דרכי תשובה - ג קב

עדיין לא נתבשל הבשר בודאי צריך לחזיר ולמלוח כדינו עיי"ש ועי' בדבריו בדברי שאול ויוסף דעת שנשאל באשה אחת שמלחה בשר ובאמצע המליחה נקראת לחוץ באיזה עסק והיה ע"ש סמוך לחשיכה ולקחה הבשר ובשלה ואכלה הבשר ואח"כ נסתפקה אם מלחה כל הבשר או לאו ונשאל על הכלים וכתב דבעובדא זו בודאי יש להקל דכאן יש עוד צד היתר דכיון שהיתה עסוקה במליחה והתחילה למלוח הרי אתחזק התירא ואיתרע חזקת איסור דאינו מלוח עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קכ"ב שנשאל בעובדא שלקחה אשה בשר והדיחה אותה במים ונתנה אותה על דף המדרון שדרכה למלוח בשר עליו ואחר שנח כשעה שתיים לקחה הבשר והדיחה אותו ובשלה בקדירה ואח"כ שמה על לבה שאינה זוכרות אם מלחה אותו אחר שהניחנה על הדף או שכחה והניחה אותו בלא מליחה וכ' דבדין זה י"ל דגם אותן החולקין על הט"ז מודים שיש להקל שהם לא החמירו רק בדינו של הט"ז שלא ידעה האשה אם עשתה כלל תיקון המליחה וענינו משא"כ שכבר התחילה עכ"פ במקצת התיקון שהניחה אותו על הדף שדרכה למלוח עליו אמרינן דמסתמא גמרה כל המעשה ולא פסקה באמצע וכן י"ל להיפך לאידך גיסא דבכה"ג גם הט"ז מודה שיש להחמיר דדוקא אם שכחה אם עשתה כל המעשה אמרינן דמסתמא לא שכחה ועשתה כדרכה משא"כ בנ"ד שזכרה שעשתה חצי מעשה רק סוף המעשה אינה זוכרת אם עשתה י"ל דגם הט"ז לא הקיל אלא משום שקשה לשכוח כל המעשה של המליחה מתתלתו ועד סופו אבל אם ידוע שעשתה תחלת המעשה רק שהוא ספק אם גמרה כל המעשה בזה שפיר יש לחוש ששכחה גמר המעשה ולא גמרה כל מעשה מליחה דמקצת מעשה הוא בנקל לשכוח ועיי"ש מ"ש בזה ומ"מ לדינא סיים כיון שהיה בעני ולכבוד שבת ולעת ערב שאין פנאי להכן בשר אחר על ש"ק ע"כ התיר אבל באין שעת הדחק גדול כ"כ ולעני אין להתיר עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ל"ב באשה אשר רגילה למלוח הבשר ע"י משרת עכו"ם ועתה בשלה הבשר ושכחה אם נמלח הבשר או לא והסכים לדעת השואל דבזה יש לאסור גם לשיטת הט"ז כיון שהט"ז מצריך לצרף טעמא דסרכיה נקיט ובכה"ג לא שייך לומר כן עיי"ש:

ועיין בשו"ת אוהל יצחק הספרדי בחידושי הרמב"ם שבסוף הספר בפרק ו' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ו' שכ' שהיה לפניו עובדא שהיה לבעה"ב א' ד' צלעות של בשר ג' מהם היה מלוחות והא' אינה מלוחה וערבה יחד צלה צלע א' וג' צלעות האחרות בישל ולא ידע אם החתיכה שצלה היתה החתיכה שלא נמלחה והתיר כיון דהוי ספיקא דרבנן דכאן אע"ג דאתחזק איסורא דאיכא חתיכה אחת שאינה מלוחה בודאי הנה ג"כ אתחזק התירא דתלינן דכבר נטל אותה שלא נמלחה וכיון דהוי במידי דרבנן תלינן להקל ובזה אפשר גם הש"ך בנקה"כ מודה להקל ואין לומר דכיון דהחתיכות שנמלחו היה רוב כנגד החתיכה שלא נמלחה א"כ אם לקח א' מהתערובות וצלה אמרינן כל דפריש מרובה פריש ובודאי מאותן שנמלחו צלה דזה לא נאמר אלא אם פריש מאיליו משא"כ כאן שנטל בידים וגם יש להתיר כאן מטעם ס"ס דיש עוד ספק אולי הלכה כהמ"ד דבמה דנפיק מיניה משערין ונגד הדם של חתיכה א' יש ששים בהתערובות עיי"ש באריכות ועי' בס' ויקרא יהושע חיו"ד הלכ' מליחה סי' ב' בעובדא כזו שנתערבה חתיכה שלא נמלחה עם ב' חתיכות שנמלחו ונטלו חתיכה א' וצלאיהו ע"ג האש וב' חתיכות בשלו ולא נודע התערובות עד לאחר שנתבשלו והביא דברי הרב אוהל יצחק הנ"ל וכ' דמ"ש דבזה לא שייך לאסור משום כל דפריש מרובה פריש משום שלקח בידים ולא פירש ממילא יש לדחות דהא עכ"פ שייך לומר דכיון דלקח החתיכה בידו מן הקבוע הו"ל כל קבוע כמחצה על מחצה וא"כ נשאר ספק השקול איזהו החתיכה שנצלה ואין להקל בזה בספק א' דאע"ג דדם שבשלו הוא מדרבנן מ"מ מתחלת בשולו היה מדאורייתא ונאסר מספק ובפרט בזה דאתחזק איסורא כבר פסק השער המלך דהיכא דאתחזק איסורא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא ומ"ש באוהל יצחק להקל מטעם ס"ס שמא הלכה כהמ"ד דבמה דנפיק מיניה משערין ג"כ לא יתכן כיון דהפוסקים לא ס"ל כן עיי"ש באריכות:

ועיין בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' כ' ביש הכחשה בין הבעה"ב ובין המשרתת שהבעה"ב אומרת שהמשרתת מלחה את הבשר והמשרתת אומרת שהבעה"ב מלחוהו והבשר נתבשל אז יש חילוק דאם כ"א מעידה שראתה איך חברתה מלחה הבשר כיון דלדברי שניהם יצא שנמלח הבשר ולא נצרפו שניהם להעיד רק שכל א' העיד בפ"ע שנמלח הבשר שפיר אמרינן כיון שכבר יצא בהיתר והבשר נתבשל כשר ויותר נראה דאף אם נדון בדבר זה דהו"ל כמכחישין זא"ז כיון שכל אחת אומרת שלא מלחה בעצמה ומה שמעידה על חברתה שמלחה חברתה מכחישה מ"מ מותר הבשר דהאשה הבעה"ב נאמנת כיון דהיא הבעלים ובעלים נאמנים על שלהם ואין המשרתת נאמנות להכחיש את הבעה"ב דע"א בהכחשה לאו כלום הוא הואיל ואין בידה וכל זה כשכל אחת מעידה שראתה איך שחברתה מלחה אכן אם כל אחת מעידה רק מפי השמועה מה ששמעה מחברתה שמלחה את הבשר בזה יש לעיין ועיין שם במ"ש בזה באורך:

ועיין בעובדא כזו בס' כרם שלמה להלן סי' קכ"ז אות ג' אמנם שם היה ריעותא כי הרוטב היה נוטה למראה אדמימות וע"כ היו הרבה לומדים מפקפקים בדבר אבל הוא כ' שדעתו להתיר וכן הסכים עמו רב גאון א' מפורסם כי מה שנוטה לאדמימות אומרת הנשים שאין זה ריעותא שדבר זה שכיח אם ישפות הסיר אל האש בוער מאד והבשר נתבשל בפעם א' בחוזק אזי יתהפך המרק למראה אדמימות לכן התיר הכל להלכה ולא למעשה עד שיסכים עמו א' מגדולי בעלי הוראה וכו' עיי"ש:

ועיין בשו"ת אבן שתיה חיו"ד סי' מ' שנשאל בא' שאמר על בשר שנתבשל האיך שהוא יודע ברור שהבשר לא נמלח מקודם ואח"כ חוזר בו ואומר שטעה יען כי נתחלף לו בבשר אחר אם יכול לחזור בו בלא אמתלא ועיי"ש במה שפלפל בזה ובסוף דבריו סיים דאף שכמה פוסקים ס"ל דדוקא באמתלא נאמן לטעון אבל לא טעיתי מ"מ הכא כיון שעכשיו הוא רק איסור דרבנן דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן וגם זה הוא דבר המצוי לטעות בזה שמתחלף חתיכה בחתיכה ע"כ יש להקל ומותר גם הוא עצמו לאכול ממנו עיי"ש באריכות:

ומ"ש הפת"ש מתשו' פנים מאירות ושבות יעקב בא' ששלח לחבירו בשר ואינו יודע אם מלחו עמ"ז שם מ"ש בזה וסיים דלדינא אינו אומר בזה לא איסור ולא היתר וצ"ע עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם שכ' שיש להקל בזה כיון דבהשולח תליא להודיע לו שהבשר לא נמלח שלא יעבר המשלח על לפני עור ע"כ אין הנשלח חייב לשאול עיי"ש. אמנם יעוין במחזיק ברכה אות טו"ב שדעתו לדינא כדעת השבו"י להחמיר ולאסור עד שישאל וידע בבירור שכבר נמלח עיי"ש וכ"כ ביד יהודה שם דהעיקר לדינא להחמיר בזה כיון דרבו המכשולות בזה ואין להקל כלל עיי"ש ועי' בערוך השלחן שם סעי' ס"ד שכ' דאם כבר נתבשל ויכולין לברר ע"י טעימה כנ"ל שנמלח הבשר והרוטב והוא מיטעם כראוי יכולין לסמוך על זה עיי"ש ועי' בבינת אדם שם שנשאל באורחים שבאו לאושפיזא ולא היתה הבעה"ב בביתה ובקשו שם מן המשרתת שהניחה הב"ב לשמור הבית אם יש בשר והשיבה שיש כאן בשר שנשחט קודם שנסעה הב"ב מביתה אך אינה יודעת אם נמלח כבר והוא סמוך לשבת ואין שהות בכדי שידיחנה וימלחנה ויבשלנה והעלה דנידון זה גרע טפי מעובדא דהט"ז דשם כבר נתבשל הבשר והוי לשיטת כמה פוסקים ספק דרבנן (דדם שבשלו הוא) משא"כ בנ"ד דעדיין הבשר חי ואם לא נמלח או נתבשל עדיין יש כאן איסור דאורייתא אך בלא"ה אין להקל בזה ובכיוצא בזה יש לסמוך על החזקה ורוב שכל אשה מולחת הבשר משום דהוי רוב התלוי במעשה עיי"ש ועי' בשו"ת דברי יעקב סי' נ"ה בא' ששלחו לו ע"י הפאס"ט הרבה רגלים מאווזות והשולח לא הודיע אם נמלחו או לא אך רואין שצפרני הרגלים הי' נחתכין שזה הנהוג לחתכן קודם מליחה ועי"ז נסתפק השואל להוכיח דבודאי נמלחו וכ' דעל סימן זה בודאי אין לסמוך דאפשר שהי' חש המשלח לשלוח עם הצפרנים או שחשש פן יכבד על הפאס"ט ויצטרף להוסיף בתשלומין וע"כ חתכן וכיון שאין צורך בהן ועומדים לחתוך אין בהחתיכה שום סימן ע"כ אין לסמוך ע"ז וצריך למלחן ואפי' בדיעבד אם אירע שסמכו ע"ז ובשלו בלא מליחה יש להורות איסור עיי"ש והנה בסימן שאח"ז העתיק שם תשו' אביו הרב ז"ל שסיים מ"מ לענין בדיעבד כשכבר נתבשל צע"ג אם יש לאסור עיי"ש אמנם הנך רואה דברי הבינת אדם הנ"ל דלדבריו אפי' כשכבר נתבשל והוא דם שבשלו דרבנן אין לסמוך על הרוב דהוי רוב התלוי במעשה וכנזכר:

ועיין עוד בט"ז שכ' ממה שמצא כ' בקובץ ישן בספק אם הדיח הבשר לאחר מליחה קודם בישול מותר ועי' בלחם הפנים ס"ק מ"א מ"ש בזה מתשו' בית יעקב סי' קע"א ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ג שכ' דבזה לכ"ע יש להקל כיון דבלא"ה יש דעות דבחתיכה עצמה יש ס' נגד הדם ומלח שעלי' ומכ"ש אם יש שם בקדירה עוד שאר דברים אף שאינו כ"כ בכמות כמו החתיכה יש להקל עיי"ש:

ועיין בס' ערך לחם (למהריק"ש) בספק אם שהה, הבשר במלחו כשיעור מליחה ונתנוהו בקדירה ובשלו מותר משום ס"ס שמא שהה כשיעור ואת"ל לא שהה שמא הלכה דבדם היוצא משערין עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן