דרכי שלום צט

פסח וחד בתר עצרת עכ"ל. וכן פסק בשלחן ערוך שם (סי' רכ"ח סי"ח) הרי לפנינו דלחומרא חושש הבית יוסף לדיעה זו דבתלוי בימים חל הנדר מיקרי וזה שפסק (בסימן י"ז) כדעת הרמב"ם ז"ל הוא להחמיר דלא מועיל ההיתר עד שיחול. נמצא לפי זה לפי מה דנאמר דענין חל מעכשיו לקיים הנדר בקום ועשה תלוי באם חל הנדר הרי אשה זו אחר שנדרה היה עליה החיוב מעכשיו לקיים הנדר לחוש לחומרא כדעת הפוסקים דבתלוי בימים חל הנדר מיקרי והיכא דמיקרי חל הנדר הרי החיוב לקיים מעכשיו. וכאשר נזדמן לה ספר תורה היה חיוב עליה לקנותו ומסתמא היה על החוב שהיה חל עליה

[ו] ומה שהבאת מרש"י מגילה (דף ה' ע"א) על מה שאמרו בגמרא שם משום דאכתי לא מטא זמן חיוביהו ופירש"י ז"ל ואם יקדמוהו לא יצאו ידי חובתן **(אמר המגיה בהגהמ"ח שליט"א: עיין ברכות כ"ז: "בצד עמוד זה התפלל רבי ישמעאל ברבי יוסי של שבת בערב שבת" וכן "התפלל רב של שבת בערב שבת". (שם) ולא עוד אלא ש"רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת" (שם ע"ב) וכן התפלל ריבר"י או רבי אלעזר ברבי יוסי של מוצאי שבת בשבת (שם). ועיין תוס' שם "ד"ה דרב" ורש"י שם ד"ה "הואיל והתפללו". ועיין ירושלמי תענית (פ"ד הלכה א') "דאר"ח משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת". ו"רבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים" (שם). "בעוד השמש זורח בשבת" (קרבן העדה, שם) ועיין תוס' ברכות שם ד"ה "צלי" וד"ה הלכה ודו"ק:)** וכן עצי כהנים שקבוע להן זמן קבוע בנדרים עכ"ל. הנה הר"ן ז"ל כתב וז"ל וכן זמן עצי כהנים אי אפשר לו להקדים מערב שבת אם חל בשבת מפני חבירו שהוא מספיק דאי אפשר לו להכניס בתחומו עכ"ל. ועיין שם ברש"י על הרי"ף שפירש כן באריכות. ועיין במשנה למלך בהלכות כלי המקדש (פרק ששי הלכה ט') שכתב וז"ל כבר כתבנו שעיקר הוא ההקרבה ואלו שהיו יוצאים ליערים להביא עצים מאן אמר לן שבאותו היום היו מביאים אותם ומעלים אותם על המערכה וכתב עוד שהיו מוסרים אותם לציבור דאי לא לא מהני שכמו שהתמידין צריכים שיהיו משל ציבור הכי נמי העצים עכ"ל. העולה מזה שהיו מביאין העצים ומסרו אותם לציבור וקרבן העצים היו מקריבין בזה היום שהגיע לבני משפחה זו להעלות העצים שלהם על המערכה וזה שפירש"י "וכן עצי כהנים שקבוע להן זמן קבוע בנדרים" היינו שהיה קבוע להם בנדר להביא קרבן העצים באותו היום שהיה קבוע להם להעלות עצים שלהם על המערכה. ואין זה ענין לנ"ד דקרבן שנעשה ביום אחד הרי כבר עבר ואין כאן בזמנו חיוב הקרבן. אמנם בנידון דידן ענין המצוה הוא לקרוא בספר תורה בציבור ויכולים לקרוא בספר תורה זה היום ומחר וכאשר יגיע זמן החיוב הרי הספר תורה מוכן לקרוא בו ומה נפקא מינה לן אם היה הספר תורה ביד הסופר עד עתה או אם היה בבית הכנסת והיו קורין בו מקודם והוא כענין שהביא מהא דמבואר בחו"מ (סי' ע"ג סעי' ז') ומקור הדין מתשו' הרא"ש המובא בטור וז"ל רואה אני דברי שמעון כי כוונת שניהם היתה שיהיה שמעון פרוע בז' בניסן ולא שיפריענו דוקא באותו היום עכ"ל. וכמו התם אמרינן דהכוונה היה שיהא שמעון פרוע ה"ה כאן אמרינן דהיתה כוונתה שיהא הספר תורה נתון לבית הכנסת כשיהיה בנה בר מצוה והרי הוא נתון וזה ברור: סימן סה

ובהיותי בזה ראיתי מקשים בהא דאמרו (גטין דף ל"ה) על מה שאמרו במשנה (שם) התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו אמר רב הונא לא שנו אלא כשלא ניסת וכו' וניחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ע"כ. וקשה הרי אפשר להדירה אם היתה נהנית מכתובתה יתסר עליה לחם שעה לפני מיתתה דתהוי אסורה לעולם דשמא תמות באותה שעה כענין שאמרו בגמרא האומר לאשתו הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ואין חכם מתיר אלא אם כן חל הנדר ושמא לא תמות באותה שעה ולא חל עדיין הנדר ע"כ הקושיא

ולשיטת הר"ן דלא פליגי ר"נ ורבנן אלא בתולה נדרו באם שאפשר שלא יחול הנדר לעולם אבל תולה נדרו בימים כיון שסוף איסורו לחול אף על פי שלא חל עדיין חכם מתיר א"כ בכה"ג חל הנדר מיקרי וחכם יוכל להתיר לק"מ ואך דקשה להפוסקים דסבירא להו דאף בכהאי גוונא אין חכם יכול להתיר. ולפי מה שכתב הר"ן בתשובותיו הובא בבית יוסף ביורה דעה (סי' רכ"ח) על אחד שנשבע ביום ששי בבוקר שלא יהיה בשבת הבאה תוך העיר פ' ובעוד יום ו' סמוך לשקיעת החמה נתחרט על שבועתו ובא לישאל עליה וכתב שדין זה תלוי במחלוקת הראשונים בהא דפסחים דכולי עלמא חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנלן אמר אביי תרי קראי כתיבי וכו' וכתב דהא מילתא תליא במאי דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא אי הוי דאורייתא לחומרא או רק מדרבנן לחומרא ולמאי דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וכיון שמן התורה הוא מחויב לצאת מן העיר מחמת חיוב נדרו חל הנדר מיקרי עכ"ד. ולפ"ז למאי דקיימא לן דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא אם כן בנדרה לאסור על עצמה שעה אחת קודם מיתתה הרי מספיקא דשמא תמות אסורה מה"ת במה שנדרה והיכא דהאיסור הוא מה"ת מחמת הנדר חל הנדר מיקרי ויכול חכם להתיר לה ואך דאכתי קשה על הרמב"ם ז"ל דהוא ס"ל דגם תולה נדרו בימים אין יכולים להתיר וגם ס"ל דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא ורק מדרבנן הוי לחומרא והדרא קושיא לדוכתא. ועיין בר"ן (פסחים דף ל') על מימרא דרבא שם הלכתא חמץ בזמנו במה שכתב ואף על פי שבעלי סברא זו אמרו וכו' ע"ש היטב ודוק כי זוהי סברת הר"ן כאן שהצריך שיהיה האיסור מן התורה. ונראה לפיענ"ד דבמשנה למלך (פ"א