דרכי שלום צז

טראשצעס) והקנים הנ"ל מחוברים ע"י חוט המקשר אותם אשר כורכין בהם את הלולבין שלא יתקלקלו על הדרך עיין בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' ו') שהעלה להתיר

[יד] ומה ששאל אם סיכך קודם פתיחת הגג עיין במג"א (סי' תרכ"ו) ועיין בשו"ת נטע שעשועים (סי' י"א) שהעלה להקל בדיעבד אם טריחא ליה לסחור הסכך ולפתוח הגג לחזור ולסכך. ועיין בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' שכ"ה) שהביא בשם שמן למאור שגם אם צריכין לנעול הגג צריכין לישב שם ואם סגר הגג ופסק הגשם א"צ לברך שנית כשפתחו ע"ש

[טו] בדין שהביא בפ"ת (יור"ד סי' פ"ז ס"ק י"ט) דברי החת"ס שכתב וכן אנו נוהגין בלולב ומיניו בשבת שבתוך החג להסירו מן המים ע"י עו"כ בסוף היום כדי שלא יהיו כבושים ויופסלו עכ"ל וכתב עליו בפ"ת לכאורה לא שמענו כבוש פסול רק באתרוג דהוא דבר מאכל אבל לא בלולב והדס. עיין בשד"ח (מערכת ד' מינים אות ב') שהביא תשו' כתב סופר שמקיים דברי אביו הגאון ז"ל, ועיין בשו"ת חתן סופר (סי' ל"ז) שהביא תשו' כת"ס הנ"ל ומחזיק בדין זה ע"ש

ועיין בשד"ח באספ"ד (מערכת ד' מינים סי' ג' אות כ"ח) דיש להסתפק אם הלולב לח מחמת מים שהוא נתן בהם אי הוי חציצה וכתב שנכון לחוש ולנגבו ממי הרחצה ע"ש

[טז] במה שמבואר באו"ח (סי' תר"ב) בהגה ואין נותנין חרם כשנותנין גט בעשי"ת. כתב בשו"ת תש"י (סי' רכ"א) דיאמר מ"ש בסה"ג (אות רמ"ב) רבותי וכו' וידלג מה שאומרים בסוף "און איך בין אויך גוזר וכו'" ובזה תו אין לחוש דאינו רק הודעה מה שכבר נגזר עכ"ד ע"ש: סימן סד

שוכ"ט לנ"א אהובי הרב הגאון וכו' מו"ה זאב לייטער שליט"א אבד"ק פיטסבורג יע"א בהמ"ס בית דוד

ע"ד שאלתך באשה שנדרה לת"ת ספר תורה כשיהיה בנה בר מצוה ואח"כ קנתה ספר תורה ונתנה שתי שנים מקודם שנעשה בנה בר מצוה ועתה כשהגיע לבן י"ג שנה נפשה בשאלתה אם כבר יצאת ידי חובתה בהספר תורה שנתנה לבית הכנסת לפני שתי שנים

[א] תשובה. הנה אם היתה נותנת הספר תורה בפירוש בשביל הנדר שנדרה אז בודאי יצאת ידי חובתה כענין המבואר באה"ע (סי' מ') דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לאחר שלושים יום. וכן כענין המבואר ביו"ד (סי' ש"ה סי"ג) מי שפדה בנו בתוך שלושים יום על אחר שלושים יום בנו פדוי. ואף להדיעה דאם אין המעות קיימים אין בנו פדוי הרי בנ"ד הספר תורה קיים ואך דהספק הוא יען שנתנה את הס"ת סתם ולא פירשה שנתינה זו היא בשביל שנדרה מקודם וחפצה לקיים את נדרה דיש לומר דנתינת הס"ת היתה נדבה בפ"ע. הרי אף לדעת הפוסקים כשפדה סתם ולא אמר כלום לא מעכשיו ולא לאחר שלושים יום דמהני עיי"ש בט"ז (ס"ק י"ד) ובש"ך (ס"ק י"ט). מכל מקום אין ללמוד משם דשם היה הפדיון בפירוש ע"ז הבכור והספק הוא רק אם היתה דעתו שיחול מעכשיו או לאחר שלושים יום אבל בנ"ד הספק הוא אם היתה הנתינה כלל ע"ז הנדר שנדרה מקודם

[ב] ולפי מה שהעלה הרי"ט אלגזי (בבכורות דף מ"ט אות ע"ו) ליישב דברי הסמ"ג שדבריו סותרים זא"ז וכתב הריט"א וז"ל דדוקא בפודה בסתם מסתבר טעמא דשמואל והטעם הוא דהפודה בסתם כל שלא פירש שיחול הפדיון לאחר שלושים יום סתמא דמילתא דבדעתו שיחול הפדיון מעכשיו וכאילו אמר מעכשיו דמי דה"ז דומה להא דאין תורמין מן התלוש על המחובר וכו' כיצד אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת וכו' לא אמר כלום אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימים. הרי מפורש דאפילו אמר סתם ולא אמר מעכשיו כל שלא פירש כאומר מעכשיו דמי וא"כ ניחזי לפי גירסת הסמ"ג כמו ששיערנו איך אפשר לומר דפליגי רב ושמואל אפילו בסתם כיון דסתם חשוב כמעכשיו וכבר אמר רבא דלכולי עלמא מעכשיו אין בנו פדוי ועכצ"ל דשאני ההוא דתרומה דלא שייך לומר פירוש אחר וכו' לא כן הכא דאף דפדה סתם ומשמע מעכשיו י"ל דכוונתו לומר דמעכשיו יהי' המעות ברשות כהן להוציאם אם ירצה ולא יהיה כשולח יד בפקדון רק עיקר חלות הפדיון ושיהי' המעות מתנה גמורה לא יהי' כי אם בזמנו לאחר שלושים יום עכ"ד. ולפ"ז יש לומר בנ"ד דהכוונה היתה שיהיה הספר תורה ברשות הקהל מעכשיו ולא יהי' כשולח יד בדבר שאינו שלו ואך עיקר חלות הנתינה גמורה תהיה בזמנה בעת החיוב כנדון דהתם

[ג] ולכאורה נראה דדין זה תלוי אם חייל עליה חיוב הנדר משעה שנדרה או לא דאם נימא דחל עליה הנדר משעה שנדרה מסתמא אמרינן דהנתינה היתה על החוב הרובץ עליה ואם נימא דעדיין לא חל עליה שום חוב הוי ספיקא דאכתי לא חייל עליה הנדר דנימא דסילקה את חובתה

ולפמ"ש הר"ן ז"ל (נדרים דף צ') בהא דקיימא לן כרב פפי דאמר מחלוקת בהפרה אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר. וכתב הר"ן דאיכא מ"ד דלא פליגי ר"נ ורבנן