דרכי תשובה - ג קה

וכתב דלאחר שנתייבש יוכל למלוח בו בשר ולא דמי למלח שמלחו בו פעם א' שאסור למלחו בו פ"ש דהתם שאני משום דאמרינן דהמלח כבר פסק כחו הואיל ועשה פעולתו משא"כ במלח זה שלא עשה שום פעולה ועדיין בכחו עומד אין להחמיר ואמרינן דאגב דפולט דם דידיה לא יבליע ומשריק שריק עם מליחה והדחה עיי"ש (ולפמש"ל ס"ק ק"ס) שיש ב' טעמים במ"ש הרמ"א דמלח שמלחו בו פעם א' לא ימלחו בו פעם ב' הנה דברי השבו"י נכונים רק לטעם הא' משום שהמלח עשה פעולה ושוב לא יעשה עוד פעולה לא שייך הכא ומותר אף לכתחלה אבל לפי טעם הב' משום שהדם שבמלח יבלע בבשר זה שייך גם הכא א"כ לפי מ"ש שם שיש דעת המחמירים לחוש לזה בודאי ראוי להחמיר לכתחלה שלא למלוח בו אבל בדיעבד כיון שכ' שם לדינא דבדיעבד אין להחמיר ומהני לי' הדחה ומליחה שנית כן ה"נ מותר בדיעבד אך בכאן א"צ הדחה ומליחה שנית כיון שלא שייך הטעם הא' וכאמור:

סעיף י (קסה) עכו"ם משמש וכו' עבשו"ת הרדב"ז ח"א סי' מ"ז שכ' דאם אחרים עע"ג מוסרים לו למלוח עיי"ש ועי' בערך השלחן אות ח"י מ"ש ע"ד הרדב"ז בזה עיי"ש ועי' בקונטרס בעל הסמ"ע ז"ל שכ' שיש לזהר לכתחלה שישרו וימלחו הבשר ע"י ישראל דוקא ולא ע"י שפחותיהן העכו"ם עיי"ש והביאו הבל"י ס"ק מ"ו ופשוט הוא דבע"כ ר"ל אפי' בגוונא שאין בו משום בשר שנתעלם מן העין וכן כל סעי' זה מיירי בכה"ג באופן שאין בו משום בשר שנתעלם מן העין כגון דיש לו טב"ע וכיוצא כנ"ל סי' ס"ג ועי' להלן סי' קי"ח סעי' י"ב ובדברינו שם:

(קסו) משמש בבית ישראל. עשפ''ד ס"ק מ"ב שהבין מדברי הש"ך בכונת לשון המחבר דעכו"ם משמש היינו משרת שלו דאז שייך מירתת עיי"ש וכ"כ בחוו"ד לדינא דדוקא עבדו ושפחתו שיודע שהבעה"ב מקפיד ע"ז הוא דשייך מירתת משא"כ בעכו"ם שאיני משרת שלו דאינו משגיח על הקפדת הבעה"ב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"א שהביא מלשון האו"ה והא"ר דלאו דוקא עבדו ושפחתו דה"ה שאר עכו"ם אם העכו"ם מפחיד שיצטרך לפרוע להישראל מה שקלקל בזה ולא יוכל למצוא עלילת דברים שייך מירתת אלא דחילוק יש בין עבדו ושפחתו לשאר עכו"ם דבשאר עכו"ם צריכין לעיין בכ"מ שיארע כזה אם הוא באופן שהעכו"ם מפחיד ויוכל למצוא עלילת דברים שלא יצטרך לפרוע או לאו אבל בעבדו ושפחתו אף בסתמא א"צ לחקור אחר זה כלל דלעולם שייך מירתת כיון דהם מחוייבים לעשות הכל ע"צ היותר טוב עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בהגהות יד אברהם עיי"ש:

(קסז) ונתן הבשר בקדירה. בדקדוק כ' הטוהמ"ח בלשון זה ושם בשר בקדירה ר"ל שלא נתבשל עדיין אפי' כמאכל בן דרוסאי דאם כבר נתבשל אפי' כמאכל בן דרוסאי הרי בלא"ה אסור משום בישולי עכו"ם דלא מהני שוב אף אם ישראל חותה גחלים. הגהות יד אברהם על סי' קי"ג סעיף ט' ברמ"א ופת"ש ובדברינו שם:

(קסח) סומכין על דבריו. עי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק מ' שעמד על המחקר באם רואין אח"כ שהוא מלוח ביותר אם סומכין אמירתת או מסלפ"ת אם תולין להקל שהקדיחתו כך במלח או דנימא שזה ראיה שלא הדיחו והוי כמו אם מיחה לעכו"ם וסיים בצ"ע עיין שם:

(קסט) על דבריו. עי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק ג' סי' ד' שנשא בא' שהביא בשר מבית המטבחיים והלך לו ונשתהה יותר משעה וכאשר בא אל ביתו סיפר לו העכו"ם המשמש אצלו במסלפ"ת שכאשר השרה הבשר במי השרייה בא כלב וחטף חתיכה אחת ועתה מונח הבשר במליחה כדינו ודעת השואל דלפי דעת הסמ"ק דהדחה ראשונה הוא משום דם בעין א"כ לא מהני מסלפ"ת כיון דהוי דררא דאיסור דם דאורייתא והוא ז"ל השיב להתיר דאף שיש עליו דם בעין מ"מ שכעת הבשר מונח במלח הו"ל דם שמלחו ואינו אלא מדרבנן ושפיר מהני מסלפ"ת וגם יש לצדד מטעם דעכו"ם אנקיותא קפדו ומדקדק על הדחה ראשונה עיי"ש:

(קע) אם הי' שם ישראל וכו'. ומ"מ בטעמו הרוטב ולא הי' מלוח רק מעט יותר מהרגל ולא הרבה כ"כ אף בלא הי' שה ישראל וכו' ולא מסלפ"ת אין איסור אלא אם יש חשש דנאסר מתחלה קודם שנוסיף מים דאל"כ בלא"ה מותר דבודאי יש הרבה יותר מס' כנ"ל סעי' ט'. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ס"ז וה"פ:

(קעא) אם היה שם ישראל יוצא ונכנס. ואם אירע שנית שנתן הבשר בקדירה ונודע שלא הדיחו אם אסרינן גם הבשר הראשון למפרע דמדחזינן דלא מירתת איתרע חזקתו גם למפרע עי' בגליון מהרש"א שכתב דהדבר תלוי בתשו' הרשב"א שהביא הט"ז לעיל סי' א' סק"ו:

(קעב) קטן בן דעת. כ' בשפ"ד סוף ס"ק מ"ב דע דאם הקטן אומר שהדיח בעצמו הבשר ושם בקדירה אין להתיר דכיון דאתחזק איסורא אף במה שבידו אינו נאמן אפי' בדרבנן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ב שהרחיב הדיבור בזה והעלה בראיות דהיכא דהוי ביד הקטן לעשות כמו שאמר נאמן להתיר באיסור דרבנן ואף דאתחזק איסורא ויש בו טורח גדול אם אמר שעשה מעצמו נאמן ועיי"ש במ"ש בזה כמה חילוקי דינים ועי' בס' משמרת שלום על הפרמ"ג כאן (בא"ד ג') מ"ש ע"ד השפ"ד והיד יהודה בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת נר למאור סימן ל"ב בעובדא כזו שבא לפניו בא' שהניח בביתו בשר ושומן שלא הודח ולא נמלח והי' שם קטן בן ט' שנים ואמר ששרה הבשר במים לפני המליחה ומלח והדיח כדת וכבר עבר על הבשר והשומן ג' ימים מעל"ע והשיב דכיון שהדבר הי' בידו יש לסמוך עליו דבדבר שבידו נאמן הקטן אף כשאתחזק איסורא אמנם כיון שהמליחה הוא דבר של טורח למלוח ולפזר המלח בכ"מ שלא ישאר מקום בלי מלח בזה קשה לסמוך על הקטן ע"כ נכון למלוח הבשר שנית אבל לענין מה שעבר על הבשר ג"י בזה שפיר יש לסמוך עליו עכ"פ במה שאמר שהדיחו ואף אם עבר ג' ימים מעל"ע לאחר הדחת הקטן ג"כ יש לסמוך עכ"פ בזה ע"ד הקטן שמלח ג"כ כדינו דבזה בודאי איך שמלח סגי לענין שלא יאסר אח"כ מטעם בשר ששהה ג"י בלא מליחה כיון שכל עיקר הדבר דבשר ששהה ג"י בלא מליחה הוא רק מחמת חומרת הגאונים אמנם לענין השומן יש לסמוך לגמרי ע"ד הקטן שלא למלוח שנית דבזה אף אם לא פיזר כ"כ מלח ג"כ שרי בדיעבד כיון דאין דם כ"כ בשומן ועיי"ש עוד במ"ש בזה באריכות ואי"ה להלן סי' קכ"ז סוף סעי' ב' יבואר דינים אלו כי שם מקומו:

(קעג) ובחר מינייהו סגי עבאה"ט ופת"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה ולדינא העלה דבכ"מ אין להקל לסמוך אמסלפ"ת לחוד אלא אם הוא במקום דליכא למיחוש שמא הדיחו ברותחין דכ"ר או בעירוי מכלי ראשון (כגון שלא היה שם מים חמין ולא היה פנאי להחם חמין) אבל בלא"ה אין להקל אלא בצירוף עוד איזה צד להקל ובהפ"מ דוקא אבל שלא בהפ"מ אין לסמוך בזה אמסלפ"ת לחוד אא"כ היה מירתת דנער או נערה וכו' עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תס"ד שכ' דהיכא דהתחלת הדיבור והסיפור הי' במספל"ת מותר אח"כ לשאלה אם הדיחה ברותחין כי היא סברה כשתאמר שהדיחה ברותחין יהנה הבעה"ב יותר שהרותחין מסיר הפסולות עיי"ש (קעד) מינייהו סגי עפת"ש מ"ש מהנו"ב דאם הוא יודע מנהגן של ישראל ויש רגלים לדבר נאמן אף שאינו מסלפ"ת כי רגלים לדבר הוא עדיף ממסלפ"ת הנה במכת"ה לא העתיק דברי הנו"ב בזה בשלימות ושכח להעתיק כי הנו"ב סיים שם דלמעשה אין לסמוך ע"ז להאמין לעכו"ם בלא מסלפ"ת אף כשיש רגלים לדבר וכ' שם שלא לצרף דבר זה אפי' לסניף עיי"ש איברא כי בספרו נו"ב תניינא חלק אה"ע סי' י"ז צירף הוא ז"ל בעצמו דבר זה לסניף להקל ברגלים לדבר גם בלא מסלפ"ת אך למעשה לא רצה גם שם לסמוך ע"ז עיי"ש ועי' בשו"ת