דרכי שלום צב

מביטול ע"ש היטב ותבין. והנה בלח"מ שם הקשה על דברי הה"מ דהא בגמרא הקשו לרבי יצחק ורב יוסף מברייתא דאמרה וספיקה אסורה דאמאי אסורה דספיקא דרבנן הוא ואף על פי כן ניחא ליה סיפא דקאמר נתערבה באלף כולן אסורות משום דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל הרי שעלה על דעת המקשה בהיפוך ע"ש. והפ"י שם הקשה וז"ל יש לתמוה כיון דמקשה אסיק אדעתיה האי סברא דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל אם כן מאי קשיא ליה מעיקרא ספיקא דרבנן הוא ואמאי לא אסיק אדעתיה דלענין ספיקא נמי יש להחמיר מהאי טעמא גופא שיש לו מתירין כדמסיק רב אשי לקמן דמסברא ודאי יש להחמיר יותר בספק מבתערובות אחד באלף שאינו אלא חומרא דרבנן בעלמא עכ"ל הפ"י ע"ש

ולפע"ד ביאור הדברים דנודעו דברי הר"ן נדרים (דף נ"ב) דטעמא דדבר שיש לו מתירין לא בטל משום דהו"ל מין במינו כיון שסופו להיות מותר ובכהאי גוונא אפילו רבנן מודו דלא בטל דדמי לדם הפר ודם השעיר עכ"ד ע"ש באריכות. לפי זה יש לומר דהא דמקשה הש"ס בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא דאורייתא וכל ספיקא דאורייתא לחומרא אלא לרב יוסף ולרבי יצחק דאמרו משום גזירה ספיקא דרבנן הוא וכל ספיקא דרבנן לקולא אם כי המקשה ידע הא דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל סליק אדעתיה דטעמא דדבר שיש לו מתירין לא בטל הוא מטעם הר"ן ולפי זה אין לזה ענין כלל עם הא דספיקא אסורה דשם הוא מטעמא דמין במינו לא בטל כסברת הר"ן ובא רב אשי ואמר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דשיל"מ אפילו בדרבנן לא בטיל והיינו דטעם אחד להם כפירש"י כי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא, בספיקה נמי מחמרינן מהאי טעמא הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור ע"י ביטול ומטעם זה מחמירנן בספיקא ולפי טעם זה יש להחמיר יותר בספיקא מתערובות וכסברת הפ"י ולא קשה קושית הפ"י ז"ל ונסתלקה תלונת הלח"מ על הה"מ ודוק: סימן סא

שוי"ר וגמ"ט לנ"א אהובי הרב הגאון בש"ת מו"ה זאב לייטער שליט"א אבד"ק פיטסבורג יע"א בהמ"ס "בית דוד"

מכתבך השגתי וע"ד שאלתך על אדות הגט ע"י שליח ששם האשה מעריסה היא בילא פרידא וכן נכתב שמה בכתובתה וכשמברכים אותה במי שבירך. אך היא נקראת בפי כל רק בשם בילא לבד והרב משם דורש לשלוח שמה שני גטין וכ"ת חששת לדעת הנו"ב (סי' צ') מחשש ברירה זה ת"ד שאלתך

[א] בדין שם שנשתקע הביא בש"ע (סי' קכ"ט סעי' י"ח) שתי דיעות. הדיעה הראשונה דאינו כותב כלל השם שנשתקע. ויש מי שמצריך שני גטין. והב"ש (בס"ק ל"ה שם) מסכים להדיעה הראשונה. ועיין פ"ת שם (ס"ק נ"א) מה שהביא מתשו' ברית אברהם ומה שכתב הוא ע"ש (בס"ק נ"ד). והנה בשו"ת חת"ס אה"ע (ת"ב סי' כ"ז) כתב דהיש מי שמצריך ב' גטין לא אמרו אלא באיש שרוב פעמים לא נשתקע שם השני כיון שדרכו לעלות לתורה אבל בשם אשה שאינה עולה לתורה גם ר"פ מודה שאין צריך שני גטין עכ"ד

וכבר הסכימו האחרונים דאין לכתוב כלל שם שנשתקע ולפ"ז בנ"ד באנו לדון אם זה חשוב נשתקע או לא. ובט"ג בלקוטי שמות (אות ל"ט) כתב דמה שנזכר בכתובה אין זה עושה רושם להזכירו בגט, ובספר חדושי אנשי שם פסק דשם שנכתב בכתובה לא חשוב נשתקע. אמנם בשו"ת בית יצחק אה"ע הלכות גטין (סי' כ"א אות ג') כתב וז"ל והנה מה שנכתב בכתובה שני שמות כבר ראו עיני כת"ה דברי הט"ג דאין משגיחין על זה. וגם הגאון מהרש"ק ז"ל לא כתב דשם שנכתב בכתובה לא חשוב נשתקע אך בדיעבד אבל לכתחילה אין משגיחין על הכתובה עכ"ל. וכן כתב הגאון מהרש"ם ז"ל בתשובותיו ח"ב (סי' רנ"א) וז"ל ובאמת שבחא"ש עצמו (סי' קמ"ט) פסק דלכתחילה אין לכתוב שם הנכתב בהכתובה אם אין קורין אותו כלל בשם זה כ"ל. וראיתי בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ג סי' ק"ו) כתב וז"ל וגם שם שנכתב בכתובה מהראוי לכותבו בגט. ומ"ש ש"ב בט"ג דדוקא לענין דקדוק בשם יש ללכת בתר הכתובה כמבואר בב"ש שם בשם שער אפרים (ס' קי"ח) מ"מ שם שנשתקע מיקרי אף שנכתב בהכתובה. לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת כיון דבכתובה נכתב השם א"כ אם תרצה לגבות כתובתה לא תוכל לגבות כי יאמרו שהכתובה אינה שלה והראי' שבגט לא נכתב ואף שתביא ראיה משם אביה ובעלה ואבי הבעל עכ"פ לכתחילה ראוי לכתוב כאשר הוא בכתובתה עכ"ל. אבל ראיתי בספר שד"ח באספ"ד מערכת גט (סי' מ"א או"ד) הביא משו"ת שו"מ מהד"ק (ת"א סי' ק') שכתב דלכתובה לא חיישינן דאין איש שם על לב עכ"ל. והנה בספר דברי חיים בשער התשובות בהשגות על הספר חא"ש (בסי' נ"ה וסי' קנ"ב) כתב דכל האחרונים מסכימים בזה דהשם הכתוב רק בכתובה מיחשב נשתקע. ואהלי שם (כלל ב' אות כ"ג) הביא את דבריו וכן פסק באה"ש וז"ל ולכן לפענ"ד ברור דשם שהוא רק בכתובה נחשב נשתקע עכ"ל. והשד"ח שם בסוף דבריו כתב וז"ל למדנו מכל האמור דשם שנשתקע אם מה