דרכי תשובה - ג קט

הבישול אמנם לדינא ברור הוא דא"צ מליחה דהמליחה אין בה עוד שום תועלת עיי"ש באריכות:

(קצח) לכבוד אורחים. עבאה"ט מ"ש דה"ה בהפ"מ ועשפ"ד ס"ק מ"ז ובמ"א או"ח סי' רס"א סוף סק"ו ואי"ה להלן סי' רמ"ו יבואר כי שם מקומו:

(קצט) דאז יש לסמוך אדברי המקילין. ואף אם דבוק חתיכה שלא נמלחה לחתיכה שנמלחה כגון שהיה מקצת החתיכה קרוש בשעת מליחה לא אמרינן בזה איסור דבוק דבדם שפירש ממל"מ לא מחמרינן לומר איסור דבוק אם לא בהיה נצרר דם בעין במקצתו בזה פשוט דאמרינן איסור דבוק כמש"ל סי' ח"ז בשם הבה"י. יד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ט ובפיה"ק ס"ק ע"ו:

(ר) אדברי המקילין. עי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' ג' שנשאל דלפימש"ל סי' ע"ו סעי' ג' בלא נקבו הוורידין בשעת שחיטה דאסור לאכול באומצא משום דם הכנוס שבוורידין דהוי דם שפירש וא"כ ממילא דבלא נשחט הוורידין ונתבשל בלא מליחה אין להתיר אותה חתיכה אפי' בהפ"מ דהא הטעם דאנן סמכינן במקום הפ"מ על דברי המקילין הוא משום דאמרינן דמה שהתחיל לפרוש יצא לחוץ ונתבטל בששים ומה שלא יצא ונשאר הוי דם אברים שלא פירש הנה זה יתכן בשאר בשר משא"כ כשלא נשחט הוורידין שיש דם הכנוס בוורידין, שכבר נתפרש ממקום למקום בחוטין ובבשר הגוף וממילא דלדידן אסור בכ"מ אפי' בהפ"מ כיון דהשתא נוהגין שלא לשחוט הוורידין וכמש"ל סי' כ"ב והוא ז"ל האריך להשיב ע"ד השואל דעיקר הטעם דאנו קיי"ל להתיר גם אותה חתיכה במקום הפ"מ הוא משום דתולין דמה שהתחיל לפרוש יצא לחוץ ונתבטל דבודאי אם היינו חוששין שמא מה שנפרש בתוכו לא יצא לקדירה ולא נתבשל בודאי הי' אסור אך עיקר ההיתר הוא דאמרינן דמה שנפרש יצא הכל לקדירה ונתבטל ואפי' מה שהוא כנוס בהוורידין ג"כ יצא לחוץ עיי"ש:

(רא) ולא נמלחה כראוי. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דהיינו שלא שהה שיעור מליחה ר"ל דבלא שהה שיעור מליחה צריך ס' כנגד כל החתיכה דמי יודע כמה פלטה וכמה יש בה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ע"ז. ועש"ך ס"ק מ"ח:

ומ"ש הבאה"ט דאם לא נמלחה רק מצד א' נתבאר לעיל סעי' ד' ר"ל דהרמ"א הכריע שם דמותר בדיעבד וכ' במ"ז סק"ל דאע"ג דהתם בהפ"מ דוקא מתירין בנמלח מצד א' מכל מקום כאן דלצורך מתירין אותה חתיכה אפילו בלא נמלח כלל ע"כ עכ"פ בנמלח מצד א' אין להחמיר כלל ומותרת החתיכה אפי' בלא הפ"מ עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"א ובפיה"ק ס"ק ע"ז מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה והעלה לדינא דגם בנמלח מצד א' אין אותה חתיכה מותרת אף ביש ס' אלא לצורך דוקא אא"כ הי' מונח על צד שנמלח בכל עת מליחה אז יש להקל ביש ס' אף שלא לצורך עיי"ש:

(רב) נמלחה כראוי. עבאה"ט מ"ש דהיינו שלא שהה שיעור מליחה. ומכ"ש אם לא נמלחה היטב כשיעור לקדירה רק מליחה מועטת כמליחת צלי. הליכות עולם בנתיבות ההוראה בשם הס' ש"י ועי' בשערי דעה ס"ק ח':

(רג) ואם נתבשל וכו' עבאה"ט ועי' בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שמלחו בשוגג בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ובשלו הבשר ואכלוהו ונשאל על הכלים וכ' שכתבו לו במה שהעידו שם כי הגאון מ' נתן ז"ל מראווא כשאירע לו עובדא כזו היתר גם כ"ה ע"י הגעלה ג"פ והוא ז"ל כתב שאין לסמוך ע"ז דבודאי לא מועיל בכ"ח הנעלה אף בדין זה עיי"ש:

(רד) צריך ס' כנגדו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהחתיכה אסורה אף בדאיכא ס' ועי' בפר"ח ס"ק מ"ד שרמז דלא כל המקומות שוים בזה דלבני ספרד דגרירי בתר הוראות המחבר אף החתיכה מותרת ולבני אשכנז החתיכה אסורה עיי"ש ועי' בשו"ת אהל יעקב (למהר"י ששפורט ז"ל) סי' כ"ט מ"ש בזה. אמנה יעוין בחידושי הגרעק"א ז"ל שכ' טעם האיסור בזה בטוב טעם ואדרבה כ' שיש לדין ע"ד הרמ"א דכ' שדינו כאלו לא נמלח דמשמע דלא חמיר מלא נמלח כלל ואדרבה מסתברא דבזה אף בהפ"מ אסורה החתיכה אף בדאיכא ס' כנגדה כיון ששהה ג"י בלא מליחה נתקשה הדם ויצא קצת וחזר ונבלע עיי"ש ועי' בס' בית האוצר שהעלה שכן עיקר לדינא להחמיר דאף שיש ס' החתיכה נשארה באיסורה ואין להקל עיי"ש אמנם יעוין ביד אפרים וביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ג ובפיה"ק ס"ק ע"ח וע"ט שכ' דעיקר לדינא כמשמעות הרמ"א והש"ך דביש ס' בקדירה גם החתיכה מותרת בהפ''מ עיי"ש וצ"ע למעשה:

(רה) ס' כנגדו. הנה להלן סעי' י"ד כ' המחבר דבשר ששהה ג"י בלא מליחה ונתערבה החתיכה בחתיכות אחרות בטלה ברוב וכתב הרב וכן בנתבשל בלא מליחה והקשו הפר"ח ושאר האחרונים דאמאי כתב כאן דצריך ס' ואי משום שנתבשל הא גם כשנתבשל לא הוי רק איסור דרבנן דדם שבשלו הוא ועי' בש"ך ס"ק נ"ז ובנקה"כ ובדגול מרבבה ובשפ"ד שם ועי' בס' בית האוצר שהרחיב הדיבור בזה וכ' דכאן מיירי הרמ"א בנתערבה במין באינו מינו וכיון שנתערבה קודם שנתבשלה ולא היה עדיין בגדר שבשלו והיה איסור דאורייתא אמרינן טעם כעיקר דאורייתא וצריך ס' אבל אם נתערבה לאחר שכבר נתבשל דלא הוי רק מדרבנן סגי ברוב ועיי"ש במה שנסתפק בענין זה בעובדא שנתערבה חתיכה ששהה ג"י בלא מליחה עם רוב חתיכות היתר שנמלחו והודח כדינו ונתבשלו יחד ולא נודע הדבר עד אחר גמר הבישול וכשרצו לשאול פי החכם נשברה הקדירה ונשפך התבשיל וא"א לידע אם הי' ס' בקדירה נגד אותה חתיכה אם יש להתיר אותן החתיכות ומעט התבשיל שנשאר כיון שהי' לצורך שבת או לאו עיי"ש במ"ש בזה וכתב דלכאורא נראה כיון דהי' רוב חתיכות היתר א"כ יש להתיר אף החתיכות כיון דבלא"ה הפר"ח חולק ומתיר אף החתיכה עצמה ומכ"ש בדין זה דהי' רוב היתר ונשפך ויש ספק אולי הי' ששים בודאי יש להתיר כיון דהספק הוא באיסור דדם שבשלו דרבנן ומ"מ סיים דלמעשה צ"ע עיי"ש:

(רו) כנגדו. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בדין דמהר"ש הלוי בבשר ששהה ג"י בלא מליחה שנתערבה בחתיכות אחרות וכו' ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ר"ו שכ' דגם המהר"ש הלוי לא התיר התבשיל אלא בנידון דידיה שלא הי' ניכר החתיכה כ"א לאחר הבישול אבל אם ניכר קודם הבישול אסור לבשלן דאין מבטלין איסור לכתחלה ועיי"ש במ"ש על גוף דברי המהר"ש הלוי בזה ועי' ביד יהודה על הלכ' תערובות בהמפתחות והשמטות שבסוף הספר השייך לסי' ס"ט סעי' י"ד (בהמחבר ומותר לבשל כולן) שכ' שאין לסמוך ע"ד המהר"ש הלוי להקל בזה כלל כי זה אסור לכל השיטות בין להמ"ד דביטול איסור תלוי בידיעה או לא וכו' וכיון דבדבר זה ליכא מקילין כלל ע"כ אין לבקש קולא מחמת דהוא חומרות הגאונים וכו' ודלא כמו ששמעתי מרב אחד שסמך על זה עכ"ד:

סעיף יב (רז) בשר ששהה ג' ימים. עבאה"ט של מהרי"ט ופת''ש מ''ש בדין שומן אווזות שלא הודח ששהה ג' ימים בלא מליחה ועי' בבל"י להלן סי' ע"ה ס"ק ז' שהביא דברי השבו"י בזה לדינא להקל רק שיגרור