דרכי שלום פח

שבזמנינו שבעוה"ר פשתה הבהרת לרוב עד שברובן חלול שבת נעשה כהיתר אפשר שיש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפלת שבת ומודים בבורא עולם ומלים בניהם ונוהגים בגטין וקדושין שהם עיקרי הדת וכו' וכן הובא בשד"ח בכללים מערכת המ' פ"ו ד"ה אחר, ואמת נכון כן

[יב] ולפע"ד יש להוסיף דהנה רש"י פירש בחולין (דף ה') וז"ל האי תנא חמירא ליה שבת כע"ז דהעובד ע"ז כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במע"ב עכ"ל. והנה החת"ס (חלק ששי ס"ס פ"ג) כתב וז"ל וצריך לומר דלא הוי ממש כעכו"ם ומשו"ה בעי צירוף עזות שמחלל שבת בגילוי פנים עכ"ל. הרי שכתב החתם סופר דבעינן צירוף העזות ואמרינן בגמרא (כתובות דף כ"ב) ומי חצופה כולי האי והאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה הני מילי היכא דליכא עדים דקא מסייעי לה אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייעי לה מעיזה ומעיזה ע"כ. הרי מבואר היכא דאיכא מסייעי לה תוכל להעיז במקום שבלי המסייעים חזקה שלא תעיז. א"כ ה"ה בנ"ד שבעוה"ר המה הרוב אין זה עזות כ"כ מרוב המסייעים והרי הוא לגבם כמו בצינעא ועכ"פ לאו כל המחללים שוים שיש מהם שעושים מלאכה ונפשם עליהם תאבל והם דואגים ומצטערים ע"ז ויודעים שעבירה גדולה בידם ורק הם חושבים שמוכרחים לכך ועיין בשו"ת מהרש"ם (חלק ג' סי' ה') ודוק: סימן נט

ע"ד השאלה אדות העגונה אשת ר' סענדר נייוירט מעיר דאלינא אשר בעלה היה במלחמה ועפ"י הגב"ע שהוגבה בפני הרב הגאבד"ק זאלקאווא שהעידו שני אנשים שעוד בשנת תרע"ה בעת המלחמה עם רוסיא הרסו אנשי חיל אוסטריא את הגשר שעל הנהר לוצק ועפ"י עדותם ראו שר' סענדיר הנ"ל נפל לנהר ושהו עליו יותר משעה ולא עלה משם כפי המבואר בהגב"ע שתחת ידי האשה הנ"ל מבואר באריכות

[א] מה שחשש הגאבד"ק זולקובה שמא העדים פסולים מה"ת מבואר בב"י אה"ע (סי' מ"ב ד"ה מצאתי כתוב) וז"ל וגם על חילול שבח אם עבר על מוקצה או אפילו על הוצאה בזה"ז אין פיסולו אלא מדבריהם וצריך הכרזה וכאן לא הכריזו עליו ומספק אין לו לפסול כי שמא לא חילל שבת אלא בשל דבריהם וכו' ועוד אפילו אם היו פסולי דאורייתא אם לא נתקבל עדות פיסולם בפניהם עדות הפוסלים בטלה עכ"ל. ובנ"ד לא הוגבה כלל עדות עליהם שפסולים הם. ועיין פ"ת (סי' מ"ב ס"ק י"ח) הביא תשו' פני אריה (סי' צ"ח) שכתב וז"ל אפילו היו חשודים על עריות דאורייתא כיון שאין כאן עדות ברורה שנתקבל בפניהם אינם פסולים רק מדרבנן עכ"ד. ודעת הנמ"י דרשע דחמס דוקא בעינן. ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' ס"ו) ועיין עוד בהשמטות שם. ועל החשש שמגלחים זקנם מבואר בשו"ת הגאון רבנו עקיבא איגר ז"ל טובא בפ"ת דנתפשט בעוה"ר אצל הרבה ולא חשב שזה איסור כ"כ וכו' ע"ש. ובנ"ד אולי עשו בדרך היתר וגילחו את זקנם בסם. וגם יש סניף עדות הקומנדה שהאיש הנ"ל היה בין הנטבעים ועיין שו"ח חת"ס חאה"ע (סי' מ"ד) מה שהעלה בענין זה

[ב] ובדין משאל"ס שלכתחילה לא תינשא ואם ניסת לא תצא ומבואר ברמ"א שזה רק בשהה כדי שתצא נפשו והוא משו"ת הרמב"ן וכן פירשו הה"מ והכסף משנה את דברי הרמב"ם ז"ל. ובשיעור שתצא נפשו דעת הריב"ש שהוא שלש שעות ודעת המהרי"ט שהוא שיעור שעה קלה ודעת הב"ח הובא בבית מאיר דהוא שיעור שעה אחת. ונתווכחו האחרונים בדעת הריב"ש אם היא בתחילת שעה שלישית וכן כתב בשו"ת חת"ס חאה"ע (סי' ס"ה) וז"ל והריב"ש (סי' שע"ט) כתב שיעור יציאת הנפש הוא אחר שתי שעות בתחילת שעה שלישית וכן פירשו האחרונים דבריו עכ"ל. ובנ"ד שהעיד עד אחד שעמד עליו ערך שתי שעות יש לומר שיש פוסקים דס"ל דמשאל"ס לא בעינן שהה כלל. ועיין שם בתשו' חת"ס (סי' ס"ה) שהביא דברי המהרי"ט ומה שכתב הוא בענין הנ"ל. ועיין פ"ת (ס"ק קמ"ד) שהביא בשם תשו' משכנות יעקב (סי' ח') שנראה דעת הרמב"ם ז"ל וריא"ז וכן משמעות הירושלמי ורש"י ז"ל והר"א מוורדין וסייעתו דכל משאל"ס אף אם לא שהה כלל כדי שתצא נפשו אם נישאת לא תצא עכ"ל. ולפ"ז בנ"ד ספק אי כהריב"ש אי כמהרי"ט ואפילו אם נימא כהריב"ש אולי די בשתי שעות ועיין בספר גט פשוט (סי' קכ"ט סעי"ק י"ג) שכתב וז"ל אמנם המעיין יראה דסוגיין דעלמא להתיר בס"ס בפלוגתא דרבוותא אף באיסור דאורייתא וגם באיסור א"א להתיר לעלמא כמו שיראה המעיין בתשו' האחרונים ז"ל עכ"ל. ובפרט שיש פוסקים דלא בעינן שהה כלל באופן שנ"ד הרי הוא דינא דמשאל"ס דלכתחילה לא תינשא ואם נישאת לא תצא

[ג] ולכאורה יש לדון בזה לפמ"ש התה"ד בפסקיו (סי' קל"ט) דבזה"ז גם אדם בינוני אם איתא דחי הו"ל קלא זה כמה שנים וטפי מקלא דצ"מ בזמן הש"ס. וגם בשו"ת חת"ס אה"ע (סי' ס"ה) החזיק בזה וכתב שנשתנה הענין בדורותינו עכשיו ואפילו אם יהי' אדם בסוף העולם יכול להודיע לב"ב. ואמת נכון הדבר דכולי עלמא הוי כצורבא מרבנן בנ"ז. ועיין בשו"ת מהרש"ם חלק א' (סי' ו') הביא דברי התה"ד הנ"ל ואת דברי הרדב"ז החולק עליו וכתב וז"ל אך יש לומר דהרדב"ז במדינתו דיבר משא"כ במדינתנו שאין