דרכי תשובה - ג קג

הספרדי אות כ"ד שהביאו ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא הסכים גם הוא להתיר עיי"ש באריכות והנה בשו"ת שואל ומשיב חמישאי חלק א' סי' ס"ו ובס' נדרי זרוזין חלק ב' דף ה' ע"ד ובשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' קט"ז ובשו"ת קול יהודה סי' כ"ו כתבו לאסור בזה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' ט"ו שהסכים לדעת השואל להקל בזה להדיא עיי"ש באריכות וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' בשם חותנו הגאון מקוטנא ז"ל שבא שאלה כזו לפניו והקל ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דבהפ"מ לצורך שבת אפשר שיש להקל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קכ"ד וסי' קל"ט שנשאל בזה וכ' לחלק בענין זה כך דאם ידוע להאשה השעה אימת נמלח כגון בשעה ששית רק שהספק הוא על שעת הדחה אימתי הודחה אם תוך שיעור מליחה או אח"כ בזה מותר דאוקמינן הבשר בחזקת מלוח ואמרינן השתא הוא דאיתרע ושוב הוי ספק דרבנן ולקולא אבל אם הי' להיפך דידוע לה השעה של הדחה רק שהספק שלה הוא על זמן מליחת הבשר אם הי' זמן שיעור מליחה קודם ההדחה או לאו בזה יש להחמיר דאמרינן השתא הוא דנמלחה ולא קודם עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות ג' שהביאו והניחו בצ"ע דהא הט"ז כתב להתיר גם בספק אם נמלח כלל משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא ומכ"ש בנ"ד עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' מ"ו מ"ש בענין זה באורך וסיים ולענין שאר התבשילין שהגיסו בכף זה שנתחב בקדירה שנתבשל הבשר הזה שספק לנו אם שהה שיעור מליחה נלענ"ד דיש להתיר אף כשלא הי' ששים נגד הכף כי יש כמה צדדים להקל עיי"ש באריכות ועי' עוד בתשובת טוטו"ד הנ"ל סי' קל"ד שנשאל בנמלחו ב' חתיכות א' שהה שיעור מליחה והב' לא שהה עדיין ואח"כ הודחה חתיכה א' ונתבשלה ונסתפק אח"כ איזה חתיכה היא ואולי היתה זו החתיכה שעדיין לא שהה שיעור מליחה וכ' דבזה לכ"ע יש להחמיר דכיון שהי' שם חתיכה שבודאי לא שהה שיעור מליחה הרי הו"ל איקבע איסורא ובחתיכה א' מב' חתיכות דאתחזק איסורא גם להמקילין בעלמא בחתיכה ספק נמלחה ספק לא נמלחה מ"מ בכה"ג שיש כאן בודאי חתיכה א' שלא נמלחה כ"ע מודים שיש לאסור עיי"ש באריכות ועי' מזה בשו"ת מלחמות ארי' סי' מ"ד:

(קנ) הכל אסור. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך דבהפ"מ יש להקל ועי' בשו"ת מהר"מ מלובלין סי' כ"ט שפסק להחמיר בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש אכן בפר"ח ס"ק ל"ח כ' שיש להקל בזה אף בהפסד מועט עיי"ש ועי' במנח"י כלל א' סק"ח מ"ש בזה והעלה דהעיקר כהרמ"א והמהר"ם מלובלין להחמיר אפי' בהפ"מ עיי"ש ועיין במ"ז ס"ק כ"ג שהניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת מגן האלף סי' ל"ג מה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בכו"פ מ"ש בזה והעלה דבבשר שור ועגל זכר יש להקל אבל בשאר בשר אין להקל עיי"ש אמנם בכנפי יונה האריך והעלה דאין להקל בזה אפי' בבשר שור אף בהפ"מ עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ה שהרחיב הדיבור בזה והעלה דהעיקר בזה לדינא כדעת המהרש"ל והט"ז והש"ך להקל בהפ"מ ואין חילוק בזה בין בשר שור לשאר בשר עיי"ש:

(קנא) אסור. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דבשר שור שלא נמלח כלל מותר אף בכלי ראשון שהוסר מהאש עי' במנח"י כלל ב' ס"ק מ' שכ' דהמקיל בזה בהפ"מ כהט"ז לא הפסיד עיי"ש ועי' בכו"פ מ"ש בזה והעלה דהסומך עצמו על הט"ז והמהרש"ל בזה אין גוערין אותו בנזיפה וכן הי' עובדא לפניו שבקשו להוריד מורה הוראה זקן על שהורה בבשר שור שלא נמלח שהושם לחמין מכ"ר דאין אסור והשיב שיש לו על מה לסמוך אמנם לכתחלה ח"ו להקל בזה עיי"ש ועי' במ"ז שם באמצע הס"ק שסיים בצ"ע אם יש להתירו בדיעבד אף לצלי עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק י"א מ"ש בזה ובחידושים ס"ק ל"ד כ' בהחלט דכ"ר אף בשר שור מבשל עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה דבכ"ר אפי' לא נמלח כלל ואין בו שום מלוח אסור אפי' בבשר שור עיי"ש ועי' בשו"ת אדני פז סי' מ"ד שכ' שהי' עובדא לפניו שתחבו שני רגלי שור שלא נמלחו כלל בתוך קדירה כלי ראשון שהוסר מעל האש והיד סולדות בהן וכ' שלא רצה לסמוך עצמו על הט"ז להתיר בבשר שור בכה"ג והורה לאסור כדעת הת"ח ושאר פוסקים המחמירים ומ"מ התיר את הסכין שגררו בו את השערות מן הרגלים וסמך בזה על הט"ז ומהרש"ל כיון שיש בזה עוד סניף די"ל דהרגלים נתקררו קצת בשעת שנלקחו מן הכלי וגררו בסכין עכ"ד ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ח (ס"ק מ"ב):

(קנב) אפי' בכלי שני מבשל. עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג לעיל סי' ס"ח ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ט שכ' וז"ל אשכחן פתרי שיהי' כ"ש חמור מכלי ראשון וכו' כיון שיש בו מלח יציר א"כ בזה כ"ש חמור מכ"ר דבכלי ראשון כיון דבעצמו מבשל ומפעפע הכל מצטרף לבטל משא"כ בכ"ש שאינו מבשל בעצמו רק מכח שיש עליו מלח וציר א"כ אינו מבשל רק זה שיש עליו מלה וציר אבל שאר דברים אינו מבשל וממילא שאינו מצטרף לבטל והוי כאלו לא היה שם בכלי ההוא רק זה המעט שנוגע בצדדי הבשר ע"כ נאסרה אותה חתיכה אפי' יש בהכלי ס' כנגד המלח והציר ואם הושם החתיכה אח"כ בקדירה צריך ס' נגד כל החתיכה כיון שכבר נ"נ וכן פסקתי למעשה עכ"ד:

(קנג) מבשל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דחומץ ושאר דבר חריף מבשל אף בכ"ש ועי' שפ"ד ס"ק ל"ז ול"ח שכתב דבחומץ וציר ושאר דבר חריף וה"ה מלח בתוך שיעור מליחה דלא עשה המלח פעולה י"ל דגם המהרש"ל מודה דמפליט ומבליע כא' או שהוא מבשל ואף בבשר שור חי י"ל דנהי דאינו מבשל מ"מ מפליט ומבליע וע"כ לא הקיל המהרש"ל אלא במלח שפסק כחו ואסור אפי' בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בביאורים ס"ק י"ב וחידושים ס"ק ל"ד אך כתב דכ"ז הוא רק אם הוא כלו דבר חריף או עכ"פ שנפל הבשר עם הדבר חריף ביחד לתבשיל כ"ש אז הוא דאסור אבל אם הדבר חריף כבר מעורב בתבשיל כ"ש ואח"כ נפל הבשר לתוכו אינו מבשל ומותר עיי"ש ועי' בס' ראש פינה בפינת יקרת אות צ"א שכתב דמ"מ גם אם הדבר חריף הוא כבר מעורב אין להתיר אלא בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ גם אם הוא כבר מעורב אין להקל דהלא יש לחוש שמא הוא מבליע ולא עדיף ממלח שפסק כחו דקיי"ל לאסור עכ"פ שלא בהפ"מ עיי"ש אמנם בעיקר דברי החוו"ד דפשיטא ליה דאם הוא מעורב כבר אינו מבשל עי' בהגהות חכמת שלמה שהביאו ומדחה ראיותיו וכ' די"ל דאף אם נתערב הדבר חריף בתבשיל מ"מ בצירוף חום דכ"ש אם שהה קצת הוא מתבשל ונאסר וכ' דכל זה דוקא כשהדבר החריף הי' רק המיעוט כנגד התבשיל אבל אם היה הדבר חריף רוב נגד התבשיל או שהיה עכ"פ מחצה דבר חריף ומחצה שאר תבשיל גם להתוו"ד יש להחמיר עיי"ש אמנם לפענ"ד אין להחמיר בזה כ"כ כיון דבגוף הדבר שהחמירו בו הפוסקים דחום כ"ש עם דבר חריף הוא מבשל עי' ביד יהודה שם שהביא כמה פוסקים דפליגו ע"ז והקילו לגמרי בזה וכ' דמה"ט אין להחמיר בזה כ"כ ובהפ"מ יש לסמוך על המקילין בזה וכ' דאין חילוק בזה בין מלח שפסק כחו או לאו וכ"ש שאר דבר חריף די"ל בהפ"מ דאינו מבשל אף בצירוף חום דכ"ש עיי"ש והנה דלמעשה בודאי דחלילה לסמוך להורות שלא כדברי רבינו הש"ך ושאר אחרונים שכתבו לדינא להחמיר דחומץ ושאר דבר חריף מבשל אף בכ"ש כנ"ל