דרכי תשובה - ג קיד

ועי' באורח מישור פ"ק ו' מ"ש לתרץ קושייתו בזה בכמה אופנים דבזה יש לחוש דלמא אשתלי ומבשל לי' עיי"ש. ועש"ך ושפ"ד ס"ק נ"ג ועי' בשו"ת חתם סופר סי' נ"ז ובתשו' בנו הגאון בכתב סופר סי' כ"ח (בד"ה וראיתי) ובשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' ל"ח בתחלת התשובה:

סעיף יג (רלא) ואם שרו אותו. עפת"ש סוף ס"ק כ"ח מ"ש מהשפ"ד דאם הי' הבשר מלא קרח ושראו בתוך ג' ימים אסור אף בדיעבד וכו' וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת משאת בנימין סי' ק"ח עיי"ש וכ' שם דאם הי' ספק אם הי' נקרש מותר אא"כ נראה דלפי העת וזמן הקור הי' ראוי להיות נקרש אז אסור ואם ע"א מעיד שלא הי' נקרש נאמן והביאו בשפ"ד לעיל ס"ק י"א (והבאתיו לעיל ס"ק מ"ו) ועי' בשו"ת שבסוף הס' מנח"י סי' י"ד בבשר שהדיחו במים ונקרש והי' מונח ג' ימים וכתב דממ"נ אסור אם הקרישה הוי ככבוש אסור מחמת כבוש בלא מליחה ואם לא הוי ככבוש הו"ל בשר ששהה ג"י בלא מליחה ולדינא העלה דאסור רק משום ששהה ג"י בלא מליחה ולא משום כבוש ונ"מ לענין להתירו לצלי עיי"ש ועי' בבל"י ס"ק י"ב שהביאו והביא מדברי הט"ז דאסור מטעם כבוש ואין להתירו לצלי עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ס' שהביא דבריהם ולדינא סיים שיש להקל להתירו לצלי עכ"פ כיון דבלא"ה יש מתירין כבוש לצלי וכיון שיש דעות דזה לא מקרי כבוש כיון שנקרש על כן יש לסמוך להקל עיי"ש ועי' בשו"ת דבר שמואל (להמהר"ש אבוהב) סי' שע"ג מ"ש בזה וגם הוא לא כתב לאסור רק לבישול אבל לא לצלי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ט מ"ש בזה. ועי' זרע אמת חלק ג' סי' פ"ח שכתב שיש להשגיח על הקצבים שבימות הקיץ מניחים הבשר בקרח כדי לקיימה שלא ישהה ג"י אם לא שישליכו עליו מים בתוך הג' ימים בכל הב' צדדים אבל מה שנתלחלח הבשר מלחות המים הנמסת מן הקרח ומפעפע בבשר על זה אין לסמוך שאין זה כדאי להחשיבה הדחה לכתחלה וכו' ובלבד שיזהירו להפוך הבשר ממטה למעלה בתוך הג"י כדי שיתלחלח גם הצד העליון אז מהני עיין שם באריכות. (ועיין בדברינו להלן סעיף קטן רנ"ו) ועי' ביד אפרים שכ' וז"ל פעם אחד אירע שהטבח לקח ממטבחיים בשר קרוש לביתו ונפשר שם ועברו זמן ג"י בלא שרייה אך מה שנפשר היה בתוך ג"י והורה המורה (הוא הגאון מהרש"ק ז"ל כאשר נראה בהגהותיו חכמת שלמה כאן ובתשובתו טוטו"ד תליתאי סי' קל"ב באמצע התשוב') שמותר לבשל דאחר ההפשרה מהקרישה והקרח הוא מלוחלח במים של הפשר והו"ל כהדיח דרך העברה דמותר והסכמתי על ידו אם כה יאמר הטבח שהיה משקה טופח על פניה לפי שהיה ג"כ הפ"מ ומ"מ יש להזהיר להטבח שישרה אותה כשיעור חצי שעה במים קודם שימכרנה כדי שיתרכך היטב דלפעמים כשהקונה יש לו שעה דחוקה לבשל ושורה דרך העברה וכיון שזה עברו עליו ג"י בלא מליחה אע"פ שאנו סומכין על מי ההפשר כנ"ל מ"מ טוב לכתחלה לרככו עתה בשרייה היטב עכ"ד ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי שם שנשאל באם שרו הבשר בחורף בנהר בתוך ג"י ודעת השואל להחמיר דלא מהני כיון דמים קרים ביותר מטרשי ליה והוא ז"ל האריך דגם בשרו במים קרים ביותר מהני להשהותו עוד ג"י שאין להוסיף חומרות בענין זה עיי"ש באריכות:

(רלב) שרו אותו במים. עפת"ש מ"ש מהמנח"י באווזות שהודחו כשהן שלימות עם העור ועי' בשפ"ד סק"ג שהביא דברי המנח"י בזה וכתב שיש לעיין די"ל דבתוך ג"י לא מהני זה כיון דבעינן שירכך הבשר א"כ בעינן שידיחנה מב' צדדים עיי"ש אמנם יעוין בחמודי דניאל הלכות מליחה אות י"ג שמצדד להקל בדין זה עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ח וכ' שכן הוא מורה להתיר בזה עיי"ש ועי' מזה בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' כ"ז ובשו"ת שואל ומשיב חמישאי חלק א' סי' מ"ב ובחקר הלכה אות מ' ערך מליחה אות א' ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ז ובפיה"ק ס"ק פ"ח מ"ש בזה ולדינא העלה ג"כ כדברי הנו"ב דאווזא שהודחה ע"ג העור מועיל דכחתיכה אחת היא ואם הופשט העור אף שמחובר עדיין במקצתו אינו מועיל להבשר אף דקיי"ל דאית ליה נקבי מ"מ לענין הדחה ומליחה לא מהני כיון דאינם מעבר לעבר כיון שאנו רואין שאין המים יורדין דרך העור וכל זה לענין גוף האווזא אבל לענין אברים הפנימיים בודאי לא מהני הדחת האווזא מבחוץ כלל ואין להם היתר כ"א לצלי אא"כ היה המים יכולין לבא לפנים בשעת השרייה דרך בית השחיטה ולהגיע גם לאברים הפנימיים אז מהני עיי"ש ועי' מזה בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' ל"ג באריכות וכה ראיתי בכתבי אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה בשו"ת שם שלמה כת"י (ולא זכיתי להוציא לאורה ולהדפיסו כי צוה באזהרה כפולה שלא להדפיס ממנו שום חיבור) שנשאל מחכם אחד שנהגו להוביל אווזות שחוטות מעירו לעיר אחרת ושוהים יותר מג"י בלי פתיחה והדחה ומליחה רק שבתוך הג"י מדיחין אותן מבחוץ לבד והאריך בדברי הנו"ב הנזכר והעלה דאע"ג דהנו"ב ושאר אחרונים מקילין בזה ומתירין מ"מ הנה גם המתיר לא התיר רק ליחיד בביתו לעצמו או לשכנו שלא יגיע לידי מכשול אבל להוביל למקומות אחרים הלא גם המתירין לא התרו רק בשר האווז שמבחוץ אבל אברים הפנימיים שלה לא התירו לבישול רק לצלי ואם המוכר יגיד להקונה שבעיר אחרת שהאברים הפנימיים אסורים לבשל רק לצלותו בודאי לא יקנה האווז שהוא הפסד גדול דכל השומן שבפנים ילך לאיבוד שימס על האש ויכלה וגם הקרקבן יתקלקל בצלי ובודאי יש חשש שיעלם המוכר ולא יודיע ונמצא מכשול לרבים ע"כ צריכין לעמוד נגד העוסקים בזה למחות בידם ולאסור אף בדיעבד אך ליחיד בביתו אם אירע בדיעבד שהדיחו מבחוץ תוך ג"י יכולין לסמוך בדיעבד על הנו"ב שחולק על הפרמ"ג וס"ל כהמנח"י וגם על האמרי אש שמתירין בדיעבד העור והבשר שמבחוץ לבישול אבל האברים הפנימיים אסור לבישול רק לצלי ובאמת יפסדו וכן יוכל למכרו לו לתתו למכירו וכיוצא בו שיודיעו שיעשה כן עכת"ד ועי' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ט' אות ח' שכ' שראה תשובה מרב מפורסם א' בהסכמת איזה רבנים גאוני ארצו בענין אווזות פטומות שנהגו במקום א' להקל לשרות האווזות כשהן שלימות ע"י היתר שעושין נקב תחת הצואר סמוך להחזה וגם למטה מן הירכים במקום הדקין הי' זורקין מים על פני כולן וגם שפכו מים לתוך הנקב שבחזה עד שיצא המים מהנקב שלמטה להשהותו עוד ג"י אחרים אח"כ וכ' שהוא מנהג רע וישתקע הדבר ולא נאמר דאם לא פתחו כולם כראוי לשרותם במים אין להתיר כי אין המים עוברים ע"פ כולן בפנים וכ"ש ובן בנו של ק"ו שאם לא ניקב ולא שפך מים לפנים שלא תועיל שפיכת המים על העוף כשהוא שלם לא להעוף עצמו ומכ"ש לאברים הפנימיים של העוף ויש לאסור אף בדיעבד אם נתבשל העוף אכן הכלים אין לאסור דאין להחמיר כ"כ עיי"ש ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' נ"ו באווזות ששהו ג' ימים בלא מליחה רק שבתוך הג"י כשהבהבו אותם באור כנהוג שפשפו אותם אח"כ בשלג בעודם חמים ושפשפם בחוזק עד שנטפו מהם מים והתירם הרב ועירב השומן מהאווזות הללו בשומן שהיה לו מן ס' אווזות אחרים והתיכם יחד ואח"כ קמו עוררים על הוראה זו ודעתם לאסור הכל והשיב דאם כי גם לדעתו אין להקל למעשה לסמוך על הדחה מועטת אלא בצירוף סניפין ומה גם על השפשוף בשלג דלא ברירא מילתא לדמותו להדחה מועטת אא"כ היה ברור שהי' האווזות חמים בשעת השפשוף ושפשפו כ"כ עד שנטפו מהם מים וכו' וגם שהיה כן על כל האברים מבחוץ אמנם בנ"ד יש בלא"ה צד להקל כיון שהבעה"ב עירב השומן ברוב שומן אחר אע"ג דליכא ששים ואע"פ שהתיכם אח"כ ונעשו לח מ"מ בכה"ג יש לסמוך להקל אע"פ דליכא ששים רק רוב כיון שכבר הכריע הגר"א בסוף סי' ק"ט דבהפס"מ נאסרין עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת יד יוסף סי'