דרכי שלום פט

הדרכים משובשים בגייסות ואין פרץ ואין צוחה והבי דאר וחוטי ברזל ט"ג נמתחים ומצוים בכ"מ י"ל דגם הרדב"ז מודה ע"ש

[ד] ובדין צ"מ דקאמר הש"ס לא שנא אינש דעלמא ולא שנא צ"מ דיעבד אין לכתחילה לא וכתבו התוס' ואע"ג דרוביהן צורבא מרבנן קלא אית ליה מ"מ לא חיישינן לאותו רוב ולא תינשא לכתחילה עכ"ל ולכאורה צריך להבין דבריהן טעמא מאי הרי גם באינש דעלמא אם נישאת לא תצא והוא מטעם דרוב הנטבעים אינם נמלטים ורק לכתחילה אנו חוששים למיעוט הנמלטים והרי אמרו בגמרא (כתובות דף ט"ז) רוב הנישאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. מכש"כ כאן אית לן למימר דמאחר דרוביהן קלא אית להו לצורבא מרבנן וזה הואיל ואין לו קול איתרע ליה מיעוטא ודוק

[ה] ונראה לפע"ד דהנה האחרונים הקשו בסתירת דברי התוס' דביבמות (דף ל"ו ע"ב ד"ה הא) כתבו דחיישינן למיעוט המצוי כמו במשאל"ס דאשתו אסורה, ובתוס' בכורות (דף כ' ד"ה חלב) כתבו דאם נישאת לא תצא משום דהוי מיעוט דלא שכיח ע"ש. וגם הרא"ש ז"ל סותר דברי עצמו דבפ"ק דחולין (סי' ט"ז) כתב וז"ל והכא נמי אמר במשאל"ס דאם נישאת לא מפקינן לה ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת אשת איש משום מיעוטא דנמלטין לא שכיח עכ"ל וכן כתב ביבמות פרק האשה בתרא (סי' א') וז"ל וי"ל דשאני הני דהוי מיעוטא דלא שכיחא כלל עכ"ל. ובפרק החולץ (סי' ה') כתב וז"ל וחיישינן למיעוטא דשכיחא כמו גבי מים שאין להם סוף דאשתו אסורה עכ"ל

[ו] ובשו"ת חת"ס (סי' צ"ב) כתב וז"ל ויש לדחוק ולומר דהך מיעוט דנמלטים הוי מצוי ואין מצוי כמ"ש התוס' בסוגיא דפ"פ דרצון הוי רוב דאונס לא שכיח ומסקו דהוי רק רוב מדרבנן והוה אונס שכיח ולא שכיח והכי נמי דכוותה עכ"ל. ולפענ"ד לפמ"ש הרא"ש בלשונו דשאני הני דהוי מיעוטא דלא שכיח כלל אין לפרש דשכיח ולא שכיח לפמ"ש התוס' כתובות (דף ג' ע"א ד"ה איכא) וז"ל ואומר ר"י דג' אונס הן אונס דלא שכיח כלל וכו' ואונס דשכיח וכו' אבל אונס דשכיח ולא שכיח בהא פליגי עכ"ד וע"ש ותבין והסתירות בדברי התוס' והרא"ש צע"ג

[ז] ובדברי התוס' שהבאתי לעיל בהא שכתבו ואע"ג דרובייהו צ"מ קלא אית ליה לא חיישינן לאותו רוב כמו בגוססים ראיתי להגאון רא"ם שטיינברג אבד"ק בראדי שכתב בתשובתו דכוונת התוס' היא דס"ל בגוססים דהוי מיעוטא דמיעוטא ולכן מביאין ראי' מזה דגם תרי רובא לא מהני אף דהוי מיעוטא דמיעוטא לא מהני וכתב שכן כתוב בספר מטעמי יצחק להגאון מהר"י מהמבורג ז"ל. ואני תמה הרי התוס' בעבודה זרה (דף מ' ע"ב ד"ה כל) כתבו בהיפוך וז"ל כדאמרינן גבי רואהו ונופל למים שאל"ס או רואהו גוסס דאשתו אסורה אף על פי שרוב גוססים למיתה וחיישינן למיעוט שהוא מיעוט המצוי עכ"ל. הרי שכתבו התוס' בפירוש גבי גוסס שהוא מיעוט המצוי

[ח] ונראה לפע"ד ביאור הדברים וגם ליישב קושית הגהת מרדכי וסוף יבמות) שהקשה איך אישתבע ר"נ שמת והרי אשתו אסורה ואם כי תירץ שם דרובם מתים עכ"ז קשה למה ר"נ סמך את עצמו לישבע לכתחילה. ונראה דהנה בשו"ת הגאון רבנו עקיבא איגר ז"ל (סי' קצ"ח) העלה לענין מיעוט דטריפות דכל מין פרטי שהוא בטריפות הוי מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח רק כל מיני טריפות בכלל הוי מיעוט גמור ע"ש. ולפ"ז אף אנן נימא דבאמת מכל הנטבעים הוי מיעוט הנמלטים מיעוט המצוי למשל אם נטבעים מאה אנשים עשרה מהם נמלטים ועשרה ממאה הוי מיעוט המצוי ורק אם באנו לדון על אדם פרטי לומר שזה האדם נמלט, זה לא הוי שכיח ולזה גזרו חכז"ל שלכתחילה לא תינשא במשאל"ס כי חז"ל חשו להעשרה הנמלטים שהם מיעוט המצוי וגזרו בזה. אבל אם הלכה ונישאת עפ"י הוראת חכם לא תצא כי לומר שאדם פרטי זה נמלט, זה לא מצוי ולא שכיח ולפ"ז אין סתירה בדברי התוס' והרא"ש דביבמות כתבו דלא תינשא לכתחילה משום דחשו להמיעוט המצוי היינו דעשו תקנה וגזירה להעשרה הנמלטים ובמסכת בכורות כתבו דאם נישאת לא תצא משום דהוי מיעוט דלא שכיח היינו לחוש על האדם הפרטי לומר שזה נמלט, זה לא שכיח. ולפ"ז ניחא ולא קשה קושית הגהת מרדכי שהקשה על הא דר"נ אישתבע מהא דלא תינשא לכתחילה דר"נ אישתבע על האדם הפרטי שהוא אינו מצוי ולא שכיח והא דלא תינשא לכתחילה משום דחשו חז"ל וגזרו על הכלל שנמלטים, וכן בהא דרוב גוססים יש לפרש כן שחשו להכלל שבהם. שמכל הגוססים הנשארים בחיים חשובי מיעוט המצוי אבל איש גוסס פרטי הוא מיעוט דלא שכיח. ועפי"ז נבין דברי התוס' שכתבו "ואע"ג דרובייהו צ"מ קלא אית ליה מכל מקום לא חיישינן לאותו רוב כמו בגוססים". דהתוס' כתובות (דף ב') הקשו תינח אשת כהן ופחותה מבת שלש שנים דליכא אלא חדא ספיקא אבל בשאר נשים דאיכא ס"ס אמאי תינשא ליום הרביעי ואומר ר"ת דלא פליגי חכמים בתקנתא ומשום אשת כהן ופחותה מבת ג' תיקנו בכל הנשים יע"ש. והרי הדברים ק"ו מה התם תיקנו בכל הנשים שהן הרוב משום נשיי כהנים ופחותה מבת ג' שהן המיעוט משום לא פלוג מכש"כ הכא דלא פלוג חכמים בתקנתא בין אינשי דעלמא לצורבא מרבנן שהרי אינשי דעלמא הם הרוב נגד צורבי מרבנן וגזרו על המיעוט משום הרוב ולא כאשר העלו האחרונים מדברי תוס' אלו דתרי רובא לא מועיל דבאמת אף אם לא יהי' נשאר שום מיעוט וחשש כלל