דרכי תשובה - ג קיג

ועי' בתשו' מהרי"ל סי' צ"א שכ' דהוא פלוגתת הר' עוזר ושאר גדולים יש אוסרים ויש מתירין אבל בתשו' הרא"ש משמע דמותר לבשלו אחר צלייה עיי"ש ועי' בשו"ת באר עשק סי' כ' שפסק לדינא כהרב הרמ"ע מפאנו להקל בזה עיי"ש באורך ועי' בשו"ת מהר"ש לבית לוי בתשו' ליו"ד סי' י"ט שהעלה דבערב שבת ודחיקא ליה שעתא שאין בנמצא לקנות בשר אחר משום כבוד שבת יש לסמוך על המקילין להתיר לבשלה אחר צלייה ובלבד שיהיה חתיכה שאי אפשר לאכלה צלויה דאין אדם נהנה מאכילתה ומצטער בה כשאכלה צלויה אבל בחתיכה שיכולין לאכלה צלויה גם בשבת יאכלנה צלויה ולא יבשלנה עיי"ש וע' במנח"י כלל ד' סק"ב מ"ש בזה והעלה להחמיר דאפי' מלחוה קודם הצלי כמליחה לקדירה אפ"ה אסור לבשלו אחר צלייתו עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"י הלוי (אחי הט"ז ז"ל) סי' ל"ו ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ר"א שהעתיק תשו' מהר"ש לבית לוי הנ"ל וכ' ע"ז הכנה"ג וז"ל ולי נראה דאפי' היא חתיכה שדרך לאוכלה צלויה מותר לבשלה לאחר הצלייה מפני כבוד השבת דבבישול יכול לעשות מטעמים רבים משא"כ בצלי וכו' עכ"ל והביאו בשלחן גבוה ס"ק נ"א מחודש ט' לדינא עיי"ש ומדבריהם מבואר דבשעהד"ח מותר לכתחלה לבשלה לאחר הצלייה אפילו אם לא שהה במלחו כשיעור מליחה ועמ"ז ס"ק ל"ב מ"ש בדברי המנח"י והכנה"ג הנזכר ולדינא העלה דלכבוד שבת או בסעודה גדולה דבעי כמה מטעמים דודאי הוי הפ"מ אי אסור בבישול יש למלוח תחלה שיעור מליחה ולצלותה עכ"פ כחצי צלייתו שאז זב כל דמו אבל בלא"ה אין להקל וכ' שכן בא לפניו עובדא ולא רצה להתיר ע"י מליחה וצלייה לבשלו לכתחלה עיי"ש וכ"כ בפרמ"ג או"ח סי' תע"ו בא"א סוף סק"א ובחוו"ד בחידושים ס"ק מ"ו ועי' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' בחידושיו לסי' זה שכ' שבא לפניו עובדא בא' שהיה לו בשר שעברו עליו ג"י בלא הדחה בערב פסח שאז אין תקנה לאותו בשר כי אין אוכלין צלי בע"פ ולא היה לו בשר אחר לליל פסח והורה להתיר לבשלו אחר צלייתו אך באופן כששהה כשיעור מליחה קודם הצלייה עיי"ש ועי' בשו"ת זרע אמת חלק ב' סי' כ"ב שכ' דגם הרמ"ע שמקיל לבשלו אחר צלייתו לא הקיל כ"א בנצלה כל צרכו דס"ל שגם המחמירים שאסרו לא אסרו אלא בנצלה רק בחצי צלייתו אכן למעשה אין להקל גם בנצלה כל צרכו לבשל אחר צלייתו רק לכבוד שבת או בהפ"מ ולצורך גדול עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מעט מים סי' ו' באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק פ"ה שכ' דאף שמקילין לפעמים לצורך גדול לבשלו אחר צלייתו כנזכר יש להחמיר לצלותו עד שיצלה כל צרכו ואח"כ יתן הבשר במים רותחין דהוי כחלוטה ולא זולת עיי"ש ועי' מזה בס' צמח צדק החדש סק"ט שכ' דלדינא אפשר דבהפ"מ יש להקל לבשלו ע"י שרייה בפושרין כמו שעה תחלה ואח"כ ימלחנה שנית כראוי ויצלנה ואז יהיה מותר לבשלה אח"כ עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מעיל צדקה סי' י"ב ובשו"ת אלף המגן סי' ל"ו באריכות ועי' בהגהות יד שאול שכ' דאם לא מלחו כנ"ל באופן דקיי"ל לאסור בבשר אחר צלייתו שמע בשם גאון אחד שהקיל להתיר הכלים אפי' כ"ח ע"י הגעלה ג"פ והוא ז"ל השיג עליו דבנ"ד כיון שיש לו עיקר בתורה אין להתיר כ"ח בהגעלה כלל עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק רי"ד מ"ש כעין זה בשמו):

ועיין במטה יהונתן שכ' דאף דמדברי הש"ך ס"ק נ"א משמע דכבד ששהה ג"י בלי מליחה ג"כ אסור לבשלו לאחר צלייתו אבל לדינא אין להחמיר בזה כי לשיטת התוס' נראה דבכבד יש להקל ומותר לבשלו לאחר צלייתו עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת צמח צדק סי' קכ"א שכ' שאין שום צד להקל בזה בכבד יותר מבשאר בשר וגם כבד ששהה ג"י אסור לבשל לאחר צלייה כמו בבשר עיי"ש והביאו במנח"י כלל ד' סק"ג ובמ"ז שם עיי"ש והנה אף דבמנח"י שם לא כתב כן בהחלט לדינא כי סיים בזה בצ"ע עיי"ש אמנם להלן כלל כ"ד סק"י כ' בפשיטות דאסור לבשלו אחר צליי' כמו שאר בשר עיי"ש וכ"כ במ"ז ס''ק ל"ב לפסק הלכה עיי"ש ועי' מזה בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ו' באריכות:

(רכה) ואם בשלו מותר. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ר"ג שכ' דאפי' כששהתה ד' או ה' ימים בלא הדחה ,ומליחה אם עבר ובשלה לאחר הצליי' מותר אפי' בהפסד מועט עיי"ש וכ"כ בס' כסא אלי' אות ו':

(רכו) מותר. עי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' ג' שנשאל דכיון דכל הטעם שמתירין בדיעבד אם בשלו אחר צלי משום דתולין לומר שיצא הכל ומה שלא יצא שוב לא יצא גם ע"י בישול והוי דם אברים שלא פירש דאכתי ליתסר כיון דקיי"ל להלן סי' ע"ו סעי' ג' דאם לא נשחטו הורידין אסור לאכלו באומצא משום שנשאר דם הכנוס בתוך חוטי הגוף והוי דם שפירש ולפי האמור לעיל סי' כ"ב דבזמה"ז אין נוהגין לשחוט הוורידין ממילא שיש בכל בשר דם שפי' בתוך חוטי הגוף וא"כ ליתסר בבישלו לאחר צלי משום דם הכנוס בורידין ובחוטי הגוף שכבר פירש ממקום למקום ועיי"ש במ"ש כמה תירוצים לזה שאין לחוש להחמיר בדיעבד גם בזמן הזה עיי"ש:

(רכז) ואין להשהות. עי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' ל"ז שנשאל בטבח שמכר בשר ביום ג' לשחיטתו והקונה לא הכשירו עד שעברו ג"י משעת שחיטתו ועתה תובע הפסידו מהמוכר באמרו שאמרו לי' בפירוש שהיום נשחט וכ' דפשוט הוא שצריך לשלם לו דאין לך אונאה גדולה מזו אך יען שהמוכר טען שלא הגיד לו שהיום נשחט וגם טען שלא ידע שהוא צריך להוליכו לביתו למקום רחוק שא"א להדירו ולמלחו היום בזה זכה המוכר כי הו"ל להלוקח לשאלו מתי נשחטה הבהמה ולכן ישבע המוכר שלא הגיד לו שהיום נשחטה הבהמה ויפטר ואם ההפסד הוא מועט פחות מעשרה זהובים יקבל בח' וכפי מנהגינו עיי"ש:

(רכח) להשהות בשר ג' ימים. ואם כבר שהה ג"י מותר להחזיקו זמן מיעוט עד שיהי' צריך לו לצלותו. ס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה בשם הס' ש"י ויד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ו ובפיה"ק ס"ק פ"ז:

(רכט) בשר. עפת"ש מ"ש מהחמודי דניאל דכבד וכחל מותר להשהות ועיי"ש בחמודי דניאל שכ' דאע"ג דבכבד יש חשש שיבשלה אחר הצלייה ואם שהה ג"י בלא מליחה אסור לבשלה גם לאחר הצלייה מ"מ מחמת זה מותר להשהותה כיון דבדיעבד אם בישלו אחר הצלייה מותר וכל מידי דבדיעבד מותר לא חיישינן שמא ישכח עיי"ש ועי' מזה בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' מ' באריכות:

(רל) דחיישינן. עבאה"ט מ"ש פי' אין להשהות בשר כדי לצלותו ועי' במנח"י כלל ד' סק"ו שהתפלא על דין זה דהא קיי"ל לעיל סי' נ"ז בעוף שהיא ספק טריפה דמשהין אותה כ"א יום דלא חיישינן בזמן מיעוט כזה שמא ישכח עיי"ש