דרכי תשובה - ג קו

חתם סופר חלק א' מאה"ע סי' מ"ו שכ' שיפה עשה המ"ב שגזר שלא לסמוך ע"ז אפי' לסניף כי אין ממש בדברים אלו ואין לסמוך ע"ז להקל כלל עיי"ש ועי' בספר עמק המלך על הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות גירושין הלכה ט"ז שהתפלא ג"כ על הנו"ב במה שכ' מתחלה להקל בזה וסיים אך בלא"ה כתב הנו"ב בתוקף גזירתו שחלילה לסמוך ע"ז אפי' לצירוף בעלמא וכן עיקר עכ"ל ועי' בס' מגדים חדשים סי' פ"ד אות ט' (בד"ה ועיי"ש עוד בסי' קס"ב בעכו"ם) באמצע הדיבור שם שכ' דאף שהנו"ב גזר אומר שלא לסמוך על סברתו להקל ביש רגלים לדבר בלא מסלפ"ת זה הוא רק לקולא אבל לחומרא בודאי יש להחמיר ולחוש לדבריו עיי"ש ועי' מזה בשו"ת אלף המגן סי' ל"ה באריכות:

(קעה) או במסלפ"ת. ע"ל סי' צ"ח סעיף ג' וסי' ל"ז סעי' ו' ובמנחת כהן חלק א' מספר התערובות פרק ח' ובשו"ת חיות יאיר סי' קמ"ח ובשו"ת בית יהודה (למהר"י עייאש ז"ל) חיו"ד סי' א' ובברכי יוסף באה"ע סימן ז' ובס' שב שמעתתא (מהגאון בעל קצות החושן) שמעתא ו' ועי' בכנה"ג להלן סעיף צ"ח בהגהות ב"י אות י' ועי' בדברינו לעיל סי' ט"ו (ס"ק כ"ט) ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' קי"ב שכ' בפשיטות שכל היכא דלא מהני מסלפ"ת כגון היכא שיש לו חזקת איסור אז אפי' יש אומדנא המסייע להמסלפ"ת לא מהני ואפילו הוא רק איסור דרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת אבן שתיה חיו"ד סימן ל"ב שהביאו והביא מתשו' חוות יאיר סי' ל"ז שמבואר להדיא להיפך מדבריו ועיי"ש במה שפלפל בזה ובמ"ש בזה לדינא:

(קעו) במסלפ"ת ולענין ישראל מומר אם מהני מסלפ"ת עי' בס' מכתב מאלי' בקונט' שבסוף הס' סי' ב' אות א' ובפחד יצחק אות מ' ערך מומר ומשם תלמדנו:

(קעז) ויודע. עבאה"ט מ"ש מהש"ך לתרץ קושיית הב"ח ועי' במנח"י סוף כלל א' ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סוף סי' כ"ב שכ' בעכו"ם ששימש בבית ישראל שהביא לפני המורה הוושטין מאווזות פטומות לבדוק ואמר במסלפ"ת שיודע כל וושט מאיזה אווזא היא ונמצא אחד מהם טריפה דבודאי אינו נאמן במאמרו אף שאמר במסלפ"ת דאין זה מסלפ"ת כלל כיון שיודע שהאיסור וההיתר תליא בזה וכמבואר בש"ך וצריכין להשמיע דבר זה ברבים למען לא ישלחו שני וושטין עם עכו"ם עכ"ד. ומ"ש הבאה"ט מהט"ז בעובדא שהאשה שכחה אם מלחה הבשר כפל דבריו לעיל ס"ק ל"ג והביא שם מהקנה"כ והפר"ח שחולקים על הט"ז בזה ועי' בדברינו לעיל (ס"ק קמ"ט) מ"ש בזה לדינא (קעח) מיהו אם מיחה לעכו"ם שלא ידיחו וכו'. כ' בכנה"ג בהגהות ב"י אות קע"ג ופשיט הוא דלאו דוקא גבי הדחה אלא אפי' במליחה ובכל הדברים דעכו"ם מהימן ביוצא ונכנס דאם הזהירו שלא לעשות אלא בפניו ועשאו שלא בפניו שאינו נאמן אפי' ביוצא ונכנס וכ"ש במסלפ"ת וכו' עכ"ל. (וע"ל סי' ס"ח ס"ק ס"ט):

(קעט) ואין לסמוך ג"כ אדבריו. עחוו''ד בביאורים ס"ק ט"ו שכ' דמ"ש הרמ"א דאם מיחו לעכו"ם אין לסמוך אדבריו היינו במקום דסומכין מטעם מירתת אבל היכא דסומכין מטעם מסלפ"ת בודאי נאמן אף בכה"ג עיי"ש אמנם בחידושי הגרעק"א ז"ל כתב דבע"כ הפי' בדברי הרמ"א דגם אמסלפ"ת אין לסמוך עליו במיחו בו עיי"ש וכ"כ ביד יהוד' בפיה"א ס"ק מ"ד ובפיה"ק ס"ק ע' לדינא עיי"ש סעיף יא (קפ) בשר שנתבשל. עבאה"ט ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ז שנשאל בתרנגולת שנתחב ראשה ברותחין קודם מליחתה ואסר מורה אחד כל התרנגולת ונשאל אם הורה כראוי וכתב דלכאורה יפה הורה בזה כיון דקיי"ל דתתאה גבר ואין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ואף להמקילין בכחוש לגמרי היינו אם התתאה יבש כגון בצלי משא"כ במים רותחין גם הם מחמירים וא"כ בנ"ד לכאורה שפיר הורה לאסור כולו דהו"ל כאלו כל התרנגולת הוא בתוך המים ואיסר כולו כדין נתבשל בלא מליחה אמנם באמת הוא טעות שדין זה הוא דומה לדברי הכו"פ בריש סי' צ"ד שכ' דמשערין רק במה שנתחב מהכף בתוך הבל הקדירה אבל מה שחוץ להבל הקדירה אינו נאסר והכי נמי בנידון דיק אינו נאסר רק במה שנתחב מהעוף בתוך הבל הקדירה אבל מה שחוץ להבל הקדירה אינו נאסר עכת"ד ועי' בדבריו בקנאת סופרים בהשמטות לטוטו"ד ויוס"ד סי' א' שכתב לחזק דבריו בזה שיש להתיר העוף עיי"ש ועי' בדבריו עוד בספרו נדרי זרוזין חלק ב' בקונטרס יוסיף דעת שבסוף הס' סי' ל"ג באריכות איברא כי בחוו"ד להלן סי' ק"ה בביאורים ס"ק ט' כתב דחתיכה צוננת של איסור שתחב מקצתה בתבשיל בעינן ששים נגד כל החתיכה ועי' בדבריו בסי' צ"ב בביאורים סק"ה שכ' בדרך תמוה אטו אם יפול נבילה תוך הקדירה ויהיה חתיכה א' מקצתה חוץ לרוטב לא תאסר מה שחוץ לקדירה ועיי"ש בס"ק כ"א שהרגיש בדברי הכו"פ שכתב דמה שנתחב מהכף חוץ להבל הקדירה לא נאסר וכתב דיש חילוק בזה בין מאכל לכלי דבחתיכה אמרינן תתאה גבר משא"כ בכלי עיי"ש ועי' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' כ' שנשאל ג"כ בעובדא כזו והביא דברי הגאון מהרש"ק בטוטו"ד ובקנאת סופרים שם ומדחה דבריו באריכות והעלה להחמיר דיש בזה דין תתאה גבר ונאסר כל העוף עיי"ש באריכות אמנם יעוין בס' משמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות א' שהאריך בדין זה והעלה דנכונים דברי הגאון מהרש"ק שהמורה הפריז על המדה בזה ובחנם הטריף כל העוף והתבשיל והביא מדברי היד אפרים דלהלן סי' ע"ו סעיף א' שכתב שהוא דבר קשה לומר שמקצת חתיכה שבשולי הבשר תגרום חמימות למעלה בכל החתיכה שתבלע ראשה מסופה אפילו אם היא גדולה כמה ועינינו רואות שהיא קרה ממש ולא הגיע לקצה זה מחום אשר בקצה זה כלום ולכ"ע אם חותך ממנה בכל מה שאנו רואין ששלט כח החום עם קצת למעלה כדי קליפה סגי וכל התבשיל שבקדירה אם יש ששים נגד הראש העוף מותר עיי"ש באריכות איברא כי בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' ק"ד נשאל ג"כ בענין זה והביא דברי הטוטו"ד הנ"ל והביא מדברי האו"ה דמבואר מדבריו דאם תחב מקצת מאכל בקדירה צריך ס' גם נגד מה שחוץ לקדירה והתפלא על הגאון מהרש"ק ז"ל שלא ראה דברי האו"ה בזה ומ"מ לדינא העלה דבהפ"מ ולכבוד שבת יש לסמוך להקל דאף דקיי"ל דתתאה גבר מ"מ ברד כיון שאנו רואין שהעליון הוא צונן אינו מבשל רק מפליט ומבליע ומהני מליחה אח"כ אמנם גם התבשיל שנתחב בה ראש התרנגולת יש להתיר בהפ"מ ולכבוד שבת דיש סברה לומר דבאוחז החתיכה בידו גם האו"ה מודה דלא אמרינן תתאה גבר וגם י"ל דבשעה מועטת כזו לא פלטה מה שחוץ לקדירה עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן סי' צ"א ס"ק כ"ב וסי' ק"ה ס"ק ע'):

(קפא) שנתבשל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאף אם רק שמזה בקדירה חם והיס"ב ומשמע דאף אם הכ"ר כבר הוסר מהאור ונח מרתיחתו מ"מ כל שהיס"ב אסור וגם לא חילק בשר שור לשאר בשר ותמהני על הבאה"ט שהביא דברי הש"ך בפשיטות כאל