דרכי תשובה - ג קטו

מ"ה מה שהאריך בענין זה ובמ"ש בזה לדינא עיין שם באריכות:

ועיין בשי"ת אמרי אש חיו"ד סי' כ"ט שנשאל אם יש היתר לשרות העגלים כדי שלא ישהו ג"י בלא מליחה ע"ג העור והשואל הביא ראיה דמהני בהך הדחה לענין ג"י בלא מליחה גם אם מדיחו ע"ג העור והוא ז"ל מדחה ראיותיו ומסיים דמ"מ אם הורה המורה להקל בזה אין לסתור הוראתי ולהרעיש העולם עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' ק"ו שנשאל ג"כ בענין זה והביא דברי האמרי אש הנ"ל ופסק להקל בזה אף לכתחלה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' ל"ג ותליתאי סי' קל"ה שנשאל ג"כ בענין זה והאריך טובא בזה ולדינא העלה ג"כ דמותר לעשות כן אף לכתחלה באופן שאחר השרייה תיכף יפשטו העור וינקרו אותו מחוטי חלב תוך ג' ימים לשחיטתו ואותו מקום החתך של חוטי החלב ירחצו במים היטב כדין חתך כל חתך לב' ועי"ז שירחצו במקומות הללי לא יהיה הפסד כי לא יתקלקל מראות כל בשר העגל בשביל מקומות מועטים הללו אך מ"מ אם זה א"א ג"כ אין לאסור דבשביל מעט מקומות הללו אין לומר שכל בשר העגל יש לו דין בשר ששהה ג"י בלא מליחה עיי"ש ועיי"ש עוד בתשו' שאח"ז ובמהדורא תליתאי סי' קמ"ג שכ' ג"כ להקל בזה בפשיטות עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ל"ח שהביא בזה מה שכבר הורה אותו זקן ההוראה הגאון הח"ס ז"ל לפשוט העור תחלה ולנקרו כל הצורך ואח"כ ידיחו כדבעי למהוי ושוב ילבישו העור על העגלים ועי"ז לא יתקלקלו תואר הבשר ופעם א' קנס והעביר קצב א' שהדיח קודם שהפשיט העור ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה שכן עיקר לדינא דאם לא הדיח רק ע"ג העור גם בדיעבד, יש לאסור אך אם שפך מים גם לפנים יש להקל בדיעבד עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב חמישאי שם בסוף התשו' שנשאל ג"כ מאותו השואל ששאל להגאונים הנ"ל על זה והשיב ג"כ לאיסור דלא דמי לאוזות שהקילו להתיר גם כשהדיחהו מבחוץ דרכיך משא"כ בעגלים דאינו רכיך חלילה לסמוך להקל בזה עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם בהשמטות לסי' ס"ט שבסוף הס' מ"ש בזה ומצדד ג"כ להחמיר אכן בנידון דידי' שנשאל בדבר שליל שנמצא בבהמה ולא נפשט עורו ועברו עליו ג' ימים בלא מליחה רק שנשרה במים בתוך ג' ימים בעודו שלם עם עורו וכ' דאף דמסתבר דבעלמא לא מהני השרייה שע"ג העור להבשר דהעור מפסיק ואין המים מרככין הבשר ולא דמי כלל לעור אווזות שמקילין האחרונים דשאני עור עוף דרכיך ואית בי' נקבי כמ"ש המנח"י אבל בעור בהמה אין לומר כן מ"מ זה דוקא בבהמה ועגלים אבל בשליל אין להחמיר כלל כיון דקיי"ל דשליל הוי עורו כבשרו א"כ הרי נחשב עור שליל כבשר והוי כחתיכה עבה דמהני מליחה עיי"ש ועי' מזה בס' מגדים חדשים אות ט"ז ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' י"ד ובשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ל"ג מ"ש בענין זה באריכות:

ועיין בהתשו' שבס' ישועות חיים סוף סי' ק"ה בעובדא שהדיחו ראשים שלימים של כבשים בתוך ג' ימים דהשחיטה ולא פתחו אותם מקודם ועתה כלו הג' ימים וכ' שם דגוף הבשר שעל הראש בודאי מותר לבשלו אך מה שיש לדין בזה הוא על המוח שבפנים שנקרא גיהירי"ן שיש לעיין דלכאורה יש לדמותו לדין של הנו"ב בשרו אווזות שלימות שפסק דאברים הפנימיים צריכין צלייה שההדחה שמבחוץ אינו מועיל לאברים הפנימיים וה"נ י"ל ג"כ שההדחה של הראש מבחוץ אינו מועיל להגיהירי"ן שבפנים יען כי עצם הגלגולת מקיפו ועיי"ש במה שמצדד בזה והעלה דזה לא דמי כ"כ לדינו של הנו"ב כי הגיהירי"ן שבראש לא נקרא כ"כ אבר אחר כמו אברים הפנימיים של האווזא ע"כ אין להחמיר בדיעבד ומ"מ עכ"פ אין להתיר אלא אם נשרה הראש במים בתוך הג' ימים כדת אבל אם לא נשרה ממש רק שהעביר עליו מים בהעברה בעלמא אף דלגבי בשר הראש עצמו מהני אבל לענין הקרום והמוח לא מהני עיי"ש אמנם הנה כבר קדמו בחקירה זו בחמודי דניאל הלכות מליחה אות נ"ה וכתב בפשיטות דמדלא נזכר בטוהמ"ח שום רמיזה בסי' ע"א שלא יועיל שריית הראש כשהוא שלם למוח שמבפנים ולא כתבו רק לענין המליחה שהקרום מפסיק אבל על השריי' לא נזכר שלא מהני משמע דמהני ההדחה שמבחוץ גם להמוח שבפנים ואולי הוא משום דלענין השרייה אמרינן שהנחירין הם כנקבים וכו יש נקב להמוח דרך חוט השדרה לצד הצואר ונכנס מים דרך שם לרככו וכתב דכל זה הוא לענין המות אבל להלשון שבתוך הפה פשיטא דלא מהני הדחת הראש דהלשון הוא אבר אחר בפ"ע וצריך לפתוח הפה שיכניס המים לשם ואע"ג דלצד הצואר הלשון הוא מחובר לבשר לא נקרא משום זה כאבר אחד עם הראש ונחשב כאבר אחר עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מהח"ס לענין אם לא הסיר נוצות העוף קודם השרייה עיין בדלתי תשובה ס"ק כ"ג שמצדד להקל בזה עיי"ש ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סוף סי' י"ג מ"ש ע"ד הח"ס בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ל"ח ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה ולדינא סיים דהכל הוא לפי ראות עיני המורה אם באו המים להבשר או לאו עיי"ש ועיין באורך מזה בדברינו לעיל סי' ס"ח (ס"ק ל"ב) ומ"ש בזה לדינא:

(רלג) במים. עשפ"ד סוף ס"ק נ"ג שכ' דאם הודח בתוך ג' ימים במי פירות אפשר להחמיר עכ"ד ועי' בשו"ת מור ואהלות שם סוף סי' י"ד שכתב דאם בסוף הג"י קודם שנתמלאו הג"י מעל"ע נתנוהו במי פירות והי' שם עד שנמלאו הג"י מעל"ע יש להקל דאף שנכונים דברי הפרמ"ג דמי פירות אינו מרכך אבל מ"מ עכ"פ אינו מצטרף עת השרייה בהמי פירות להתקשות ומועיל אם נתנוהו אח"כ תיכף במים עיי"ש:

(רלד) תוך הג' ימים. עי' בדברי שאול ויוסף דעת בעוף שהי' מונח לאח"ש זמן מה ואח"כ נמצא מים זכים בכרס דחשבינן הג"י מזמן שנשפך המים מהכרס אבל כל זמן שהי' המ"ז בתוכו הוי כהודח מצד א' לבד דמהני לענין זה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ח ס"ק י"ב ובסי' זה להלן ס"ק רנ"ב):

(רלה) יכול להשהותו עשפ"ד לעיל סק"ג שכ' דאף דמהני להכשיר הבשר גם בהדיחו ומלחו מצד א' מ"מ יש לעיין אם מהני הדחה זו לענין הדחה דתוך ג"י דלענין הדחה דתוך ג"י י"ל דבעינן דוקא כשידיחנה מב' צדדים דלרכך הבשר בעינן מב' צדדים ולא מצד א' עיי"ש וכה ראיתי דאתא לידי פרמ"ג ישן מחכם א' וראיתי שכ' בזה על הגליון דמדברי המנח"י דס"ל דמהני הדחת הבשר ע"ג העור אין ראי' דלענין הדחה בתוך ג"י לא חיישינן לטעם שיתרכך די"ל דהמנח"י ס"ל דהתם שאני דכ"ז שלא הוסר העור לא נתקשה דמו והאריך בזה ועי' בשו"ת מור ואהלות באוהל ים המלח סי' י"ג וי"ד שנשאל בחתיכה בשר גדולה שקודם כלות הג"י לערך ב' שעות שרוהו במים עד רובה ושכחו להפכה עד עבור הג"י ועיי"ש במה שמצדד בזה והביא מכמה מקומות והעלה דאף שאין לסמוך ע"ד הפת"ש לעיל סק"ה שכ' מהפרמ"ג דמועיל שריי' לחצי חתיכה לרכך עי"ז גם חלק העליון שלא הי' בתוך המים (עי' בדברינו לעיל שם ס"ק כ') מ"ש בדין זה דבשר ששהה ג"י בלא מליחה יש להקל דעכ"פ כיון שנשרה רוב מהחתיכה במים לערך ב' שעות אין הב' שעות מצטרפות להג"י להתקשות הבשר וחשבינן שלא עברו עדיין ג"י בלא מליחה ומועיל לתת אח"כ גם הצד הב' תיכף במים עיי"ש באריכות ועי' עוד בסימן ט"ו שכ' עוד לחזק דבריו דמועיל שרייה מצד אחד עכ"פ לענין שלא יתקשה הבשר וסיים דלכאורה לפ"ז יש להתיר דגם בנלקח הבשר אח"כ מן המים ונשתהה יותר מב' שעות כך ולא הדיחו הצד הב' כיון שפעל פעולתו שלא נתקשה אך לדינא יש להחמיר ואין לסמוך על סברא רק לענין דאין הב' שעות הללו מצטרפין להג' ימים אבל עכ"פ צריך לשרות תיכף גם הצד הב' עיי"ש שוב ראיתי בהגהות הגרעק"א על השפ"ד ס"ק נ"ג שמעורר באם הודח הבשר בתוך ג"י רק מצד א' אם מהני וצוה לעיין בשפ"ד לעיל ס"ק ג' ור"ל שהפרמ"ג כ' דלענין תוך ג"י חמור ולא מהני בהדיחו רק מצד א' כנזכר וכה ראיתי בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' ל"ז שנשאל ג"כ בזה והביא דברי השפ"ד הנזכר וכתב דלדעתו פשוט שאין להחמיר דגם לענין תוך ג"י מהני הדחה מצד א' עיי"ש וצ"ע למעשה:

(רלו) להשהותו עוד שלשה ימים. עש"ך ס"ק נ"ג שכ' מהת"ח דלכתחלה אין לשרות אותו תוך ג"י להשהותו עוד ג"י אחרים אא"כ כשידוע המנהג להקל בזה ובמקום שנהגו להקל אין לשנות המנהג וכ' שבק"ק קראקא ועוד במקומות רבים נוהגין