דרכי שלום צד

נכתב בהכתובה ואין שום אחד קורא אותה בשני השמות רק ריזל לבד והמסדרים סדרו שני גטין ע"י שליח אחד בשם ריזל לבד והשני כתבו בו ריזל דאתקריא בלומא ריזל וכתב הגאון המשיב (שם) וע"ז חשש מעלתו למ"ש הנו"ב שע"י שליח יש חשש ברירה והנה באמת יש חשש בזה וכו' ע"ש ודוק. ובשו"ת בית יצחק הלכות גטין (סי' מ"ז) ע"ד השאלה בגט ע"י שליח וכתב בגט בשם האשה פיגא דשמה בפי כל כן ושם העריסה היה דבורה פיגא רק נשתקע שם דבורה והכל קוראין אותה רק פיגא אך אחות המגורשת תקרא אותה בשני שמותיה דבורה פיגא ואחר שנו"נ בזה כתב (שם באות ד') סוף דבר לדינא וכו' אמנם כעת שלא סידר הגט ונודע כעת שנקראה בשם עריסה מאחותה צריך חקירה ודרישה אם אחותה תקרא אותה תמיד בשם זה ואם יש עוד צדדים כגון שנכתב שם זה בהכתובה זו שכשעשה הבעל מי שבירך או קרוביו קורין בשני השמות אז סגי בגט אחד פיגא דמתקריא דבורה פיגא ואם אחותה תקרא רק לפעמים בשני שמות ורוב פעמים בשם אחד לא יכתוב שם השני ויסדר הרב הגט ששלח לשם עכ"ל. מדכתב אם אחותה תקרא אותה תמיד בשני השמות יש לראות אם נכתב בכתובה או אם מוזכר במי שבירך אז יש לכתוב גם שם השני ואם אחותה תקרא לה רק לפעמים בשני שמות לא יכתוב שם השני ויסדר הרב הגט ששלח לשם והיינו בשם פיגא לבד הרי דעתו דאז אין להשגיח על הכתובה ועל מי שבירך ודי בגט אחד בשם הנקראת בפי כל. וצ"ע בדברי חיים במה שכ' שם בבי"צ (אות ב') וז"ל ועיין בדברי חיים ח"ב (סי' קנ"ו) כתב כ"פ דפורתא אין שיעור לדבר ומ"מ מסיק דאם כתב בקוויטיל ובכתובה והוא ע"י שליח אין לכתוב כלל ואם קראוה במי שבירך בשני שמות יכתוב בשני שמות עכ"ל. ולא אדע במה קמיירי בד"ח שם במה שכתב ואם קראוה במי שבירך בשני שמות ואין אתי ספר דברי חיים ועכ"פ במה שמסיים בבי"צ (באות ד') לדינא נראה שדעתו כמו שכתבתי ודוק

[ה] ואם ירצה הרב משם דוקא לשלוח שני גטין אין לחשוש כ"כ ובספר שד"ח באספ"ד מערכת גט (סי' י"ג אות ב') הביא מרבני הספרדים שחולקים ע"ז וכתב וז"ל וכן מצאתי מפורש יוצא מפי כהן גדול הגאון רבי חיים כהן ראפאפורט בשו"ת מים חיים (סי' מ"ו) שעמד מתמיה ע"ד הגאון נו"ב דלא שייך חשש ברירה בנותן שני גטין בזה אחר זה וכו' ע"ש והביא משו"ת שו"מ (ח"א ח"ג סי' פ"ד) שכתב שאם חשו למה שכתב נו"ב וכו' זה חומרא יתירה וכו'. וסיים בשד"ח נראה דמדינא אין חשש בזה. ועיין בשו"ת חת"ס אה"ע (ח"ב סי' כ"ו) מה שכתב בענין זה. גם הגאון בעל יד המלך חולק על זקנו הנו"ב. ועיין בשו"ת נוב"ת (סי' ק"כ קכ"א) ודוק

[ו] ובענין שנותנים שני גטין עיין בשו"ת שערי דיעה (ח"א סי' פ"א) שחידש דצריכין להקפיד שיהיו העדים החתומים על הגט הראשון הם עצמם יהיו החתומים על הגט השני. כי אם יהי' שני כתי עדים בזה יהי' בכלל מ"ש ז"ל עפ"י ב' יקום דבר ולא חצי דבר עכ"ד ע"ש שהאריך בזה. וראיתי בשד"ח מערכת גט (סי' י"ג באספ"ד או"ה). כתב בהיפוך מזה וז"ל ראיתי בסה"ג מגדולים שכשצריך ליתן ב' גטין צריך לכל גט עדים מיוחדים והטעם משום שאם אנו כותבין ד"מ בגט אחד שרה ובגט שני בת שבע והעדים החותמים בגט שרה חותמים בגט בת שבע נמצא מכחישים עצמם שבגט אחד העידו ששמה שרה ובשני העידו ששמה בת שבע הא קמן שני כתובים מכחישים זה את זה ומבטלים זה את זה עכ"ל. אמנם בנ"ד אין כאן הכחשה כמבואר בשד"ח שם ע"ש ודוק היטב: סימן סב

מה שכתבתי להגאון המפורסם מו"ה מאיר אדיק ז"ל כשקבלתי את ספרו טל תורה לתשורה

בספרו טל תורה: בברכות (דף ס"ב) ברש"י ד"ה דשח ושחק שיחה בטלה וכתב שם וז"ל צ"ע דכתב הרמב"ם פ"ב מהלכות דיעות שרב לא שח שיחה בטילה מימיו עכ"ל. במחכת"ה העלה דברים תמוהים. ומאז תמהתי על ספר יד המלך בהלכות דיעות (שם הלכה ד') הביא את דברי הרמב"ם ז"ל: אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה כל ימיו וכתב ביד המלך וז"ל ובתשו' מקום שמואל (סימן ס"ה) כתב דאין ספק דהוא מפ"ק דחגיגה על פסוק מגיד לאדם מה שיחו אמר רב אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת דינו והיה נעלם מהרב הזה גמרא דסוף פרק הרואה (דף ס"ב) עובדא דרב כהנא דאמר דמי פומיה דאבא כמאן דלא טעים טעמא דתבשילא **(אמר המגיה בהגהמ"ח שליט"א: עיין ספרי "זוטו של ים" בפרק "אשתו גרמה" (עמודי רנ"ט - ר"ס) שביארתי שם שנתכון רב כהנא להא דאמר רב לאשתו עבידא לי טלופחי, עבדא ליה חימצי: חימצי, עבדא ליה טלופחי" (יבמות ס"ג). והיינו דאמר רב כהנא "דמי פומיה דאבא כמאן דלא טעים טעמא דתבשילא" כלומר, כמעט ששכח רב שאשתו הפכה והחליפה ובשלה לו בכל פעם תבשיל אחר מחפצו ורצונו. ואם איזה תרעומת קלילה נשמעת מדברי רב כהנא דהוא לשיטתו הסובר "כופין אותה ומשמשתו". (כתובות ע"א: נדרים ט"ו: פ"א:):)** וגם על רבינו תמוה מעובדא זו ודוחק לומר שהיה צריך לדבר עם אשתו כ"כ בכדי לרצותה דעכ"פ שיחה בטילה היא כדמפרש רש"י שם שיחה בטלה של ריצוי תשמיש עכ"ל. ובמחכת"ה גם דבריו תמוהים דהרי קושית היד המלך הוא קושית הגמרא שם בחגיגה דעל מה שאמר רב שם