דרכי תשובה - ג קיט

בדברינו לעיל (ס"ק קפ"ח) ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק צ"ו ובס' באר אברהם ס"ק נ"א עיי"ש:

(רנב) בלא מליחה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאם נתערב חתיכה שלא נמלחה עם ב' חתיכות שנמלחו א"צ למלוח את כולם מספק וכו' ועפר"ח ס"ק מ"ח שכ' דבהא לא קיי"ל כוותי' אלא שצריך לחזור ולמלחו עיי"ש ועי' בבל"י ס"ק ס"ח שהביא דבריהם וסיים וז"ל ונ"ל בודאי לכתחלה צריך לחזור ולמלוח אבל אם אין לו מלח או שהוא סמוך לשבת ואין לו פנאי למלוח עוד פעם שנית יש להתיר אפי' לכתחלה וכו' עכ"ל ועי' מ"ז ס"ק ל"ה מ"ש בזה ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ד שנשאל בשומן אווז שנתערב בלא מליחה בתוך שומן אווז אחר שכבר נמלח והודח כדינו והרוב היה מה שכבר נמלח והשומן כבר נחתך לחתיכות דקים מאד באופן שא"א למלוח כל חתיכה וחתיכה בפ"ע ועדיין לא נתבשלו ונשאל מה לעשות בזה דהא בזה לא שייך התקנה לחזור ולמלוח הכל דכיון שא"א למלוח כל או"א בפ"ע אדרבה יש חשש שיבלעו החתיכות בכבר נמלחו מהחתיכות שלא נמלחו עדיין ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דבאין הפ"מ יאסר הכל ואין לסמוך בזה ע"ד השבו"י שכ' דבשומן אווז אין מחזיקין דם כי העיקר כדעת הנו"ב שהשיג עליו וכ' דשומן דינו כשאר בשר בזה אמנם במקום שיש הפ"מ יש לחלק השומן לב' חלקים חלק א' יהיה רק כשיעור השומן שלא נמלח וחלק הב' יהיה כשיעור השומן שנמלח וימלח כל חלק וחלק בפ"ע שלא יגעו הב' חלקים זה בזה ואז יש לסמוך שאותו מיעוט שמונח בצד א' בפ"ע הוא השומן שלא נמלח והרוב שמונח בפ"ע הוא השומן שנמלח ואע"פ שיש כמה פוסקים דס"ל דלא בטל ברוב מ"מ בנ"ד כיון שמולחין אותו ולאחר שנמלח לא אסור רק מדרבנן ע"כ יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דבטל ברוב וא"צ מליחה כלל ומכ"ש אם השומן שכבר נמלח הוא עדיין בתוך מעל"ע למליחתו הראשונה דבודאי יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דבהדחה לא נסתמו נקבי הפליטה וכל מעל"ע הוא פולט ציר ומותר עיי"ש באריכות. ומ"ש הבאה"ט דלא הוי דשיל"מ עי' בדברינו להלן סי' ק"ב (ס"ק נ"ו):

סעיף טו (רנג) בשר. עשפ"ד ס"ק ס' מ"ש לענין כבד שנכבש במים מעל"ע ועי' בדברינו להלן סי' ע"ג (ס"ק ל''ג) מ"ש בזה לדינא:

(רנד) המלוכלך. עי' בדברינו לעיל סי' מ"ח (ס"ק י"ב) מה שהבאתי מדברי האחרונים בעוף שלא פתחו לאח"ש והי' מונח מעל"ע ואח"כ פתחוהו ונמצא מים בחלל הגוף אם יש לאסור העוף מטעם כבוש וכה ראיתי בספר דברי שאול ויוסף דעת בחידושיו לסי' זה סוף סעי' י"ב שכ' בפשיטות להחמיר ולאסור העוף כדין כבוש עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק רל"ג) ועי' מעין שאלה כזו בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' ל"ד שנשאל במה שנהוג עלמא שמוכרין לב בהמה במקולין והוא מונח אחר שחיטת הבהמה יותר מעל"ע בלי קריעה ולא חיישינן שנאסר הלב משום שנכבש בדם שבתוכו כמו שאוסרין חלב שבקיבה כשמונח בעור הקיבה מעל"ע כמש"ל סי' פ"ז והשיב דאין בזה מכשול ח"ו דלא מיבעיא להמ"ד דס"ל דלב שיע ולא בלע רק בבישול ולא בצלי פשוט דגם בכבוש לא בלע אולם גם להפוסקים דס"ל דלא אמרינן כלל דהלב שיע מ"מ יש להתיר וכו' וגם בלא"ה כשהלב לא נפתח יום שלם הדם נקרש בתוכו ואף שהוא לח עדיין אפ"ה לא חשיב כבוש רק כשהדבר המונח בתוכו מתנענע למקום ע"כ יפה עשו הרבנים שלא אסרו הלב בזה עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ג' שהבאתי כעין זה מתשו' הרד"ם דבדם לא שייך כבוש כיון שנקרש בתוך מעל"ע) עי' בשו"ת רב טובך חלק א' סימן מ"ט שהעתיק שם תשו' הגאון מהרש"ק ז"ל שכ' ג"כ להקל בזה כיון שהדם הוא נולד עם הלב ומעצמו בטבעם הם תמיד יחד לא שייך בי' דין כבוש ואין להחמיר עיי"ש ועי' מזה בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק י"ב) באורך ולפ"ז יש לדין גם בדין עוף שנמצא מים בבטנו שהי' מונח כך מעל"ע דלדעת הגאון מהרש"ק הנזכר גם זה לא חשוב כבוש כיון שהמים נולדו בבטן וצריך עיון:

(רנה) בדמים. עבאה"ט מ"ש פי' שלא פלט כל דמו ור"ל דאף שהודח מתחלה מהדם שע"ג אם נשרה אח"כ מעל"ע נאסרו. מ"ז ס"ק ל"ו. ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות רכ"ח ובשלחן גבוה סעיף קטן נ"ח מה שכתב בזה:

(רנו) שנשרה כמים מעל"ע. עפת"ש מ"ש מדברי האחרונים דדוקא בעינן כבוש מעל"ע באותן המים ולא החליף המים ועי' שפ"ד כאן ס"ק ס' שהביא דברי המנח"י לדינא ועי' בשו"ת חקרי לב הספרדי חלק ב' מיו"ד סי' ע"ט שהעלה להחמיר אפי' בכבוש מעל"ע בסירוגין עיי"ש אמנם יעוין בזכור לאברהם חיו"ד אות ב' שהביא דברי הרב חקרי לב הנזכר והאריך להשיג עליו שהוא חומרא יתירה אלא דכל דלא הי' כבוש כ"ד שעות רצופים לא הוי כבוש עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א להלן ריש סי' ק"ה שהביא ג"כ בשם תשו' מעיל צדקה להקל אם נלקח החתיכה מן המים בתוך מעל"ע זמן מועט אפי' אם החזירו לאותה המים עצמם כל שלא נשרה מעל"ע בכעס א' בלי הפסק עיי"ש ועי' בשו"ת כתר כהונה סי' ל"ו שהאריך בזה ומסיק ג"כ להתיר כשנחלפו המים בתוך מעל"ע וכ' דגם בחשש איסור דאורייתא המקיל בזה אף באין הפ"מ לא הפסיד עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח סי' תע"ג בא"א ס"ק י"ד מ"ש עוד מזה ועי' בכנפי יונה להלן סי' ע"ג (בד"ה ואם שפך) שמצדד להחמיר בזה וכתב לחלק דאם לא שהה בינתיים ונתן המים השניים בכלי סמוכים זה לזה בחדא תכיפא מקרי כבוש אבל אם נשתהה זמן מה בין מים למים עד שהלחלוחית שנתעורר לצאת במים הראשונים חזר להתייבש בזה צריך לשהות מחדש כ"ד שעות אחרים עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ל"ג ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ס"ד (בדף ס"ז ע"ב בד"ה ובזה) ופיה"ק ס"ק צ"ח מה שהאריך בזה והביא גם מדברי הכתר כהונה הנזכר והרבה להשיב ע"ד ולדינא העלה ג"כ דהעיקר תלוי אם שהה בינתיים בלא מים אף אם חזר ונתנוהו באותן המים עצמן נתבטל השרייה דמקודם ולא מצטרף להשרייה דאח"כ למעל"ע אבל אם לא שהה בינתיים בלא מים כגון בנהר דהמים רודפין לא בטיל דין כבוש מחמת חילוף המימות וכל שנשתהה מעל"ע בהנהר מקרי כבוש אמנם אם הי' כבוש בכלי והחליף המים ושהה בינתיים בלא מים יש חילוק בזמן השהייה דאם שהה בינתיים בלא מים כשיעור הזמן ששרה בהמים אין להחמיר כלל אפי' שלא בהפ"מ אכן אם לא שהה כ"כ זמן הרבה בינתיים כשיעור הזמן ששרה בהמים אף שלא הי' המעל"ע ביחד אין להקל כ"א בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ אין להקל כלל וכ' שהיה עובדא לפניו בעיר אחת שגדל הנהר ושפך להעיר ועמדו החנויות עם בשר כמה ימים במים והלומדים רצו להתיר מחמת שאין שייך כבישה בנהר כיון דקמא קמא אזלא ודחה דבריהם אך ההיתר הוא משום שיש ס' במים נגד הבשר והותר הבשר אף לבישול עיי"ש (וע"ל סימן ע"ג ס"ק ל"ג ולהלן סי' ק"ה ס"ק ח' מ"ש עוד מזה באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא):

(רנז) במים. עי' בס' משמרת שלום בחידושי דינים להלן סוף סי' ק"ה אות י"ז שהביא בשם חכם א' שהביא ראי' ממתני' דמכשירין פרק מ"ב דכבוש מבליע מעבר לעבר גם לתוך הכלי או מבפנים לחוץ ולכן כתב