דרכי תשובה - ג קז

אין חולק ולא העתיק כאן דברי הט"ז ס"ק כ"ג שהביא בשם המהרש"ל והוכיח גם הוא בראיות שכן עיקר דמותר להניח בשר שור בכלי ראשון שהיס"ב (שהביאו הבאה"ט לעיל ס"ק ל"ג) והו"ל להביא הב' דעות ביחד כדי לידע שיש פלוגתא בדבר אמנם לדינא עי' בכו"פ שכ' דודאי הסומך עצמו ע"ד הט"ז והמהרש"ל אין גוערין בו אבל לכתחילה אין להקל עיי"ש וכ"כ במנח"י כלל ב' סק"ח שכ' דהמקיל כהט"ז לא הפסיד עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק כ"ג מ"ש בזה באריכות ועי' בס' חיי עולם (מהה"ג מציפער ז"ל) הלכה ל"ב מ"ש בזה:

ומ"ש הבאה"ט והיד סולדות בו עי' במנח"י שם סק"ה שכ' דבעינן בזה שיהיה היד סולדות בו עכ"פ במקצת החתיכה אבל אם אין היד סולדות גם במקצת החתיכה אזי אף שהיד סולדות בהקדירה מותרת עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק מ"ד שהשיג עליו והביא ראיה דמ"ש יס"ב אקדירה קאי דכל שהיס"ב בקדירה אף שאין היס"ב בחתיכה אסיר עיי"ש ועי' בס' שערי דעה סק"ז שהאריך ליישב דברי המנח"י וכ' שדבריו עיקר עיי"ש וראיתי בהגהות כת"י של הגאון מ' חיים צבי מאנהיימער אבד"ק אונגוואר ז"ל בגליון היו"ד שלו שהעתיק דברי הפרמ"ג והשערי דעה הנזכר וסיים דלדינא יש לסמוך על המנח"י להקל עכ"פ בהפ"מ ולצורך שבת אולם למעשה סיים שיש להתיישב עוד:

ועיין בכנה"ג בהגהות ב"י אות קצ"ג שכ' דכל זה הוא דוקא אם הושם החתיכה בקדירה חמה ביבש אבל אם יש רוטב בקדירה לכ"ע כל שהיס"ב אף שהוסר מהאש מבשל עיי"ש ובמ"ז שם ועי' ביד יהודה שם שכתב דבודאי פשוט הוא דאף ביבש אם נתנוהו לכלי ראשון שהיס"ב אף שהוסר מהאש אם נתחמם בו אסור עיי"ש:

(קפב) שנתבשל. עי' בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סי' כ"א בבשר שלא נמלח שעירו עליו מים רותחין ואח"כ מלחוהו כדת ורצה השואל לומר דכיון שנאסר כדי קליפה דעירוי מבשל כ"ק ואין הדם יוצא משם הוי הבשר כנמלח בכשא"מ ואסור כולו והשיב דלכאורה נכונים דברי השואל דהא ידוע דברי הט"ז להלן סו' ע' שכ' מהאו"ה דמולח חתיכה ע"ג חברתה לא הוי כמולח בכלי שא"מ כיון שאין החתיכה דחוקה כ"כ ע"ג חברתה שיהיה כמו כשא"מ א"כ מבואר דבכה"ג שהיא חתיכה א' דבוק בתולדה פשיטא דהוי ככלי שא"מ ואסיר כולו אמנם לדינא כ' דז"א דכיון דשיעור הקליפה הוא דק מאד אינו מעכב פליטת הדם ולא גרע ממוח שמולחין עם הקרום שהמוח כשר ולא חשיב ככשא"מ אמנם למעשה סיים שיש להצריך מליחה שנית לאחר שיקלפו מה שנאסר ע"י העירוי דכיון דבכדי קליפה אין המלח פועל בו פעולתו להוציא הדם י"ל דאין כח המלח עובר להוציא הרם מבפנים עיי"ש באריכות:

(קפג) בלא מליחה. עפת"ש ומ"ש מהאגודה דמותר לבשל בשר בלי מליחה בחמי טבריה עי' בס' מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח באמצע התשו' שכ' פי' דוקא במקום שהחמי טבריה מעלין שם תמיד רתיחות דאז תיכף כשמכניס הבשר לתוך החמין הוי חליטה עיי"ש אמנם בעיקר הדין עי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג שהביא כן בשם האגור ועיי"ש במ"ש בזה אמנם לדינא העלה שזה תלוי בהב' דעות שבש"ע כאן דלהמתירין אותה חתיכה משום דאמרינן דמה שיוצא אינה חוזר ונבלע ומה שנשאר היתר הוא שפיר שייך להקל בבישול בחמי טבריה הנוזלים דמה שיוצא אינו חוזר ונבלע אבל לדעת היש אוסרין שהביא הרמ"א מטעם דפירש בפנים ממקום למקום פשוט דגם זה אסור מה"ט דגם בזה פירש ממל"מ בפנים עיי"ש ובס' יצחק ירנן סי' ס"ו וכדברים אלו כ' ג"כ בהגהות חכמת שלמה כאן וכ' שיש בזה נ"מ גם לחמי האור אם יש יורה גדולה על האור ויש בה נקב גדול שיוצאין המים רותחין בקלוח לחוץ ויוצאין למרחוק דלדעת המחבר וסייעתו מותר אף לכתחילה לשום הבשר בלי מליחה אצל הקלוח שיהא נתבשל בו בלא מליחה ואף דלדעת הרמ"א מותר עכ"פ בדיעבד במקום הפ"מ היכא דהקלוח יוצא כנ"ל עיי"ש:

(קפד) צריך שיהיה בו ששים. עפת"ש ומ"ש מהברכי יוסף דאם נתנו הבשר ברותחין הוי חליטה ויש להקל בדיעבד אף בלא ס' עי' בערך לחם (להמריק"ש) שכ' ג"כ לדינא לסמוך ע"ז להקל בדיעבד בשעהד"ח עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות קע"ז ובשלחן גבוה ס"ק מ"ז ובס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ט"ו ובמחזיק ברכה סי' ע"ג אות י"ד ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) בחלק עץ הדעת סי' קי"א באמצע התשו' שכ' להקל בזה רק בצירוף סניפים עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מעט מים סי' צ' באורך ועי' בערוגות הבושם אות י' שהאריך טובא בזה ולדינא העלה להקל בשעת הדחק ולכבוד שבת רק שצריך להיות באופן שיהיה המים רותחין היטב שמעלה רתיחה ודיקולא מיא ועומד אצל האש ולא סגי שיהי' כ"ר יס"ב דלענין חליטה בעינן שיהי' רותח יפה וגם שלא יהיה דבר חוצץ בין הבשר למים כגון שלא יהי' העוף עם הנוצות כדקיי"ל במריגה שהנוצה חוצצת עיי"ש ועי' בשי"ת מור ואהלות שם שכ' דאם הבשר מלא קרח י"ל דגם אם שמוהו ברותחין שמעלה רותחין לא הוי חליטה עיי"ש אמנם לדינא הנה ראש המקילין בזה הוא הרב מהר"ש עמער ז"ל המובא בשיורי ברכה אות א' וכמובא בפת"ש והנה יעוין בשו"ת ויאמר יצחק חלק א' בלקוטי דינים ליו"ד הלכ' איסור והיתר סי' כ"ט שהאריך בזה והביא דברי הרב מהר"ש עמער הנזכר והעלה דאין לסמוך ע"ד לדינא כי מסתימת המחבר שאוסר כל בשר שנתבשל בלא מליחה משמע אף אם נתנוהו תיכף בתחלת הבישול לרותחין ובע"כ הוא משום דאין אנו בקיאין בחליטה כלל ואפי' לסניף אין לצרף ענין החליטה בזמה"ז עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת אורח לצדיק חיו"ד סי' ג' וביד יהודה בפיה"א ס"ק צ' מה שהאריכו בזה והעלו ג"כ בראיות מדברי הפוסקים דלא מהני לדידן שום חליטה בין חליטת רותחין ובין חליטה בחומץ לבשר שלא נמלח אף בדיעבד ואין לסמוך ע"ד המקילין בזה בשום ענין כלל עיי"ש ועי' בשו"ת ידי דוד הספרדי סי' ס"ח שנשאל בא' שחלט מוח א' בלא מליחה במים רותחין ואח"כ חלט באותן המים הראש והרגלים שנמלחו כדינו ונשאל על המוח והראש ורגלים והיה בע"ש והשיב להתיר דיש ספיקא טובא שמא הלכה כהמ"ד דמהני חליטה אף בשאר בשר ואת"ל דלא מהני חליטה בשאר בשר שמא הלכה כהראב"ד ודעימיה דבמה דנפיק ביה משערין ואת"ל דהלכה דבכולה משערין דילמא הלכה כהמ"ד דבמוח אין בו דם וכיון שהיה בע"ש ע"כ אין להחמיר עיי"ש:

(קפה) כנגד אותו בשר. עש"ך ס"ק מ"ה שכ' הטעם דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה ועשפ"ד שכ' דאפי' בהפ"מ אין לסמוך לשער בכמה נפק מיניה וצריך ס' כנגד כולה דוקא עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת גינת וורדים הספרדי חיו"ד כלל א' סי' כ"ט שפסק לסמוך על הראב"ד דמשערין כמה דם נפיק מיניה וכ' שיש לעמוד על שיעור פליטה זו כשלוקח חתיכת בשר כשיעור חתיכה זו שנתבשלה בלא מליחה וידיחנה במים ולאחר הדחה ימתין מעט שיטפטפו המים שעל החתיכה וימלחוה בכלי מנוקב ויניחו כלי שאינו מנוקב תחתיו לקבל הדם שנוזל מן החתיכה וישהו שיעור מיל והדם המתקבץ בכלי ישעריהו ובכה"ג ליכא ספיקא ויוכלין לעמוד על שיעור דם שנפלט מחתיכה שנתבשלה בלא מליחה וכ' דלכל היותר יש לשער דשיעור דם שייזל מן תרנגולת שלימה הוא כשיעור ביצה וא"כ בהיות בקדירה שיעור ס' ביצים בהצטרפות גם התרנגולת עצמה שלא נמלחה מותר כל התערובות וכ' דאע"פ דפסק זה הוא היפך פסק הראשונים שכ' לשער בכל החתיכה מ"מ הנה האמת עד לעצמו שיש בידינו לשער כמה פלטה דם התרנגולת וראוי לסמוך בזה על הראב"ד ובפרט בנידון זה שעיקר איסור זה הוא רק דרבנן וכו' עיי"ש ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) שם ובכנה"ג כאן בהגהות ב"י אות ט"ו שהביא עובדא באשה שעשתה פשטיד"א מלאה מוח והניחתו במרחשת עם פשטידו"ת אחרים ונתנוהו בתנור ונזכרה אח"כ שהמוח שבפשטיד"א אחת לא נמלח הקרום ומורה א' הורה לאסור הפשטיד"ה הזו ושאר הפשטידו"ת מותרות והביא שם בשם הר"ש גאון שהורה להתיר הכל מטעם דיש בהפשטיד"א א' עכ"פ ס' נגד הדם שבמוח וא"צ ס' נגד כל המוח והרב הכנה"ג ז"ל הרבה להשיב ע"ד ז"ל והעלה דבע"כ בעינן ס' כנגד כל המוח ודלא כהגאון הנ"ל שסמך עצמו על הוראות הראב"ד לשער במה דנפיק מיניה כיון דהב"י פסק דלא כוותיה וגם הרמ"א הודה לו אין לנו להקל כנגדם אך כ' דאם היה בע"ש ובצירוף סניף ששמוהו ברותחין דהוי חליטה אין להתלונן עליו אם סמך עצמו על הראב"ד בזה להקל עיי"ש ועי' בשלחן גבוה לעיל סי' ס"ח ס"ק י"ב מחודש א' ובסי' זה ס"ק מ"ז מ"ש בזה אבל לפמש"ל (ס"ק קפ"ג) דהאי סניף דנתנוהו ברותחין דלהוי חליטה לאו מלתא הוא לדידן אין לצרף זה להקל בזה כלל וע' בס' בן אברהם על דיני ספיקות סי' מ"ט מ"ש לענין הכלים שנתבשל בהם בשר שלא נמלח וכ' דכיון שדם שבשלו אינו אלא מדרבנן יש לסמוך על דברי הסוברים כהראב"ד דבמה דנפיק מיני' משערין וא"צ לשער כנגד כל החתיכה וכיון שיש אימוד יפה דודאי יש ששים נגד הדם שיצא מן הבשר יש להתיר הכלים לאחר מעל"ע עיי"ש באריכות אבל לפי דברי הכנה"ג שאין לעשות מדעת הראב"ד ספק פלוגתא כנ"ל אין להקל כלל וכה ראיתי בשו"ת תורת חסד הספרדי סי' ח' שנשאל ג"כ בענין זה והאריך והעלה לאסור וכ' ג"כ דכיון דסברת הראב"ד דחו' הוא מכל הפוסקים אין לעשותה אפי' סניף עיי"ש ועי' בשו''ת מעיל