דרכי תשובה - ג קיא

שהוא היתר חדש צריך לזה צירוף היתרים אחרים דהיינו שידיחנו וימלחנו תחלה כדינו לקדירה ושוב יתיכנו באגן בזה ואח"כ יערב השומן בשומן אחר חד בתרי עיי"ש באריכות:

ועיין בשו"ת איר נעלם סי' י"ט שנשאל בשומן הכנתא ששהה ג' ימים בלא מליחה והדחה ולא היה נודע הדבר עד לאחר שהאשה מלחה והדיחה והתיכה ותיקנה מאכלים לשבת וגם מכרה לאחרים ותקנו תבשילין לשבת ואח"כ נודע ששהה ג"י בלא הדחה ומליחה וכ' דמה שנשאר מהתבשילין והכלים יש התיר מטעם ס"ס שמא הי' ס' בהתבשילין נגד הדם שבו מאחר שאין בשומן כ"כ דם וגם אפשר שיצא ע"י מליחה עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביא דבריו וכתב דבזה י"ל דגם הנו"ב מודה להקל דהנו"ב לא פליג על השבו"י רק בשומן של עור האווזא משא"כ בשומן הכנתא דבשומן שבבני מעיים יש סברה טפי להקל ע"כ יש להתיר בהפ"מ התערובות ועכ"פ הסומך להקל להתיר הכלים אחר שהייה מעל"ע בודאי לא הפסיד עיי"ש:

ועיין בשו"ת ריב"ם שניטו"ך חיו"ד סי' כ"ד שכתב לענין הדרא דכנתא שהם המעיים בעצמם) ששהו ג' ימים בלא מליחה וכ' דאין ללמוד זה מדינו של השבו"י כי בזה בודאי אסור עיי"ש:

(רח) ששהה ג' ימים. עפת"ש מ"ש מתשובת ברית אברהם בעוף השוהה למות מאיזה זמן מונין הג' ימים ועי' מזה בדברי שאול ויוסף דעת כאן ולעיל סי' ס"ג ועי' בערוגות הבושם אות י"ב ובשו"ת צ"צ החדשות חיו"ד סי' נ"ה שכ' ג"כ דמונין הג"י רק משעת מיתתה דכ"ז שהיא מפרכסת עדיין הדם חם ואין לחוש שמתייבש הדם בתוכה עיי"ש:

(רט) ג' ימים. עי' בשו"ת הרשב"ש (בן התשב"ץ ז"ל) סי' תכ"ג שכ' דבשר ששהה ג' ימים בלי מליחה דינו כמו כבד עיי"ש אמנם להלן סי' תקס"א כתב דיש לדון להחמיר בו יותר מכבד ומשורת הדין גם צלי לא מהני ליה וכמו שהוא המנהג בברצילאנ"א לאסרו גם לצלי אלא שנהגו בו קולא להתיר לצלותו ע"כ במקום שכבר נהגו היתר בצלי אין לאסור אבל במקום שנהגו לאסור גם לצלי אסור לשנות מנהגם עיי"ש:

(רי) נתייבש דמו בתוכו. עפת"ש מ"ש לעיין בתשו' שמש צדקה עיי"ש בתשו' זו בדין בשר ששהה ג"י בלא מליחה שכ' דאף אם תיכף בחצי שעה אחר כלות הג' ימים קרעוהו לכמה קרעים והדיחוהו והיה מי שרייתה אדום כמו מי שריית שאר בשר ומלחוהו ואחר המליחה והדחה בתרייתא אזיל סומקא ואתא חיורא חלילה להקל והמתיר ראוי נזיפה דאין להתירו לבישול ואפי' מלחוהו כמה פעמים ונראה המים לבנים ונקיים אין להשגיח ע"ז עיי"ש והביאו המחזיק ברכה אות ל"א ויד אפרים לדינא:

(ריא) ולא יצא עוד. עי' בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) היו"ד סי' כ"ו שכתב וז"ל עוד נ"ל דהנך ג' ימים שכתבו הגאונים דנתייבש הדם לא משעת שחיטה מנינן אלא משעה שהופשט העור דאיתא בנדה דף נ"ה דהא דגלודה פסלו רבנן דאדהכי והכי שליט בה אוירא ש"מ דהעור מעכב האויר שלא ישלוט בו וכו' שהעור אינו מניח לאויר לשלוט בו וכתב שכן משמע מלשון הטוהמ"ח וש"פ דנקטו בלשונם בשר ששהה ג"י דהיינו לאחר ההפשט שנקרא בשר משא"כ קודם ההפשט שלא נקרא עדיין בשר עיי"ש ודבריו מבהילין ומתמיהין לכל מעיין בדבריו מאד הלא מי הגיד לו דבשלא הפשיט מהעור לא שייך בו דין בשר ששהה ג"י כיון שלא שלט בו אוירא דמה לי לענין הדם אם הופשט מהעור אם לאו ומה שהביא ראיה מגלודה לא ידעתי מה ענין שמיטה אצל הר סיני דשם הוא שע"י הפשטת העור יחסר החמימות החיוני שמתקרר חמימות הטבע. ומה זה לבשר ששהה ג"י שאמרו הגאונים שכששהה הבשר לאח"ש ג"י שוב לא יכול לפעול המלח פעולתו שיצא לחוץ ובזה יש לומר דגם כשהוא עם העור נתקשה דמו בתוכו ומדי דהוי אחתיכה עבה דלא אמרינן שיחתוך ויקלוף אותה סביב והבשר שבאמצע דלא שליט בה אוירא מותר דזה לא ניתן להאמר כלל וכן נראה מדברי גדולי האחרונים שעמדו על המחקר בעוף השוהה למות מאיזה זמן מנינן הג' ימים (כמש"ל ס"ק ר"ז) ולא פשיט להו דבלאו הכי אין לחשוב הג' ימים רק מזמן שהוסר הנוצה ובא לכלל גלודה ומ"ש סמוכין לדבריו ממ"ש הפוסקים בלשונם בשר ששהה ג"י וכו' הנה לדבריו גם בסעי' י"א בשר שנתבשל בלא מליחה וכן בסעי' ט"ו במ"ש בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים מעל"ע יהיה ג"כ הדין דוקא לאחר ההפשט שכבר נקרא בשר ח"ו לעלות על הדעת ובודאי דכד ניים ושכיב אמר להא שמעתתא ואין לסמוך על דבריו אפילו לסניף בעלמא:

(ריב) ואין לאוכלו מבושל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלא מהני שיתנו במים פושרין והנה בערך לחם (למהריק"ש) כ' די"א ששורין אותו בפושרין עד שיתעורר הדם ויצא ע"י מליחה עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בש"ע הרב גור אריה הלוי סק"ז וז''ל מ"כ שמהור"ר יהודה מוויניצאה התיר בשר ששהה ג"י לתת אותה במים פושרין כדי שיתעורר הדם ויצא וכו' עכ"ל אמנם יעוין בשלחן גבוה ס"ק מ"ט ובשיורי ברכה אות ב' שכתב דאין לסמוך אדברי המקילין בזה כלל דהעיקר כדעת המחמירים בזה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ר"ז. וס"ק ר"ח מ"ש מהס' צמח צדק). (ריג) לאוכלו מבושל. עי' בשו"ת מכתם לדוד (מהגאון מה"ר דוד פארדא ז"ל) חיו"ד סי' י"ג שכתב דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה מותר לחתכו דק דק ולערב מלח ושומן שלא נמלח ולמלאות מעי בהמה שלא נמלח (כמעשה הכרכשתות) לאכלן צלויות ע"ג גחלים ומותר לגלגלה בנייר שרוי ולטמנם כך תחת הגחלים ומותר להשהותם ולאכלם זמן רב וכ' דאף אם המעי החיצון והשומן נמלחו לא איכפת לן אך יותר טוב שיהיה בלתי מליחה עיי"ש באריכות אמנם יעוין בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' ל"ט שהעלה להחמיר ולאסור בזה וגם הביא שם עוד תשו' גאוני זמנו שהרבו להשיב ע"ד המורה להקל בזה והעלו לאסור עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה אות כ"ט ואות ל"א לדינא לאסור עיי"ש:

(ריד) מבושל. עפת"ש ס"ק כ"ה מ"ש מתשו' תפארת צבי לענין הכלים שבשלו בהם בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"ט שהביאו ועיי"ש במה שהאריך בזה ולדינא העלה שיש להתיר הכלים ע"י הגעלה ג"פ עיי"ש באריכות ועי' מזה בשו"ת מחנה חיים חלק ג' ביו"ד סי' ט"ז שדעת השואל דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ונמלח אח"כ והודח אם נודע לאחר מעל"ע מהבישול דיש להתיר הכלים דכיון שדם שבשלו אינו אלא מדרבנן אם לא נודע רק לאחר מעל"ע מהבישול דהוי נטל"פ דאינו איסורו ג"כ רק מדרבנן א"כ הוי תרי דרבנן ויש להתיר הכלים והוא ז"ל השיב שלו יהיה דבתרי דרבנן מתירין הכלים מ"מ בנ"ד יש לאסור דאע"ג דקיי"ל דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן היינו בשכבר נתבשל מקודם בכלי אחרת ואח"כ בשלוהו בכלי זו אז הוי בליעת הקדירה רק מאיסור דרבנן משא"כ בנ"ד דכשנתן הבשר לבשל בקדירה כאשר נתחמם הקדירה מהאש והבשר היה נוגע בו בצדדים והוציא צדדי הקדירה החמימים דם מן הבשר ואז הדם עדיין לא נתבשל א"כ נאסר הקדירה מאיסור דם דאורייתא ואטו דם שנתחמם הוי רק מדרבנן חלילה לומר דהא בודאי מובן דדוקא לאחר שכבר נתבשל אז נעשה רק מדרבנן ע"כ הכלי ראשון יש לאסור אבל הכלי שני יש להתיר דלגבי כלי שני הוי תרי דרבנן עיי"ש באריכות אמנם יעוין בשו"ת ספר יהושע חיו"ד סי' ס"א שכתב דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ונמלח בשוגג והודח כדינא ובשליהו ואח"כ נודע שעבר עליו ג"י בלא מליחה והבשר כבר נאכל ויש שאלה רק על הכלים והיו כלים יקרים והפ"מ לכל בני העיר והסכים לדברי השואל להתיר כל הכלים מטעם אחר דיהיה איך שיהיה אין זה אלא ספק איסור דהא יש כאן ספק אם נשתייר דם לאחר ג"י בהאי חתיכה ואם כבר עבר על הכלים מעל"ע הוי ספיקא דרבנן ע"כ כאן דאין זה אלא חומרת הגאונים והוא הפ"מ לכל בני העיר יש להקל עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת שואל ומשיב חמישאה חלק א' סי' ס"ו שכ' להתיר בזה הכלי פארצילאן לאחר י"ב חודש דבכה"ג יש לסמוך עכ"פ ע"ד הח"צ שמתיר לשמש בכלי איסור שעבר יב"ח אף שחלקו עליו מ"מ בזה שאינו אלא חומרא בעלמא יש לסמוך עליו עיי"ש ועי' עוד בספרו דברי שאול ויוסיף דעת שהביא בשם חתן הגאון מ' נתן ז"ל מארווא שהעיד בשם חותנו הגאון הנ"ל שאירע כן לפניו והכלים היה בני יומן והורה להכשיר הכלים אף