דרכי תשובה - ג קי

היטב הבשר שדבוק בהעור עיי"ש ועי' בשו"ת ספר יהושע חיו"ד סי' נ' שהאריך בזה והעלה דבהפ"מ מאד לעני יש. לסמוך על המקילין להתיר השומן ע"י שרייה במים פושרין עיי"ש ועי' בשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' ק"ב שמבואר דעתו לסמוך על הבל"י והשבו"י להקל בזה בפשיטות ולא הוצרך כלל שיהיה הפ"מ או שעהד"ח כאשר יראה המעיין שם ועי' בשו"ת מלחמות ארי' סי' מ"ו מ"ש ע"ד הרב גא"י בזה ומ"ש בזה לדינא עיי"ש אמנם יעוין בכרתי להלן סוף סי' ע"ה שהשיג על השבו"י בזה שאין לנו לחדש דבר כזה שלא נמצא מבואר בדברי הקודמונים עיי"ש ועשפ"ד כאן ס"ק נ"א שהשיג ג"כ ע"ד השבו"י בזה דמנ"ל דרכיך ולא נתקשה הדם אימא דכל ששהה ג' ימים אין נתעורר הדם לצאת ע''י מליחה עיי"ש והמעיין בבל"י כאן ס"ק נ"ז יראה שגם הוא לא ס"ל כדעת היבו"י בזה לדינא כאשר יראה המעיין בדבריו ועי' במחזיק ברכה אות ל"ב מ"ש בדברי השבו"י והשפ"ד בזה ולדינא העלה גם הוא שיש לאסור אפילו בהפס"מ עיי"ש וכ"כ בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד סי' ל"א ובביאורו שם ס"ק קי"ד לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"פ מ"ש ע"ד הנו"ב והפרמ"ג בזה עיי"ש ועי' בשערי דעה סק"י מ"ש בזה וסיים ואולי הי' בא לפני ענין כזה והי' הפסד בכלים הייתי מורה להשהות הכלים מעל"ע ולהתירן עיי"ש ועי' בשו"ת בית אברהם (להרב מהר"א אבלי מתערסאן ז"ל) בחידושי דינים להלכ' מליחה אות ב' ואות ד' שכתב לצרף דעת השבו"י הנזכר לסניף עיי"ש ובשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' ט"ז. ועי' בשו"ת אור נעלם סי' טו"ב שנשאל בעובדא בשומן הכנתא ששהה ג' ימים בלא מליחה ונמלח לאחר ג"י והודח כדינו והתיכו השומן ותיקנו מאכלים בשומן הנמס וכבר נאכל הכל ואח"כ נודע שעבר עליו ג"י בלא מליחה ונשאל על הכלים ומצדד ג"כ דבשומן אין להחמיר כמו בבשר בזה ובפרט לאחר שכבר נתבשל ונתערב בתבשיל אחר והרי נודע דעת הר"א ששון ז"ל בתשו' בבשר ששהה ג"י בלא מליחה ונמלח ונתבשל דסני בס' כפי מה שמשערין שפלט דם לתוך הקדירה מה שנשאר ולא יצא ע"י המליחה ונהי דאין סומכין עליו בשאר בשר מ"מ עכ"פ בשומן כיון שאנו רואין בעינינו שהדם שבו הוא פחות מהבשר א"כ בודאי יש ס' בהתבשילין תמיד נגד הדם שפלט ומכש"כ בנ"ד שמאכלים שנעשו בתערובות השומן הזה כבר נאכלו והשאלה הוא לענין הכלים בזה בודאי יש להקל כיון שיש בזה כמה צדדים וספיקות להקל עיי"ש באריכות ועי' מזה בשו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' כ"ב באריכות:

ומ"ש הפת"ש ב' תקנות לשומן ששהה ג"י בלא מליחה א' בשם החוו"ד לבשלו בהרבה מים שיהיה ס' נגד השומן והתקנה הב' בשם הגרעק"א ז"ל שיערב השומן ברוב שומן כשר שנמלח והודח כדינו עי' בס' חומות יהושע אות ס"ח שהביא ג"כ ב' תקנות הנ"ל וכ' ולפענ"ד נראה ליתא לב' תקנות אלו דאי חדא לא קיימא אידך ור"ל דאם איתא לתקנות החוו"ד ממילא ליתא להקנות הגרעק"א ז"ל כי הגרעק"א ז"ל כ' בתשו' ההוא שם דלהכי לא שרי לבטל לכתחלה בשר שאינו מלוח כיון שיש תקנה ע"י מליחה להפריד הדם מן הבשר דהו"ל כאלו אינו מעורב עדיין וא"כ ממילא דה"ה הכא בנ"ד כיון שיש תקנת החוו"ד לבשלו במים שיש ס' כנגדו ה"ז דומה לבשר שאינו מלוח דלא מהני לי' תקנה זו לערבו ולבטלו לכתחלה וסיים וז"ל ולפענ"ד גם הגרעק"א ז"ל בעצמו מודה לזה דלפי תקנות החוו"ד ליתא לתקנתו אמנם בלא"ה קשה לפענ"ד לסמוך על תקנת הגרעק"א ז"ל דבע"כ לא אמרו בכיוצא בזה להקל אלא היכא שכבר נתערב מותר להוסיף עליו כדי לבטלו משא"כ שצריך ביטול מחדש דהא לא התחיל כלל ענין הביטול וכו' וזה לא מקרי מוסיף עליו אלא ביטול חדש וכו' וצ"ע עכ"ד ועי' בפרמ"ג (בד"ה ויש לחקור) שכ' ג"כ להחמיר בזה דלא שרי לערבו בידים משום דהו"ל מבטל איסור לכתחלה עיי"ש אמנם בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סי' כ' העלה לדינא דלערבו ברוב שומן כשר שכבר נמלח והודח אין שום חשש כלל ומותר בלי שום פקפוק עיי"ש באריכות ועי' מזה בשו"ת יד יוסף סי' מ"ח ומ"ט באריכות. אמנם במה שהתיר החוו"ד לבשלו במים שיש בהם ס' עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ג שהרבה להשיב ע"ד החוו"ד בזה דאדרבה אם מבשלו במים יש חשש משום מבטל איסור לכתחלה כיון שאין דרך לבשל שומן במים הרבה כ"כ אם לא כדי לבטלו משא"כ אם מערבו בשומן אחר הנה כן הוא הדרך לערב שומן בשומן ולהתיך יחד ע"כ נכון יותר לערבו ברוב בשומן אחר דוקא עיי"ש באריכות ועי' מזה בדבריו עוד בסי' ק"ד וק"ה מ"ש בזה באריכות אמנם בס' ברית מלח על הלכות מליחה דף כ' ע"ב דעתו ג"כ כדעת החוו"ד לערבו בשומן אסור אך אם רוצה לבשלו במים הרבה ולשפוך אח"כ הרוטב מותר לו לערבו במים שיש ס' כנגדו עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) מ"ש בדברי החוו"ד בזה ובסוף דבריו הוא מודה לדברי החוו"ד הנזכר להתירו ע"י תקנה הנ"ל עיי"ש ועי' ביד אפרים שהרחיב הדיבור בזה והעלה ג"כ להתיר לבטלו במים דוקא ולא בשומן אך לא מטעמו של החוו"ד רק מטעם אחר וסיים וז"ל תבנא לדינא שיש להתיר השומן ע"י בישול במים שיש בהם ס' ולשפוך המים כמ"ש החוו"ד ולא מטעמיה וכו' אך אין להורות כן לכל אדם רק למי שיודע לזהר שיהיה ס' במים כנגד השומן ולא ישתמש בהמים לצורך אכילה רק ישפוך אותם כנלענ"ד ודבר פשוט שצריך המורה להתיר בזה לחשוב שלא יצא שכרו בה חדו מחמת דמי העצים שכשהוא רוצה לעשות מלאכה במים רבים לבשל בהם השומן ויהיה ס' פעמים כמוהו ודאי צריך להפסיד עצים הרבה שהרי המים ילכו לאיבוד ואם אחר כל הטורח והפסד עצים נא ישאר משיווי השומן אלא דבר מועט פשיטא שאין להמורה להתיר לעשות כן שכל עיקרו של היתר זה בנוי על הפ"מ. דבהפ"מ יש לסמוך על המחבר דביש ס' החתיכה עצמה מותרת משא"כ כאן רק הצלה פורתא פשיטא שאין לעשות כן ולא משכחת להך התירא רק באתרא שעצים וטורח הוא בזול ושומן ביוקר כיון שיהיה נצול מהפ"מ על ידי זה יש לעשות כמ"ש עכ"ל ועי' בשו"ת בר ליוואי חיו"ד סי' י"ד שכ' דאם נודע הדבר שכבר עבר עליה ג"י קודם שנמלח אין שום תקנה לבשלו במים הרבה או לערבו בשומן דמכ"מ הוי מבטל איסור לכתחלה אכן אם נודע לאחר שכבר נמלח השומן והודח כדינו בזה יש לסמוך על המקילין דרשאי לערבו עם שומן אחר כשר עד ס' דכיון שכבר נמלח ודם שנמלח אינו אלא מדרבנן ובאיסור דרבנן מותר להוסיף כמש"ל סי' צ"ט סעיף ו' וכו' ובנ"ד דליכא אלא מעט דם לכ"ע מותר להוסיף עליו לבטלו עיי"ש באריכות:

ועיין עוד בשו"ת ספר יהושע שם שכ' בפשיטות דמהני חליטה בחומץ לשומן ששהה ג"י בלי מליחה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מלחמות אריה סי' כ' שהביאו וכ' דהספר יהושע לא כתב זאת להלכה למעשה רק בדרך פלפל לפי שורת הדין בזמן שהיו בקיאין בחליטה אבל באמת דלדידן דקיי"ל דאין אנו בקיאין בחליטה גם בזה לא מהני עיי"ש. איברא כי בשיורי ברכה אות י"א נטה להקל בזה אפי' בחליטת רותחין עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות י"א שכ' ג"כ לדינא שיש תקנה לשומן ששהה ג"י בלי מליחה שימלחנה כראוי ואח"כ יחליטנה ברותחין או בחומץ דהא רק לכתחלה אין אנו בקיאין בחליטה אבל בדיעבד סומכין על בקיאותינו בחליטה ובנ"ד כיון דלית ליה תקנה אחריתא הו"ל כמו בדיעבד עיי"ש. והוא לשיטתו אזיל שכ' באות הקודם דמהני בדיעבד חליטה בבשר שנתנוה ברותחין או בחומץ קודם מליחה אבל לפמש"ל (ס"ק קפ"ב) לדינא דאין לסמוך על החליטה בשום ענין בין בחומץ וברותחין ממילא דגם בזה אין להקל כלל אכן לאחר זמן ראיתי בשו"ת מהרא"ל צינץ חיו"ד סי' ח' שכ' כן לדינא לעשות תקנה זו בשומן אווזא ששהה ג' ימים בלא מליחה אם יש הפ"מ יש להורות היתר ע"י מליחה ואח"כ לחלטו ברותחין ושרי עיי"ש וכן ראיתי בס' צמח צדק החדש ריש סעיף זה (בד"ה בד"מ ס"ק כ"ט) שכתב ג"כ דבהפ"מ יש לסמוך בזה על החליטה בצירוף התקנה המבוארת באו"ה דהיינו להשהותו תחלה בפושרין עד שיתרכך ואח"כ ישליכנה ברותחין דהוי כחליטה ועיי"ש עוד בסוף ס"ק י':

ועיי"ש עוד בשו"ת בית אפרים להלן סי' ע"ו שהעלה מתוך פילפולו עוד היתר א' לשומן ששהה ג"י בלא מליחה שלא יפסוד השומן ע"י צליה שיקח אגן רחב ששפתותיו צרים וילבן אותה בליבון היטב כמבואר באו"ח סי' תנ"א ויתן השומן לתוכה ויפזר על האגן השומן אחת הנה ואחת הנה בענין שכל חתיכה וחתיכה ישליט בה האור והדם הנפלט לתוך האגן אינו חוזר ונבלע בהשומן כיון שהאגן נתלבן הרבה והרי הוא כאש מה לי גחלים ומה לי ברזל מלובן ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה וכו' אך מ"מ כיון