דרכי תשובה - ג ק

אם נצלה בלא הדחה אחרונה ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ט ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"ו מה שהפליא על לשון הכנה"ג בזה:

(קלז) בלא הדחה. ולענין אם מהני כשחתכו מכל צדדיו עש"ך להלן ס"ק פ"ה שכ' דלא מהני עיי"ש:

(קלח) שיהא בו ששים כדי המלח שבו. עבאה"ט מ"ש בפלוגתת הט"ז והש"ך אי הוי מטעם חנ"נ או משום דלא ידעינן כמה נפיק מיניה ועי' במנח"י כלל א' סק"א אמנם לדינא אין נ"מ בזה דיהי' איך שיהיה לא הוי רק מדרבנן. מ"ז ס"ק י"ט. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך משום דלא ידעינן כמה נפיק מיניה עי' בכנפי יונה שכתב בזה וז"ל והנה אני כותב פה שאל תתמה במה ששיערו בכל כיוצא בזה נגד כלו ולא אמרינן דלפחות יש באותו העצם ג"כ חלק ידוע מעצמו והו"ל לשערו בחלק אחד מעשרה או מספר אחר ידוע והנ"ל בזה כי שיערו חכמתם בזה דבר גדול מחכמת הטבע שלפעמים נכנס גשם בגשם אפי' בגשם מקשא מכ"ש בגשם סופוגין כבשר ואפשר שהיא בכמותו ממש וכו', וא"כ האיסור הוא משום הטעם המתפשט וקיי"ל טעם כעיקר. וענין הטעם הוא דבר המתפשט בגשם בלתי מקום. וכתבתי לך בזה למען תדע חכמת, חכמינו אשר, שמעתי מהמון עם שחשבו הכל לחומרא בעלמא עכ"ל:

(קלט) כדי המלח שבו. ר"ל נגד לחלוחית דם ומלח שעליו מבחוץ ש"ך ס"ק ל"ד עיי"ש:

(קמ) וכל הקדירה מצטרף. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלא מקרי איסור דבוק הואיל דמיד שבא החתיכה למים נימס המלח וכו' ועי' בשו"ת מהר"ם מלובלין סי', כ"ט ובמנח"י כלל א' סק"ה. וכ' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק נ"ו דאף אם נתן למים צוננים והרתיח אח"כ יש להקל עיי"ש:

(קמא) מצטרף לששים. כ' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ה ולענין אותה חתיכה עצמה שנמלחה בלא הדחה אחרונה לא נתבאר אם היא אסורה אף שיש ששים בקדירה ונראה דס"ל דכ"ע מודים דאף החתיכה עצמה מותרת עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"ז מ"ש בזה:

(קמב) דהחתיכה עצמה בודאי היא שלשים. עט"ז שכ' מהאו"ה שיש דיעות לומר דהחתיכה עצמה היא ששים נגד דם ומלח שעליה ואין לפסוק כן ועש"ך שכ' מהת"ח דאפי' חתיכה עבה אין בחתיכה עצמה ס' נגד דם ומלח שעליה ועי' במנח"י כלל א' סק"ג שתמה על הרמ"א שלא נמצא כן בפוסקים שלא יהא בהחתיכה ס' נגד הדם ומלח שעליה ומה שהביא הרמ"א ראיה מהב"י אינו ראיה עיי"ש ועמ"ז ס"ק כ"א ושפ"ד ס"ק ל"ו שכ' מהת"ח דרק בסתמא אין בה ס' אבל לפעמים יש ס' ואם ידעינן לשער יכול להיות שיש ס' עיי"ש ועי' בכנפי יונה שכ' כן לדינא דאם החתיכה היא עבה ונראה להמורה שיש ס' בהחתיכה עצמה כנגד המלח ומה שנדבק עליה יוכל לשער להכשירו בלי ספק עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ד' דין ב' שכ' וז"ל אין לך חתיכה אפי' עבה שיש ס' נגד המלח שעליו וכן להיפך אין לך חתיכה אפי' דקה (כן משמע מדסתמו הפוסקים) שלא יהיה עכ"פ לשים נגד המלח וכו' עכ"ל ועי' בס' שאול בן הלוי ובס' שורש מיעקב הראשון אות ו' מה שתמהו על דבריו בזה כי הוא נגד החוש וכי אין בנמצא חתיכה דקה שלא יהיה בה אפי' כשיעור עשרה פעמים נגד הדם ומלח שעליו ולמשל כשהחתיכה היא עבה רק כשיעור חמשים ניירות ופחות מחמשים בודאי אין בה ל' דהא צריך שיהיה עב עכ"פ כשיעור ס' ניירות ויותר דהמלח ודם שע"ג החתיכה הוא יותר מעיבוי נייר עב דהא אין מולחין במלח דקה וכי לא אפשר שיהיה החתיכה דקה וקלישה הרבה עד שאין בה אפי' כעשרים ניירות ופחות מזה בעוביו וכן הוא תימה על גוף הדין שכ' הש"ך מהת"ח דאפי' חתיכה עבה אין בחתיכה ס' עד הדם ומלח שעליה שהוא נגד החוש והנסיון דלמשל אם החתיכה הוא טפח על טפח ועוביו הוא ג"כ טפח בודאי יש יותר מס' דהא אין צריך רק ששים ניירות בכל צד שהוא ששה פעמים ששים שהם ג' מאות ששים ובודאי אם תניח ניירות בגובה עובי טפת יחזיק יותר מחמשה מאות ניירות ומכ"ש אם החתיכה היא רחבה טפח ואורכה ג' טפחים ויותר ועוביה טפח דבודאי יש יותר מס' נגד הדם ומלח לפי החשבון עיי"ש באורך:

ועיין בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בשפ"ד ס"ק ל"ו מ"ש בענין זה באם היה חתיכה עבה או רגל שלא הודח ושמוהו בקדירה שהיה רק חציו במים וחציו חוץ למים והיה שם רק כרגע אחד ובמים לא היה רק שלשים כנגד שיעור חצי החתיכה שהונחה במים דנראה להתיר דהא יש ס' נגד הדם ומלח של החלק הבשר שהי' במים אף שאין כאן ס' נגד הדם ומלח של החלק החוץ למים אין לחוש דאף להסוברים בעלמא בחתיכה שחציו ברוטב וחציו חוץ לרוטב שמבליע בפנים להרוטב זה דוקא שם דהאיסור כבר נבלע בחתיכה וכיון שהחתיכה גוש א' הוא מוליך הבליעה בכולה משא"כ כאן שהמלח שעל החתיכה מבחוץ אינו גוש אחד ואינו דבוק להמלח שבפנים והוי כחתיכה בפ"ע ובתוך הרגל לא נבלע כיון שהוא חוץ לרוטב ולא נתבשל עמו א"כ הו"ל המלח שחוץ לרוטב כחתיכה שכולה חוץ לרוטב ולא בעינן ס' כנגדה ברוטב ומותר הבשר וגם הקדירה לגמרי וכ' דהרוצה להחמיר יאסר הקדירה ולא הבשר ובפרט בהפ"מ ואין לומר דאף מה שחוץ לרוטב נאסר מכח הזיעה שעולה למעלה כדלקמן סי' צ"ב וכו' דזיעה אין בה כח רק להיות נבלע בעצמו היכא דהוי אסור אבל לא להבליע דבר אחר לתוך החתיכה וא"כ ממילא דכאן אין לאסור הרגל שחוץ לרוטב ובפרט בנ"ד שהיה החתיכה במים רק כרגע חדא וכו' ובפרט כיון די"א שיש ששים נגד המלח בחתיכה עצמה מכל הלין נשמע שיש להתירו ע"י נטילה למעלה מן הרוטב ואם א"א ליטול יש לסמוך אדעת הר"י במקצתו ברוטב ומקצתו חוץ לרוטב דהכל מצטרף וא"כ א"צ ליטול אפי' כדי נטילה ושרי כל מה שחוץ לרוטב עיי"ש:

ועיין עוד במ"ז שם מ"ש בעובדא שבא לפניו בא' שחתך מלח בסכין חולבת ומלח בה בשר וגם מ"ש בענין אם חתך מלח בסכין של איסור ומלח בה בשר והבאתי דבריו להלן סי' צ"ו (ס"ק נ"ד) והבאתי שם גם מדברי המחברים החולקים עליו בענין זה כי שם מקומו אך זאת ראיתי לכתוב כאן במ"ש הפרמ"ג להקל בדין דחתך מלח בסכין של חלב ומלח בו בשר משום דיש לצרף לספק שמא הלכה דיש בכל חתיכה ששים נגד המלח שעליו עיי"ש הנה בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תמ"ד וביתת יהודה בפיה"א ס"ק ל"ג ההפלאו על הפרמ"ג בזה במה שצירף זאת אפי' רק לספק דזה ברור דהפוסקים לא פליגו כלל אם יש ס' בהחתיכה נגד המלח בעת שמולחין אותה כי דבר זה ניתן לשער ביד כל אדם לידע כמות המלח שמולחין בו אם יש בהבשר ס' כנגדו וגם תלוי זה בסדר הנשים המולחין ואין דעתן שוה בזה יש נשים שממעטין המלח ויש שמרבין המלח אשר לא תמצא בהחתיכה אף חלק ל' נגד המלח ובפרט בחתיכה רחבה וקלושה ומולחין בכל מקום שלא ישאר מקום בלי מלח דאז בודאי לא נמצא בהחתיכה חלק ל' נגדו ודבר זה יכול כל אדם לשער בפשיטות ובודאי דהפוסקים לא פליגו אלא במה דנשאר על החתיכה לאחר שיעור מליחה דהרבה מהמלח נמס ונופל למטה עם הציר וגם נבלע בהבשר דזה א"א לידע בראיית עין כמה נשאר ע"ג בזה עמדו הפוסקים לשער ע"פ חכמתם ורוחב בינתם ויש מהם דס"ל דמסתמא יש בהחתיכה עצמה ס' עד הדם ומלח שנשאר ע"ג ואף דלא קי"ל כוותייהו מ"מ שפיר יכולין לצרף דבריהם לאיזה סניף אבל אין זה ענין כלל לנידון של הפרמ"ג דבשאלתו צריכין לשער נגד המלח בעת המליחה וע"ז לא דברו. הפוסקים כלל וכפי הנראה ברור הוא דאין ס' וכו' ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת מלחמות אריה סי' נ"ב ובשו"ת משיבת נפש חלק ב' חיו"ד סי' מ"ט ועי' בשו"ת בית שלמה חאו"ח סי' נ"ד בשאלה ח' שהאריך ג"כ בזה וכ' דבע"כ כל מה שיש דעות אם יש ס' בחתיכה נגד דם ומלח שעליה הוא רק בחתיכה שנתבשלה בלא הדחה