דרכי תשובה - ג קא

אחרונה דאז אין שם מלח הרבה כ"כ שנתמעט ע"י מה שנטף ממנה עם הדם והציר בכל משך שיעור מליחה אבל נגד כל המלח בשעה שמלחו בו אין שום מ"ד שיהיה אופן שיהיה אפי' שלשים בחתיכה נגד המלח ואין זה ספק כלל עיי"ש ועי' בשו"ת קול יהודה סי' כ"ד בעובדא שמלחו בשר במלח שהוחמו באש בקערה חולבות שאינה ב"י וכשנצטנן מלחו בו בשר וכ' דבזה לכ"ע יש להתיר כיון דלא בלע המלח רק כדי קליפה וגם לא כל המלח רק מעט שהיה סמוך לדופן הקערה הרי יש הרבה מלת שלא בלע מהקערה כלל ואף אם יהיה מחצה על מחצה מצח שבלע כדי קליפה מותר דהא שלשים בודאי יש בחתיכה לכ"ע נגד המלח עיי"ש באריכות:

(קמג) בודאי היא שלשים. עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות כ"ה שכ' דאם נפל מים שהדיחו בהם הבשר לאחר מליחה לתבשיל אם יש במים שהדיחו הבשר שני פעמים כנגד הבשר שרי התבשיל דכבר נתבטל הדם ומלח כי היה בהמים ששים נגדו אבל בלא"ה אסור שלא בהפ"מ וצריך בתבשיל ס' נגד כל המים דהא קיי"ל בסי' צ"ב סעיף ד' בהג"ה דשלא בהפ"מ אמרינן גם בשאר איסורין בלח בלח חנ"נ אך כ' דזה דוקא במים של הדחה ראשונה לאחר המליחה אבל במים של הדחה שני' ושלישית אין אוסרין כלל דהא בדיעבד קיי"ל דאם לא הודח רק פ"א סגי לי' ולא נאסרו המים כלל וב' שם עוד דאם הדיחו הבשר ג"פ בכלי אחד י"ל דאין מצטרפין המים הב' והג' לבטל בס' הדם ומלח כי המים הראשונים מיד נעשו נבילה דהא שלא בהפ"מ גם בלח בלח נ"נ אמנם דבר זה יהא תלוי בפלוגתא דסי' צ"ט אי אמרינן בלא נודע חנ"נ דיש אוסרין ויש מתירין עכת"ד ועי' מזה להלן סי' צ"ט סעיף ו' ובדברינו שם):

(קמד) שלשים נגד המלח שעליו. עי' בס' מנחת פתים להלן סי' צ"ב סעי' ה' שנשאל בעובדא שמלגו רגל בהמה לאחר מליחה טרם שהודחה הדחה אחרונה בקדירה רותחות שהיה בה מים ערך גודל הרגל הנמלג ובשעת מליגה היה נתחב חציה בתוך המים הרותחין וחציו האחר היה בולט למעלה חוץ לקדירה ואח"כ הפכו ותחבו מה שהיה למעלה מן הקדירה למטה בתוך המים ובשעה שהיה מחצית הרגל למטה בתוך הרוטב לקחו מים רותחין בכף ושפכו על מחצית הרגל שלמעלה ודעת הרב השואל לומר דכאן לא מהני מה שיש במים וברגל ס' נגד הדם ומלח שעליו דכיון שהיה תמיד מחצית הרגל חוץ לקדירה יש לחוש לשיטת רש"י דלהלן סי' צ"ב דמקצתה ברוטב ומקצתה חוץ לרוטב בעינן פ' בחתיכה גופה נגד הטפה ואין התבשיל שבקדירה מצטרף וה"נ בעינן ס' ברגל גופה אמנם מצדד להקל כיון דהוי כאן רק איסור דרבנן אין לחוש לדעת רש"י בזה והשיב דלא צריכין לכל זה דבזה גם לדעת רש"י אין להחמיר מכמה טעמים. אך מה שיש לדון בשאלה זו הוא דנהי דבעוד חצי הרגל בתוך הרוטב יש ס' מ"מ הרי אח"כ כשהוציאוהו מן הקדירה כדי להפוך צד העליון למטה הרי היה כולו חוץ לרוטב והדם היה עדיין על מחצית הרגל שלמעלה ונהי דעכשיו שהוציאוהו תו יש ס' ברגל גופא נגד חצי הדם כיון שיש ברגל שלשים נגד כל הדם איכא ס' נגד החצי מ"מ אכתי כיון דליכא רוטב תו נאסר מהרגל כדי נטילה ואין מועיל ס' כמו בכל חם בחם בלי רוטב אמנם לדינא משום זה אין להחמיר כיון דהמחצית הרגל שלמעלה היה קר אף שהמחצית שלמטה שהיה במים היה חם מ"מ אינו נבלע למעלה כלל וכו' אמנם בעובדא זו כיון שבשעה שהיה מחצית הרגל למעלה שפכו מים רותחין בכף נאסר הרגל כדי קליפה עכ"פ עיי"ש באריכות:

(קמה) נגד המלח שעליו. עבשפ"ד ס"ק נ"א שכ' דלפ"ז פשוט הוא דאם לא נמלחה החתיכה רק מצד א' ונתבשלה כך בלא הדחה אחרונה מותר דכיון דיש בחתיכה ל' נגד המלח שבב' הצדדים ממילא דנגד צד א' לעולם יש ס' בחתיכה עצמה עיי"ש וכ"כ בס' בית אברהם (להרב מהר"א אבלי ז"ל מחערסאן) בחידושיו להלכ' מליחה אות ה' ואות טו"ב בהחלט לדינא ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' ז' (בד"ה ועל כן) מה שפקפק בענין זה וכמ"ש בזה לדינא:

(קמו) ואי ליכא ס' בקדירה נגד המלח וכו'. עשפ"ד לעיל סי' ס"ח ס"ק כ"ו שכ' דהיכא דאינו מבשל רק מכח המלח כגון בכ"ש או בעירוי דקיי"ל דמבשל כולו מחמת המלח אין שאר החתיכות שלא נמלחו מצטרף לס' עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל כאן שהשיג עליו ממשמעות הלשון של הרמ"א דמשמע דבכל גוונא מצטרף כל הקדירה לס' עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ד ובפיה"ק ס"ק ס' לדינא עיי"ש:

(קמז) אפילו לא הושם רק בב"ש. כ' במ"ז ס"ק כ"ב שיש לעיין מה הדין של הקדירה דנהי דאוסרין הבשר משום דכ"ש עם רתיחות המלח מבשל אותו מ"מ לומר שבשר מבליע בכלי זה אין נראה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שהשיב ע"ד הפרמ"ג בזה והעלה לדינא ממשמעות לשון הרמ"א ושאר פוסקים דדינו שוה ממש לאם הושם בכ"ר וכמו דבכ"ר נאסרה גם הקדירה כן הדין בכה"ג עיי"ש:

(קמח) בכלי שני. שהיד סולדת בו. ש"ך ס"ק ל"ז. ועפת"ש להלן סימן ק"ה סק"ד ובדברינו לעיל סי' ט' (סק"א ולהלן) סי' ק"ה שם (ס"ק נ"א) בענין השיעור דיד סולדות בו:

(קמט) שני. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהשפ"ד בקדירה השלישית שעירו על רבע עוף וכו' ר"ל דבשפ"ד כתב שם דכיון דאין עירוי מבשל כ"א כ"ק א"כ אין רבע שהודח מעיקרא מצטרף והרבע שיש עליו מלח אסור כולו אם אין במים כמו רבע וכמ"ש ברמ"א דע"י המלח כ"ש נמי מבשל עיי"ש. ומ"ש הפת"ש שבס' בית יהודה השיג עליו עיי"ש בבית יהודה (מהגאון מהרי"ל מפוזנא ז"ל) שהעלה דגם הרבע שהודח מעיקרא מצטרף לבטל הדם ומלח מהרבע שלא הודח וכל שיש בין הכל כמו הרבע שלא הודח מותר הכל ואין סברה לומר דהחתיכה שהודחה אינה מצטרפת דהא מיד נמס המלח והדם שעליו נופל לקדירה ושניהם שוים רבע העוף שהודח כמו רבע העוף שלא הודח והאריך להשיג על יתר דברי הפרמ"ג בזה ולדינא העלה דכל שיש בכל הקדירה ס' אין לאסור אותה רבע שלא הודח באחרונה כ"א כדי קליפה כדין עירוי שאין איסור יותר מכ"ק ואפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שהשיג ג"כ על הפרמ"ג בזה כי מהרמ"א משמע דכל הקדירה מצטרף עיי"ש אכן בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ט פסק למעשה להחמיר בזה כדעת הפרמ"ג עיי"ש וכ"כ בס' יצחק ירנן סי' ס"ג עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהט"ז באשה ששכחה אם מלחה הבשר עבל"י ס"ק א' שהביא מהבה"י ושבו"י שכ' לדינא כדעת הנקה"כ להחמיר עיי"ש ועי' במנח"י כלל א' ס"ק ט"ו שכ' ג"כ דהעיקר כדעת המחמירים בזה עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"א ובשלחן גבוה ס"ק מ"ה מחודש ו' שפסקו לדינא כהט"ז והפר"ח להקל בזה עיי"ש אכן בבינת אדם שער או"ה סי' כ"ט ובשער רוב וחזקה אות ה' מצדד להחמיר בזה עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק כ"ד מ"ש בזה וסיים ומ"מ בהפ"מ וע"ש יש לצדד להקל וצ"ע עכ"ל ועי' בפלתי סק"י מ"ש בזה ולדינא הסכים ג"כ עם הט"ז והפר"ח להקל בזה וכ' דכן ברור הוא דאם נמצא קדירה בשר מבושל והמבשלת אינה לפנינו לשאלה אם מלחה הבשר פשיטא דמותר הבשר לאכול ולא נשמע מעולם שיצטרך לשאול מאשה המבשלת אם מלחה הבשר עיי"ש וכן ראיתי בהגהות הגאון בית מאיר ז"ל כת"י על גליון הכו"פ שהסכים ג"כ לדינא להקל בענין זה כדעת הט"ז והפר"ח ועי' בשו"ת טיטו"ד תליתאי סימן קכ"ג ובס' חקר הלכה אות מ' ערך מליחה אות ג' ועי' בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קט"ז מ"ש בדין זה ועי' בס' דברי יוסף חלק א' סו' קל"ב מ"ש ע"ד המהר"י אסאד בזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' מזה בס' שב שמעתתא (מהגאון בעל קצות החושן) שמעתא ג' פרק ז' ועי' בס' משמרת שלום במ"ז ס"ק כ"ד (באד"נ) ובהגהות הגאון מבערזאן נ"י שם מ"ש בזה מכמה מקומות ובמ"ש בזה לדינא ועי' במחזיק ברכה אות י"ד מ"ש בזה ובסוף סיים דשלא בהפ"מ יש להחמיר בזה אבל בהפ"מ כדאי המה הט"ז והפר"ח והכו"פ לסמוך עליהם להקל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק סק"ע מ"ש בזה וסיים בפיה"ק שם תוונא לדינא דאם יש לתלות מקום הספק כגון שסברה שכבר נמלח אין להתיר כלל אך אם אין מקום לתלות אז אם יש לתלות מקום השכחה על מה שכחה מעשה כזה יש להקל ולתלות דמסתמא עשתה כדרכה אבל אם אין מקום לתלות על מה שכחה אסור כיון דאין דרך לשכוח מעשה רב דמליחה עיי"ש וכ"כ בס' דברי יוסף חלק ב' סי' תע"ו לדינא עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעיף ס"א ס"ב וס"ג מ"ש בזה וכ' דבעובדא כזה כיון שהדבר ברור הוא שיכולין לברר הדבר ע"י טעימה דאם הבשר לא נמלח כלל אף שנתנו מעט מלח בהקדירה מ"מ מרגישין בהרוטב והבשר שהוא תפל ואם מרגישין שאינו תפל וטעמו כשאר בשר מבושל סימן מובהק הוא שהבשר נמלח ע"כ אע"ג דקיי"ל בעלמא דלא סמכינן אטעימת עכו"ם מ"מ בדין זה כיון שיש סימן מובהק שהבשר והרוטב נמלח וטעמו טוב כשאר בשר ורוטב בזה נראה שיש לסמוך גם על טעימת עכו"ם אע"פ שאינו קפילא דלא יוכל לשקר בזה כיון שהישראל יכיר בשקרו תיכף ומיד וע"כ אם יאמר העכו"ם שהתבשיל נמלח כהוגן יכולין לסמוך ע"ד גדולי המחברים המתירין בזה עיי"ש:

ועיין בשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק ג' סי' ק' שכ' דבכ"מ שמקילין בספק אם מלחה כהוגן הוא רק בדיעבד אם כבר נתבשל הבשר אבל אם