דרכי תשובה - ג קכ

שיש לדין לפ"ז אם הי' מונח בכלי בשר שלא נמלח והכלי עמדה במים מעל"ע לפי האמור י"ל דהוי כבוש במים מעל"ע והרב בעל משמרת שלום מדחה דבריו דאין להחמיר בזה דדוקא במשנה שם דסגי בלחלוחית בעלמא לכך מהני גם מעבלע"ב אבל כבוש ממש בודאי לא הוי בכה"ג וכו' ובפרט בנ"ד שהמים מבחוץ יפליטו הדם מהבשר שבפנים בכלי ויחזור ויבליע בבשר זה לא אמרינן עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ד'):

(רנח) מעל"ע. עשפ"ד שם מה שכתב לענין בשר שנקרש ועמד כך בהקרח מעל"ע אי הוי כבוש ולדינא סיים דמכל מקום למעשה אין להתירו אכן לצלי יש להתירו כיון דבלא"ה יש מתירין כבוש לצלי וכאן יש דעות לומר דכבוש לא הוי כנקרש מש"ה יש להתירו עכ"פ לצלי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ט ובפיה"ק ס"ק פ"ח שהשיג על הפרמ"ג בזה והעלה דהעיקר לדינא להקל בזה ולהתירו אף לבישול עיי"ש ועי' בשערי דעה ס"ק י"ד מ"ש בזה וכ' שהיה לפניו עובדא בא' ששכח שומן במים ונקרש ושהה מעל"ע והי' הפ"מ כיון דא"א לצלותו והיתר לבשלו בצירוף דעות כמה פוסקים המקילין בדין זה וכ' דכ"ז הוא רק בשומן כיון דא"א בענין אחר אבל בבשר שנקרש דאפשר בצלי אין להקל ולהתיר לבשלו כ"א בצלי דוקא עיי"ש ועי' בשו"ת מגדל השן סי' כ' בבשר שנקרש והניחו אותו בכלי ונפשר ושכחו בו ועבר מעל"ע והלכו ליקח הבשר מהכלי וראו שחלק מהבשר מונח במים שנתאספו מן הקרושה ועתה נסתפקו אם אולי שהה לאחר שהופשר מעל"ע במים והוי כבושים דלכאורה יש להקל בזה בפשיטות כיון דדם שנכבש הוא רק מדרבנן משום שהדם נתערב במים ומה"ט מתיר החוו"ד בספק כבוש בדם אך עדיין יש מקום לאסור משום הדם שבפנים שפירש ממקום למקום וזה שפיר הוי דאורייתא כיון שלא נתערב במים אמנם לדינא כתב שיש להקל דבזה יש לסמוך ע"ד האו"ה שהביא הש"ך ס"ק ס' דכל שאינו מלוכלך בדם יש לו תקנה במליחה וא"כ החשש הוא רק משום הלכלוך שבחוץ או על מה שחזר ונבלע וזה כיון שנתערב במים ואינו ראוי למזבח שוב הוי רק מדרבנן וממילא שיש להקל בספיקו עיי"ש:

(רנט) יש אוסרים. עי' בטוש"ע להלן סי' ק"ה דדוקא במים הוי שיעור כבישה מעל"ע אבל אם כבוש בציר וחומץ הוי השיעור כדי שיתנו על האש ויתחיל להרתיח עיי"ש ועי' ביד יהודה כאן בפיה"א שם מה שהאריך בזה ועיי"ש במה שהעלה בזה לדינא ועי' במנהגי ק"ק ארגיל שבסוף שו"ת בית יהודה (למהר"י עייאש ז"ל) סי' ס"ה שכ' בשם רבו דמה שנוהגין להניח בע"ש בשר שנחתך דק דק בלא מליחה בכלי שיש שם שמן ושומים עד מש"ק אסור מטעם כבוש וכדין בשר שנכבש במים מעל"ע בלא מליחה דאסור לאכלה אפי' צלי עיי"ש והביאו בערך השלחן אות ל"ח וסיים דכ"ז בשהה מעל"ע אבל אם לא שהה מעל"ע מותר אע"ג שיש שם שומים שהוא דבר חריף מ"מ כיון שיש שם גם שמן שאינו דבר חריף בעינן מעל"ע בוקא עיי"ש:

ורם) כ"א צלי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך והמהרש"ל אוסר אותה חתיכה ועי' במנהגי ק"ק ארגיל שבסוף שו"ת בית יהודה סי' ס"ה מ"ש בזה ועי' בתפארת למשה שגם המקילין המתירין הבשר לצלי לא אמרו אלא אם יש גם במים עכ"פ ששים נגד הדם בעין שעל החתיכה ומסתמא דמלתא איכא במי השרייה ששים נגד הדם בעין שעליו אבל בלאו הכי בודאי דלכ"ע אסירים לצלי ועיי"ש מ"ש בזה:

(רסא) כנגדו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דעכ"פ יש להתירו לצלי ועי' בשו"ת צמח צדק סי' קכ"א שדעתו להחמיר כדעת המהרש"ל לאסור אותה חתיכה אפי' לצלי ועי' במנח"י כלל ג' סק"ד שהביא וכ' דמ"מ לדינא העיקר להקל להתיר אותה לצלי וכ"כ בשפ"ד ס"ק ס"א דלצלי שרי וכתב שם אבל לקדירה ע"י מליחה אסור אפי' כשירבה עליה עד ס' עיי"ש אמנם במ"ז ס"ק ל"ז הביא מדברי הט"ז שיש להתירו אף לבישול וכ' דר"ל שיבשלו בקדירה שיש בו ס' אבל לבדה באין ששים אין להקל בכ"מ עיי"ש ועי' בספר בית יהודה (מהגאון מהר"י לאנדא ז"ל) מ"ש ע"ד החוו"ד בזה בביאורים ס"ק כ"א ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ס"ו מ"ש בענין זה לדינא:

(רסב) ויש אוסרים. עבאה"ט מ"ש אפי' אינו מלוכלך ועי' ביד יהודה בפיה''א ס''ק ס"ז ובפיה"ק ס"ק ק"ב שכ' דמ"מ חילוק יש בין אם הוא מלוכלך בדם או לאו דבספק אם שהה מעל"ע אם אינו מלוכלך בדם יש להתיר לצלי כיון דבלא"ה רבו המתירין בזה והמקיל אף לקדירה לא הפסיד. אבל אם הוא מלוכלך בדם בעין ואין ס' נגד הדם בעין יש להחמיר אף בספק כיון דבזה לא נמצא מבואר מי שמתיר אך כתב דכל זה הוא דוקא בידוע בודאי שיש שם דם בעין ע"ג הבשר אבל בסתם בשר אף שלא הודח אין עליו דם בעין ממש ואין להחמיר עיי"ש ועי' ביד אברהם שכ' וז"ל נראה דאם נשפך וא"י אם היה ס' נגד הבשר מותר דאיסור זה דכבוש אינו אלא מדרבנן משום דמעורב הדם במים ואינו ראוי להקריב ע"ג המזבח והוי כדם שמלחו וכו' עכ"ל אבל לפמש"ל סי' ס"ז (ס"ק ה') דבדם הכבוש לכ"ע הוי מה"ת אין לסמוך על דבריו להקל בזה:

(רסג) והכי נהוג. עבשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קמ"א שנשאל בבשר שיש בו ספק אם נשרה מעל"ע קודם מליחה והשואל מצדד להקל עפ"ד הט"ז להלן סי' ק"ה שדעתו להתיר ספק כבוש והוא ז"ל השיב שאין להקל בזה דהוי ס"ס להחמיר דלמא כדעת הפרמ"ג דדם שנכבש אסיר מה"ת ואת"ל כהחוו"ד שאינו אלא מדרבנן דלמא כהסוברים בספק דרבנן באתחזק איסורא אסור עיין שם ועיין בשו"ת יד יוסף סימן ע"ד שנשאל בשומן אווז שהניחה במים ביום ד' בבוקר וביום ה' לעת ערב מצאו בקדירה רק מעט מים לערך חצי רביעית באופן שנראה שלא נשרה רק מועט מן השומן על שפתו כי הקדירה היתה חדשה ובלעה המים ויש ספק אם בלעה הקדירה את המים מרוב השומן קודם מעל"ע באופן שלא נשרה עכ"פ רוב השומן מעל"ע ולא נאסר רק מיעוטו ובטל ברוב כיון דעתה לא נודע איזה חלק שרה במים דאם לא שרה מעל"ע רק המיעוט לא נאסר חלק שחוץ לכבישה דבדם הכל מודים שאינו מפעפע למעלה וא"כ בטל חלק המיעוט ברוב וכיון דהוי ספק כבוש הרי פסק הט"ז דגם בשאר איסורין דאורייתא ספק כבוש מותר רק שהנקה"כ מחמיר והשיג על הט"ז ונשאל איך להורות בזה והשיב לצדד להקל גם לדעת הנקה"כ דהא עיקר היסוד של הנקה"כ הוא מדברי האו"ה שכ' להחמיר בזה משום הא דקיי"ל דכל הטמאות כשעת מציאתן וכו' משא"כ בנ"ד דליכא חזקה דהשתא דהא לא חזינן שום ריעותא שלא מצינו אותו שנשרה במים רק מיעוטו וכו'. ובסוף דבריו סיים וז"ל ולדינא נלפענ"ד שיש לבטל השומן ברוב ולא הוי כמבטל איסור לכתחלה דיש לנו ג' ספיקות להיתר אולי יש עדיין תקנה במליחה כדעת המעיל צדקה ואת"ל שאין מועיל מליחה שמא לא נכבש מעל"ע רובו וספק א' מתיר יותר מחבירו וספק א' אולי בעוף דם כבוש מדרבנן והעתיק שם תשובת הגאון מהרש"ק ז"ל שהסכים עמו להלכה עוד מכמה טעמים עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ל"ד):

סעיף טז (רסד) אין מולחין. ר"ל אין מניחין בשר מלוח בעודו במלחו אלא בכלי מנוקב. זקיני הלבוש וכנה"ג בהגהות ב"י אות רמ"ה. ועי' שלחן גבוה ס"ק ס"א וכתב בכנה"ג שם אות רמ"ב דפשוט הוא דאם העביר ממנו המלח הראשון לאחר שיעור מליחה (פי' בלא הדחה אחרונה רק בנופץ בעלמא) וחזר ומלחו שמותר להניחו באיזה כלי שירצה אפי' אינו מנוקב ועי' בשלחן גבוה שם:

(רסה) אלא בכלי מנוקב. כ' בסלת למנחה כלל י"ב דין ב' בשם הס' תורת האשם וז"ל אלא שראיתי מעוברי דרכים שמולחין בשר וכורכין אותו באיזה בגד פשתן ומניחין אותו כך בעגלה נ"ל שזה אפי' בדיעבד אסור דודאי הנקבים סתומין אם לא שיהא הבגד ארוג מרווח הנקבים וכפי עיני המורה וכפי הנראה דמשום לא פליג כשר הדבר לבטל המנהג הזה לגמרי וכתב ע"ז הסלת למנחה וז"ל הנה מלבד חשש איסור זה יש עוד חשש שנתקנח הלחלוחית והמלח מהבשר ע"י הכריכה ע"כ יש להתלחלח קצת הפשתן ולתלות אותו על העגלה כדי שיטפטף היטב או יעשה נקב בהפשתן עכ"ל ועי' בבינת אדם שער האו"ה סי' כ"ה אות מ' שהביאו