דרכי שלום ק

מהלכות מגילה הלכה י"א) הביא את דברי הר"ן שכתב וז"ל ולענין עיירות המסופקות אם הן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון או לא הורו הגאונים שהולכין בהן אחר הרוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה וקורין בהן בי"ד. ועוד שאפילו תאמר שהוא ספק השקול הו"ל ספק של דבריהם ולקולא ונמצא פוטרו משניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון ופטור בשני ע"כ דברי הר"ן. וכתב המשנה למלך וז"ל וכוונת דבריו נראה דכיון דמן הדין הוי ספק של דבריהם ולקולא אלא דלא אפשר למיזל לקולא דאם כן אתה פוטרו בשניהם דבכל יומא ויומא איכא למימר שמא אינו חייב ביום זה משום הכי אמרינן דיקרא בראשון ופטור בשני משום דהוי ספק של דבריהם דשמא נפטר במה שקרא באחד עכ"ל. ועפ"י זה חידש בספר יד המלך (שם הלכה הנ"ל) וז"ל דכמו דאמרינן בכלל דספיקא דרבנן שהוא לקולא מדרבנן ובכל זאת היכא דעל ידי כלל זה נסתר הידיעה הודאית דחינן להכלל מקמי הודאי ואמרינן דבהאי גוונא אף ספיקא דרבנן הוא לחומרא כמו כן הוא בכללא דספיקא דאוריתא לדעת רבינו דסובר דמדאוריתא לקולא בכל זאת היכא דהכלל הזה דאזלינן לקולא יהיה סותר הודאי בהאי גוונא הוה מדאוריתא הספק לחומרא עכ"ל. והכריח חילוק זה מכח כמה ראיות והוכחות. ולפי זה אף אנן נימא בנידון דידן דאם נימא דמספיקא דשמא תמות הוי מן התורה לקולא הרי בודאי תעבור על איסור תורה ותאכל מה שנאסר לה על פי התורה והרי זה דומה למה שכתב הר"ן לענין מגילה שבכל יומא ויומא איכא למימר שמא אינו חייב בזה היום ונמצא פוטרו משניהם למאי שמחויב בודאי וכן בנידון דידן דבכל עת איכא למימר שמא לא הגיעה השעה שנאסרה בה ובודאי תעבור על איסור תורה ליתא בזה כללא דספיקא דאוריתא מן התורה לקולא אף להרמב"ם ז"ל ומאחר שמן התורה אסורה לאכול מעתה שוב הוי חל הנדר וחכם יוכל להתיר לה וכדברי הר"ן בתשובה: סימן סו

לכבוד ידידי הרב הג' חו"ב כו' כש"ת מו"ה יוסף הלוי שליט"א אבד"ק פאטיק יע"א

ע"ד שאלתו באשה שנתגרשה מבעלה עפ"י חוקי הממשלה זה איזו שנים והבעל הבטיח כמה פעמים שיתן לה גט כדמו"י אבל דחה מיום ליום ולא נזדמן שידברו אליו פא"פ. והבעל היה חייב לשלם מזונות בעבור בנו הילד וכאשר עברו איזו חדשים ולא שילם עשו עליו קובלנא בערכאות שישלם והוזמן ליום מוגבל לבית דינם ולא בא ושלח השופט השוטרים לתפשו ולהביאו לבית דינם והובא שמה והשתמשו אבי האשה ואחיו בהזדמנות זו ודברו על לבו שיתן גט לאשתו כדמו"י והסכים ונאות לבקשתם. ושלחו אחר רב מסדר וסופר ועדים וכאשר בא הרב המסדר לבית המשפט שאל אותו אם רוצה לגרש ברצונו הטוב והשיב בזה"ל: "איך בין ארעסטירט" (נאסרתי). ולא רצה הרב לסדר את הגט. ונכנסו במשא ומתן להתפשר עמו. ונתפשרו עמו שיתנו לו שובר על סך איזו אלפים דולר וגם יפטר מחובתו לזון את בנו עד עתה וגם להלאה על משך שנה אחת. ונכתב כתב שובר ע"ז. והתחיל הרב לסדר את ציווי הבעל להסופר והעדים ושליח הגט. וחזר הבעל ולא רצה לגמור יען שהיה ירא פן יהתלו בו. ובאו כולם לפני השופט שהוא יהודי והציעו לפניו את תוכן הפשר והשלישו בידו את כתב הפטורין באופן שאם יתן הגט פטורין ברצונו ימסור השופט את השובר ליד הבעל. ואח"ז שאל השופט את המגרש אם רוצה ליתן גט והשיב: הן. והרב המסדר שאל אותו אח"ז אם רוצה ליתן הגט ברצונו הטוב והשיב הן. וכן ציוה לעדים ולסופר ולשליח שיכתבו ויחתמו וימסרו את הגט לאשתו וכן נעשה נסדר ונמסר. ועתה חושש הרב המסדר שתי חששות. א) מצד גט מעושה בערכאות. ב) מצד שהשיב בתחילה דברים שמשמעותם ענין מסירת מודעה בזה שאמר "איך בין ארעסטירט" ומחמת בהלה וחפזון לא נעשה הביטול מודעות כמנהג. זה ת"ד השאלה וכת"ה העלה להתירה וביקש ממני לחוות דעתי

[א] הרמ"א (סי' קל"ד סעיף ד') כתב אבל אם קבל עליו קנסות אם לא יגרש לא מיקרי אונס מאחר דתלה גיטו בדבר אחר ויוכל ליתן הקנסות ולא יגרש ויש מחמירין אפילו בכהאי גוונא וטוב לחוש לכתחילה ולפטרו מן הקנס אבל אם כבר גירש מפני זה ואפילו גירש מכח שבועה שעשה מעצמו לגרש הגט כשר הואיל ומתחילה לא אנסוהו על כך עכ"ל. מבואר בדבריו שני דינים. דין אחד, דלא מיקרי אונס מאחר דתלה גיטו בדבר אחר ויוכל ליתן הקנסות ולא יגרש. ודין השני, דכל שעשה מעצמו ומתחילה לא אנסוהו על כך לא מיקרי אונם. אמנם לדעת הרשב"א ז"ל אין מקום לשני דינים הנ"ל דבנידון הרשב"א קבל עליו הקנס מעצמו ותלה גיטו בדבר אחר כמבואר בבית יוסף. והמדקדק בדברי הרמ"א במה שכתב אבל אם קבל עליו קנסות אם לא יגרש לא מיקרי אונס מאחר דתלה גיטו בדבר אחר ויוכל ליתן הקנסות ולא יגרש ולא הזכיר כלל טעם השני. נראה מבואר דעתו דבאמת די בדיעבד טעם הראשון דתלה גיטו בדבר אחר וביאור הדברים דעל מה שכתב המחבר אם נשבע הבעל ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהא דומה לאונס כתב הרמ"א אחריו אבל אם קבל עליו קנסות אם לא יגרש לא מיקרי אונם והיינו דזה קיל מהא דנשבע דשם דומה לאונס וכאן לא מיקרי אונס. וכתב ויש מחמירין אפילו בכה"ג וטוב לחוש לכתחילה ולפטרו מן הקנס ומבואר