דרכי שלום צג

שנכתב בהכתובה מהני להצילו מידי נשתקע במחלוקת הוא שנוי ולפי הנראה רובא דרובא סברי דחשוב נשתקע עכ"ל. והביא מספר דין אמת בשו"ת שבסוה"ס (סי' ו') שכתב ולפ"ז נראה דלכתחילה אין לכותבו ואם נכתב בגט אין לדון בו כדין כותב שם שנשתקע עכ"ל. ועיין בשו"ת מהרש"ם (חלק ה' סי' כ"ג בסוף התשובה ד"ה ואמנם) מה שכתב בזה. ולפענ"ד אחר שבספר אה"ש פסק דמיחשב נשתקע וכן דעת השד"ח שם אחר שראו את אשר לפניהם דעתם מכרעת. שוב ראיתי בשו"ת עין יצחק השני להגאון מקאוונא (סי' י"ז) וז"ל ובשם האשה דשם העריסה היה הענא נעשא וכן נכתב בהכתובה ונקראת בפי כל הענא לבדה וכתבו רק שם הענא לבד כי שם הענא נעשא הוי שם הנשתקע אף שנכתבת בשם זה בהכתובה וזה פשוט עכ"ל

[ב] וכ"ז אדות מה שנכתב בהכתובה ונידון במה שנקראת בשם השני כשמברכים אותה במי שבירך. בספר אה"ש הביא מספר חא"ש בדבר מה שנוהגין ליתן פתקאות (קוויטליך) לרב שיתפלל בעבורם וכותבים שם העריסה שנשתקע שבאיזו מקומות כתב דמיחשב נשתקע ובסי' קי"ד חזר מדבריו ופסק דלא הוי נשתקע וצריך עיון בספר דברי חיים דבתשו' בית יצחק אה"ע הלכות גטין (סי' כ"ב) הביא מספר דברי חיים שכתב בשער שינוי השמות (ס"ק י"ז) דאף בנשתקע שמו ורק כשכותב לצדיק להתפלל עליו מזכיר שמו לא מיקרי שם שנשתקע. ובשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' ק"כ) כתב וז"ל ועיין בתשו' דברי חיים אה"ע (ת"ב סי' קס"א) שהחמיר בזה מאוד דאף שכתובה כן בכתובה ומזכירין כן במי שבירך הוי נשתקע עכ"ל. וכפי הנראה חושש בזה לחומרא. שוב ראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' רנ"א) כתב כי הד"ח הניחו בצ"ע וע"ש באות ד' ואין אתי ספרי הגאון מסאנץ ז"ל. והנה בזה שמוזכר השם כשמברכים במי שבירך לפמ"ש בספר אה"ש שם על מה שפסק בחידושי אנ"ש דבזה שכותבים את השם בפתקאות (קוויטליך) לא הוי נשתקע וכתב באה"ש וז"ל ונראה לפענ"ד פשוט כי מה שהרב יודע וקורא בחשאי ביתידות לא שייך לכתוב ע"ז דמתקרי וגם אינו מעלהו משיקועו עכ"ל. ולפ"ז נראה דבזה שמוזכר במי שברך בקול רם בתוך קהל ועדה לא מיחשב נשתקע. ושוב ראיתי בשו"ת בית יצחק (שם אות א') כתב מפורש כן וז"ל ובשלמא כשעושה החזן מי שבירך ומברך בשם זה לאיש או לאשה לא הוי נשתקע כיון שעושה זאת בפומבי והכל שומעין זה עכ"ל. והוסיף "וכבר כתבתי דכיון דהקוויטל הזה לא ניתן לקריאה בפרסום רק להתפלל בחשאי או במחשבה לא מיקרי שם שקורין בו ואינו דומה לשם שקורין אותו בשעת הקריאה או בנדרים ונדבות דזה נקרא בגלוי ובפרסום עכ"ל. מבואר שדעתם דאף השמות המוזכרים רק בפתקאות לצדיקים מיחשב נשתקע ולא דמי להשמות המוזכרים במי שבירך אלימי ועדיפי יותר ומעלהו משיקועו ונשיה ודוק

ולפ"ז יש לחוש ולהזכיר השם השני היות כי יש דיעה בש"ע המצריכה שני גטין אף בנשתקע ודעת הגאון מהרש"ק ז"ל באנ"ש (סי' קע"ג) דכל שנקראת מעריסה שני שמות יחד ואחד נשתקע לא מיקרי נשתקע אם כי בספר אהלי שם (כלל ד' אות י"ד) חולק עליו בזה. ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' רנ"א או"ד) שכתב וז"ל וגם בעיקר דבריו שזהו בכלל קצה"ש ואם כי שכ"ה דעת הט"ג אבל בשו"ת שם ארי' יור"ד (סי' ל"ט) השיג עליו וכ"ה בתשו' חסל"א (סי' ל"ו) ועיין בד"ח ש"נ (אות מ' סק"ה) בשער שינוי השמות (סקי"ז) ובס' יד"י בשו"ת שבסוף הלכות שחיטה (סי' ג') ותשו' רע"א מ"ת (סי' נ') עכ"ל. ועכ"פ דעת מהרש"ק ז"ל כן הוא. ועכ"ז מה שמוזכר שמה השני במי שבירך ועכ"פ ראוי לאצטרופי כ"ז שלא יהיה נחשב שם שנשתקע

[ג] ואמנם יש לדון בזה דאפילו אם נימא דבנידון ב דידן לא חשוב נשתקע הרי עכ"פ לא הוי רק כשם טפל ועיין בתשו' אמרי יושר (סי' ק"כ) שכתב וז"ל לפמ"ש בד"ח לסי' ק"ם) וביותר (בסי' קס"א) דנהי דנימא דשם כזה לא חשוב נשתקע הרי עכ"פ הוי זה טפל לגבי עיקר השם שנקראת בו בפי כל עכ"ל. וע"ש באו"ב. והנה בספר אה"ש כלל א' (ס"ק כ"ז) העלה דבר חדש וז"ל כי בכל מקום שאנו מצריכין מספק שני גטין זהו רק אם הוא בגונא שגם בגט שניתן בתחילה יש ספק שמא אפילו בדיעבד אינו כשר אבל אם הגט הראשון דהיינו זה הגט אשר נראה לבית דין שהוא יותר כשר שאותו נותנים ראשונה אז אם הוא גם בענין שעכ"פ בדיעבד הוא כשר תו לא צריכין לגט שני כיון שעתה לאחר שנתגרשה בו הוי דיעבד וכו' אבל לדידן שנותנין שני הגיטין בזה אחר זה וזה שנראה יותר כשר בראשונה א"כ אם הוא בגונא דבדיעבד ודאי כשר הרי לאחר נתינתו הוי דיעבד ונראה לפענ"ד דאין צריכין עוד לגט שני עכ"ל. ובטוב גטין בלקוטי שמות (או"ב) אם יש לו שני שמות מעריסה אברהם יצחק ועולה לתורה וחותם בהם ובפי כל לא נקרא רק באחד וכו' ואם כתב שם זה שנקרא בו לבדו אעפ"י שקיצור הוא מ"מ כיון שהוא חניכא שהכל קורין בו יש להכשיר עכ"ל. הרי מפורש דבשם עריסה ועולה לתורה וחותם בו מ"מ אם לא כתב רק השם שנקרא בפי כל כשר בדיעבד מכש"כ בנ"ד דאף דלא הוי נשתקע מכל מקום הרי בדיעבד כשר בשם שנקראת בפי כל לבד ואם כן תו לא צריכין גט שני כאמור

[ד] וכל זה כתבתי אף אם לא יהי' הגט על ידי שליח דהרמ"א כתב (סי' קכ"ט סעיף י"ט) דאין לתת שני גטין אלא מדוחק. ובנ"ד שהוא גט ע"י שליח דיש לפנינו דעת הנו"ב (סי' צ') דחשש מחשש ברירה וע"כ לפענ"ד היה נכון להסתפק רק בגט אחד ולכתוב בילא לבד. וראיתי בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ג סי' ב') בדבר השאלה דשם האשה מעריסה בלומא ריזל וכן