דרכי תשובה - ג קיז

ועיין בשו"ת פני משה חלק א' סי' ב' שנשאל בעובדא כזו והעלה להתיר להדיא לשרות הבשר ביו"ט אף שהוא לצורך חיל ובלבד שהמילוי מים יעשו מעיו"ט שאז אין שום בית מיחוש משום יו"ט מכין לחול דאין זה הכנה מקרי אלא תיקן מלתא בעלמא הוא ומשום טירחא נמי ליכא כיון דמילוי המים נעשה בעיו"ט ומה טירחא איכא להשליך הבשר תוך המים האי לאו טירחא מקרי אמנם למעשה לא סמך עצמו להורות כן לכתחלה אלא בצירוף היתר שיאכלו הקצבים חתיכה א' מבהמה זו ביו"ט ואז יכולין לסמוך על ההיתר הנ"ל עיי"ש באריכות:

(רמ) פחות חצי שעה. עבאה"ט ופת"ש ועי' בס' דלתי תשובה ס"ק ע"ה שכ' שהבאה"ט שהעתיק מהש"ך ולכתחלה יש לשרותו היטב וכו' קיצר בהעתקתו כי בש"ך סיים כמ"ש באגור והאגור כתב (מובא דבריו בב"י) שתי שעות וכ"כ הלבוש דצריך לכתחלה לשרותו שתי שעות אך בת"ח כתב בשם האגור שעה או שתי שעות והש"ך כתב כדאיתא באגור ובת"ח א"כ לכל פחות צריכין שעה עכ"פ עיי"ש איברא כי גם במה שכ' ברמ"א פחות חצי שעה עי' בשלחן גבוה ס"ק נ"ה שכ' דחצי שעה דקאמר לאו דוקא אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה משום דאין כל אדם בקי ברגעים דפחות מחצי שעה לאו אדעתיה של אדם לדקדק והאמת דמדינא אפי' רק רגע אחד קודם כלות הג"י סגי עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק ל"ד ושפ"ד ס"ק נ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ט ובס' בית אברהם (מהרב מחערסאן ז"ל) בחידושי דינים להלכות מליחה אות ב' ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' ל"ג (בד"ה והנה בהיותי) מ"ש בדברי הש"ך בזה ועי' בהגהות אמרי ברוך שכ' דכל שהתחלת ההשרייה היה קודם גמר הג' ימים שפיר דמי אפי' בפחות מחצי שעה דאז אמרינן דאף דממשיך השרייה עד אחר ג' מעל"ע מ"מ כיון דהיה התחלת השרייה קודם כלות ג' מעל"ע לא נגמר התקשות הבשר וכיון דלא הוציאה מן המים עד חצי שעה שנתרכך היטב שפיר דמי עיי"ש. ומ"ש הפת"ש בדברי הלוית חן דנימא אדם טועה ג' שעות עי' בדברינו לקמן סוף סי' ק"ג (ס"ק צ"ג) וסי' ק"ה (סקי"ח):

(רמא) בשר שנמלח וספק וכו'. עי' בכו"פ שכ' דכ"ש אם יש ספק בבשר לפנינו אם הוא תוך ג' ימים או לאו דהיינו שיש ספק על הבהמה מתי נשחטה אם בתוך ג"י או קודם דמותר למלחו דאוקמא הבהמה אחזקתה והשתא נשחטה וכ"כ בהגהות ח"ס מהד"ב לדינא עיי"ש וכ"כ ביד יהודה על הלכות שחיטה בהשמטות להלכות מליחה שבסוף הס' עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' נ"ב שעמד בזה דלכאורה איך יכולין להתיר בספק אם נמלח תוך ג"י הא אתחזק איסורא וכ' דבע"כ צריך לומר דהא דאמרו הגאונים בשר ששהה ג"י בלא מליחה לאו משום דהוי מלתא דפסיקתא דבודאי נתייבש דמו בתוכו רק משום דהוי ספק שמא נתייבש דמו בתוכו ואפשר שאין טבען של בשר שוין יש שנתייבש דמו בתוכו ויש שאין נתייבש דמו ואסרו רק מספק דקיי"ל ספיקא דרבנן היכא דאתחזק איסורא אסור אמנם אם יש עוד ספק אם נמלח בתוך ג"י מותר דהוי ס"ס עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה (מהגאון מהרש"ק ז"ל) כאן ובהגהותיו על הפרמ"ג בפתיחה להלכות מליחה שכ' דאף דמדברי הכו"פ הנזכר מבואר להקל גם כשלא נמלח עדיין וספק אם כבר עבר ג"י מזמן השחיטה כנ"ל מ"מ הנה מלשון הרמ"א שכ' רק אם נמלח וספק אם הוא בתוך ג"י ולא כתב דה"ה אם עדיין לא נמלח וספק אם שהה מקודם ג"י בלא הדחה או לאו ומשמע דכשעדיין לא נמלח כלל אסור למלחו לבישול כיון דסוף כל סוף עדיין חסר לו מעשה המכשיר א"כ מה חזית דנימא דנעשה לו מליחה להכשירו נעשה לו צלייה ויצא מידי ספק וסיים בצ"ע למעשה עיי"ש. ולפמש"ל סי' ק"י (ס"ק שפ"ה) הדבר תלוי אם מותר לעשות ס"ס בידים דאם נימא דהיכא דיש ס"ס מותר אף לכתחלה פשוט הדבר בנ"ד לפמש"ל מתשו' יד יוסף דהוי ס"ס כנזכר ממילא דמותר להתירו אף לכתחלה לבישול ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות נ"ו מ"ש בענין זה וכתב לדינא כך דאם הוא קודם מליחה וספק אימת נשחט לכאורה נראה דאסור למלחו לכתחלה דדוקא אם כבר נמלח דנעשה איסור דרבנן (דדם שמלחו הוא רק מדרבנן) משא"כ אם לא נמלח עדיין דהוי ספיקא דאורייתא אבל לדינא זה אינו דאפי' לא נמלח עדיין אין להחמיר דהא הכו"פ כתב הטעם משום דאוקמינן הבהמה בחזקת חי ואמרינן השתא הוא דנשחטה א"כ ממילא דאפי' אם הספק נולד קודם מליחה מותר למלחו וכן אם הוא אחר מליחה וידעו אימת נשחט אלא שאין יודעין אימת נמלח אע"ג דהשתא ליכא למימר דאוקמינן הבהמה בחזקת חי דהא יודעין אימת נשחט ואדרבא איכא למימר השתא נמלח אפ"ה יש להקל כיון דכבר נמלח הוי רק ספיקא דרבנן ומותר וכן אם אין יודעין אימת נשחט אם אין יודעין אימת נמלח אע"ג די"ל השתא נמלח כנ"ל אפ"ה יש להקל כיון דהוי רק מדרבנן עכ"ד. ועי' בשו"ת דברי מנחם סי' ע"ט בא' ששלחו לו בשר מרחוק כמה פרסאות ונכתב שעדיין לא נמלח ויש ספק אם כבר עבר ג' ימים מיום שנשחטה הבהמה באשר שנתעכב קצת על הדרך ולצלות על השפוד א"א ואין לו בשר אחר לשבת והשיב דבכהאי גוונא בוודאי יש להקל דאוקמינן הבהמה בחזקת חיה והשתא בתוך ג' ימים נשחטה ולא עבר עליה ג' ימים בלי מליחה אך ליתר שאת יש לעשות כמה שכתוב בת"ח בשם מהר"י טרישין בבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה יש לו תקנה לשרותו בפושרין כדי שיתעורר דמו ויפליט על ידי המליחה ואף על גב דלא קיי"ל כמהר"י טרישין להקל ולסמוך בבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה על תקנה זו מ"מ בנ"ד בספק שהה ג"י בודאי יש לסמוך על זה עיי"ש:

[(ורמא)] וספק אם נמלח תוך ג"י. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קל"ז שנשאל בקצב ששחט ב' בהמות בב' ימים בזה אחר זה ונתן לאחד בשר ומלחוהו ובשלוהו וספק מאיזה בהמה נתן לו ואם נתן לו מהבהמה ששחט בראשונה כבר עבר על הבשר ג"י בלא מליחה והמורה התיר הכל וקם א' וערער עליו דכיון שאיקבע איסורא שיש בהמה א' שבודאי עבר עליו ג"י בלא מליחה א"כ להרמ"א יש להחמיר והוא ז"ל השיב שאין ממש בדברי המערער בזה דבדבר שאין לו עיקר מה"ת גם באתחזק איסורא אזלינן בספיקו לקולא עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ג שנשאל ג"כ בעובדא כזו ודעת השואל להחמיר משום דאיקבע איסורא ועיי"ש במה שהאריך בזה ומבואר מדבריו דאם בשעה שמכר הקצב את הבשר ידע מאיזה בהמה הוא מוכר ובאיזה יום נשחטה ואיזה בהמה שלא עבר עליה ג"י בלא מליחה הו"ל כמו פירש א' מן התערובות ואף שהש"ך מחמיר להלן סי' ק"י בנתערב חד בחד גם באיסור דרבנן משום דהו"ל חזקת איסור ולא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא מ"מ דוקא באם נתערב ואין ניכרות אבל בניכרות ופירש א' מהם בודאי דהו"ל רק ספיקא דרבנן ולקולא אבל אם בשעה שמכר הקצב לא ידע מאיזה בהמה הוא יש להחמיר עיי"ש באריכות:

(רמב) תוך ג"י. עי' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ט בשאלה הב' במי שקנה בשר מקצב ושאל אותו עד אימתי יכולין למלחו שלא יעבור עליו ג"י בלא מליחה והשיב לו הקצב שגם ביום ה' לא יהא עובר זמנו למלחו והקונה המתין עם הבשר בזה ולא מלחו עד יום וא"ו עש"ק וכעת בא לשאול דכיון שהקצב אמר ליה דאפי' ביום ה' לא יהיה עובר ג"י בלא מליחה ולא החליט לומר שאחר יום ה' תיכף יהיה עובר הו"ל כספק שהה ג"י בלא מליחה והשיב דבנ"ד אין להקל כלל דלא הוי ספק כלל דאם איתא דגם בליל ועש"ק היה מותר למלחו היה הקצב מגזם לו יותר להשביח מקחו להרחיב זמן המליחה יותר ואם היה יותר זמן למלחו היה אומר לו וכיון שא"ל רק שביום ה' לא יהיה עובר ממילא שבליל ועש"ק הוי ודאי בכלל ודאי. עבר עליו ג"י בלא מליחה והביא ראיה לדבריו מש"ס עיי"ש באריכות:

סעיף יד (רמג) ונתערבה אותה חתיכה וכו'. ר"ל ואינה ניכרת איזה היא אבל בניכרת קודם הבישול איזה היא אסור לבשל כולם עד