דרכי תשובה - ג קיב

שהה כ"ח ע"י הגעלה ג"פ כמו בחלת ח"ל דלהלן סי' שכ"ג בש"ך שם וכ' דאין לסמוך על דבריו בזה דדוקא מחלת ח"ל הוא שהקילו בזה משום שאין לו עיקר מה"ת משא"כ בבשר ששהה ג"י בלא מליחה אע"פ שהוא רק מדברי הגאונים מ"מ כיון שהם אמרו שלא יצא הדם מקרי יש לו עיקר מה"ת דעכ"פ הדם אסור מה"ת עיי"ש:

(רטו) אלא צלי. עבאה"ט מ"ש דלכתחלה יש למלחו קצת ועי' במנחת יעקב כלל ד' סק"א ובשפ"ד ס"ק נ' וביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ד מ"ש בענין זה. ומ"ש הבאה"ט דיש לנקר אותו מחוטי חלב שבו תוך ג' ימים עי' בדברינו לעיל סי' ס"ד (ס"ק קי"ט). ומ"ש הבאה"ט דלצלי מותר אפי' לא ניקר אותו מחוטי דם שבו הנה אם רוצה לצלותו כן אין הותר אלא כשפני הגידין הם כלפי חוץ אבל בלא"ה אין הותר דהא לעיל סי' ס"ה סעי' א' מביא המחבר יש אומרים דאף לצלי צריך חתיכה ומשמע שם שגם הרמ"א מסכים לדעת הי"א אלו. שורש מיעקב הראשון אות י':

(רטז) צלי. עיין בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' צ"ה שנשאל בת"ח אחד שהורה לעצמו בב' אווזות פטומות ששהו ג' ימים בלא מליחה וצוה להדיחם ולמלחם ולהפשיט עורם ולתלותם בארובה במקום שהעשן יוצא ועי"ז יאכל הבשר והשומן באומצא והרב מרא דאתרא השיג עליו דדוקא צלי ממש שרי משא"כ עישון שיש חשש שהעישון הוא כעין בישול ושמא פירש הדם ממקום למקום והשיב דפשוט הדבר שהעישון אינו מפליט כלל דם אף שיש שם קצת חמימות במקום שהעישון יוצא מ"מ אינו כ"כ כדי שיוכל להפליט ע"כ השומן שפיר יש להתיר כיון דקיי"ל דבשומן אין מחזיקין דם וגם הוא הפסד לגמרי דא"א לצלותו אבל הבשר של האווזות יש לאסור כי נודע אשר בפנים יש בהם הרבה דם בעין ע"כ אין להם היתר רק ע"י צלייה עיי"ש:

(ריז) שצלאו. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל והט"ז והנקה"כ בבשר ששהה ג"י בלא מליחה ואח"כ נתנוהו בכלי מנוקב וכו' וחזר ומלחוהו ונתנוהו בכשא"מ ועי' במ"ז ס"ק ל"ב ובחוו"ד בחידושים ס"ק מ"ו שכתב דכל זה בלא שהה בהציר בכשא"מ כשיעור כבישה אבל אם שהה שם הבשר בהציר שהיה זב ממנה לתוך הכלי שא"מ גם להט"ז נאסר מטעם כבוש כמבושל עיי"ש ועי' בס' חומות יהושע אות כ"ו מ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ג ובפיה"ק ס"ק ס"ב שכ' בהחלט לדינא דאם שהה כדי שירתיח יש לאסור עיי"ש:

(ריח) לא יבשלנו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאם מלח בשר ששהה ג"י בלא מליחה עם שאר בשר שנמלח להוציא דמו זה הבשר ששהה ג"י אסור ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות רי"ג מה שהאריך בדין זה אם זה החתיכה ששהה ג"י אם מותרת לצלי כיון שהיא אינה פולטת ע"י מליחה בולעות מדם שאר החתיכות א"כ י"ל דאפי' לצלי אסור והביא דברי הט"ז בזה והאריך וסיים דהט"ז הפריז על המידה כיון דמעיקר הדין אמרינן דהיא פולטת כמו שאר בשר רק מחומרת הגאונים ע"כ יש להקל להתירה לצלי עיי"ש ועי' בשו"ת באר המים חיו"ד סי' כ"ו:

(ריט) לא יבשלנו עבאה"ט ופת"ש מ"ש בדין הב' של הט"ז אם מלח בשר ששהה ג"י בלא מליחה עם שאר בשר ועי' בנקה"כ שהשיג על הט"ז ומתיר עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק מ"ז מ"ש בזה ועי' במנח"י כלל ד' סק"ט ובתפארת למשה ובחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ט' שדעתם להקל לגמרי כדעת הנקה"כ אפי' בלא מליחה שנית עיי"ש וכ"כ בס' בית האוצר לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קי"ב מ"ש בזה והכריע דלכתחלה יש לחוש לדברי הט"ז אכן בדיעבד יש להתיר התערובות עיי"ש אמנם במ"ז ס"ק ל"א פסק שאין להקל נגד הט"ז בזה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' לדינא להקל כדעת הנקה"כ ולא מיבעיא היכא שהבשר האחר ג"כ נמלחה דבזה שפיר שייך לומר אגב פליטת הציר אינו בולע כלל הדם אלא אף אם הוא תפל דודאי בלע מ"מ עכ"פ מותרת היא לצלי עיי"ש ועי' בס' בית אברהם (מהה"ג מהר"א מחערסאן ז"ל) בחידושיו להלכ' מליחה אות ג' שכ' דאם נפל מן הבשר הזה ששהה ג"י בלא מליחה ונמלח אח"כ והודח כזית לתוך קדירה אחת וגם נפל מן הבשר שכבר נמלח והודח כדינו רק שנמלח עם הבשר ששהה ג"י בלא מליחה כנ"ל כזית אחת לתוך קדירה זו לשיטת הרש"ל א"צ כי אם פעם א' ששים נגד כזית בשר א' דממ"נ חד מינייהו כשר דאם נתעורר הדם לצאת א"כ החתיכה עצמה ששהתה ג"י כשירה רק החתיכה שנמלחה עמה שכבר נמלח והודח אסורה ואם לא נתעורר הדם כלל לצאת א"כ החתיכה ששהה ג"י לבד אסורה והחתיכה שכבר נמלחה והודח רק שנמלחה עמה כשרה ונגד זית אחד יש ששים אכן לשיטת הנקה"כ תרווייהו אסורים דליכא ממ"נ וצריך ששים נגד ב' זיתים עכ"ל:

(רכ) לא יבשלנו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז בדין הג' אם מלח בשר שכבר נמלח והודח הדחה אחרונה בכשא"מ עם בשר ששהה ג"י אסור הבשר הכשר ועי' במנח"י כלל ד' סק"ח שמתמה על דין זה דממ"נ אם נחלוט דבהודח נסתמין נקבי הפליטה אפי' בכלי מנוקב אסור ואם לא נסתמין נקבי הפליטה אפילו בכלי שאינו מנוקב יהיה מותר וסיים בצ"ע עיין שם ועי'. במשבצות זהב שם מ"ש בדברי המנחת יעקב בזה ועיין שם במ"ש בזה לדינא ועי' ביד יהודה שם שכתב דלדינא אין להכריע אם נימא בבשר זה הדחה סותם נקבי הפליטה או דנסמך דלא נסתם בצירוף סברת הגאונים דבשר ששהה ג"י לא יצא דמו ע"י מליחה וא"כ עדיין מהני צלי וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בספר בית אברהם (מהרב מהר"א מחערסאן ז"ל) בחידושי דינים להלכ' מליחה אות ג' מ"ש בזה:

(רכא) לא יבשלנו. עי' בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' ל"ז (בד"ה מדברי אגרתך) ובסי' ל"ט בתשו' הרב מהריא"ל ז"ל שכ' דבשר ששהה ג"י בלא מליחה שצלאו אח"כ כדת אסור להשהותו אח"כ ע"י מליחה או ע"י קרישין לקיום שיעמדו ימים רבים דחיישינן דברבות הימים דלמא אשתלי ומבשל ליה עיי"ש באריכות והביאו ביד אפרים:

(רכב) לא יבשלנו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז ועט"ז שכ' דבבשר ששהה ג"י בלא מליחה לא שייך לומר א ידי דיפלוט וכו' ועי' בנקה"כ שהשיג על הט"ז בזה ופסק דגם בבשר ששהה ג"י בלא מליחה אמרינן איידי דיפלוט וכו' ועי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ס"ב שנשאל בבשר ששהה ג"י בלא מליחה ונמלח בלא הדחה ראשונה אם מותר לצלותו בהפ"מ עכ"פ ודעת השואל להחמיר משום דהוי ס"ס לאיסורא דדלמא העיקר כהפוסקים דדם שע"פ הבשר הוי דם בעין ולא אמרינן ביה ככ"פ ואף את"ל דהוי דם פליטה שמא העיקר כדעת הט"ז דבבשר ששהה ג"י בלא מליחה לא אמרינן איידי דיפלוט וכו' אלא כהנקה"כ והוא ז"ל השיב שאין להחמיר דממ"נ אם נחזיק כחומרת הגאונים דאחר ג"י נתקשה הדם בתוכו ולא יצא ע"י מליחה א"כ אם הדם שבתוך הבשר מתקשה אע"פ שיש בתוך החתיכה בפנים לחלוחית מכ"ש דם שע"פ הבשר בודאי נתייבש ונתקשה לאחר ג"י וי"ל דאינו נכנס ונבלע כלל בתוך הבשר ע"י המליחה ואף אם יצא קצת ממנו נחשב כדם פליטה לכ"ע ואם לא נחזיק כחומרת הגאונים דס"ל דנתקשה הדם אחר ג"י הר"י דינו כשאר בשר שנמלח בלא הדחה קמייתא שיש להתיר בהפ"מ בצלי עכ"פ עיי"ש:

(רכג) לא יבשלנו. עפת"ש מ"ש מתשו' בית אפרים לענין בשר ששהה ג"י שנמלח והודח ונמלח שנית עם בשר אחר ונכבש כך וכו' עי' ביד יהודה סוף ס"ק נ"ג מה שהפליא ע"ד בזה כי נעלם ממנו בכל התשו' כל דין דאין הנאסר וכו' עיי"ש ועי' בשו"ת שבס' בית אברהם (מהה"ג מהר"א מחערסאן ז"ל) סי' י"א שהעתיק תשו' ארוכה מ"ש להגאון בעל בית אפרים במה שהרבה ג"כ להשיב ע"ד בתשו' זו עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מתשו' תפארת צבי לענין הכלים שנתבשל בהם בשר ששהה ג"י בלא מליחה ונודע לאחר ששהו הכלים מעל"ע עי' בשו"ת ספר יהושע סי' ס"א ובשו"ת יד יוסף סי' מ"ז באריכות:

(רכד) יבשלנו. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין בשר ששהה ג"י בלא מליחה אם מותר לבשלו אחר צלייהו ועי' בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קי"ג שפסק להתיר לבשלו אחר הצלייה עיי"ש