דרכי שלום פה
Darchei Sholom 85 · דרכי שלום · free full Hebrew text
Open in the reader →הוא והרי התורה ניתנה לכל ישראל וגם עליו אמרה תורה וחי בהם
[ב] וראיתי בשד"ח פאת השדה בכללים (מערכת הב' סי' ל"ד או"ב) הביא מספר בית מאיר באו"ח (סי' ש"ל) שהשיב להגאון רבנו עקיבא איגר ז"ל וז"ל מה דפשיטא ליה מיבעי לי טובא ואף איפכא מסתברא דמה בכך שאין דינו כנכרי גמור מ"מ כיון דעיקר ההיתר הוא כדי שישמור שבתות הרבה ותינוק שנשבה תיתי מהי תיתי הוא בחזקה שלא ישמור שבת ואף לשמואל שלמד היתר החילול מקרא וחי בהם מ"מ מסתמא לא פליג לדינא על התנא שלמדו מושמרו ומודה שכל מי שהוא בחזקת וודאי שלא ישמור אין לחלל שבת עליו עכ"ד. ולא זכיתי להבין דברים אלו דהרי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כתבו הטעם שנאמר אשר ועשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם (עיין ברי"ף ורא"ש יומא פ"ה וברמב"ם פ"ב מהלכות שבת הל"ג) ולפי דבריו לא היה להם לכתוב טעם זה מאחר שלדינא ס"ל לשמואל הטעם של ושמרו ומה שכ' מסתמא לא פליג לדינא על התנא שלמדו מושמרו. הרי מבואר שם בגמרא דרבים מתנאים לא למדו מהא דושמרו והרי מבואר שם בגמרא דאפילו לחיי שעה מפקחין וכן פסק הרמב"ם והטור והש"ע (סי' שכ"ט סעי' ד') והיינו מטעם דגם זה הוא בכלל וחי בהם. ועיין פמ"ג (סי' שכ"ט במש"ז סק"ב) וז"ל גוסס אם מחללין עליו שבת עיין א"ר ותו"ש דוחי בהם אפילו חיי שעה מחללין עליו כבס"ד שיעשה שבתות הרבה לאו דוקא. עיין כפ"ת וחי בהם פשיטא שהכין הוא עכ"ל
[ג] ובספר מנ"ח (מצוה ל"ב אות ל"ט) הביא דברי האוה"ח התמוהים (בפ' תשא על פסוק ושמרו) שפירש אימתי אמרתי לך לשמור איש ישראל אפילו בערך כבוד שבת דוקא לעשות פירוש באדם שישנו בגדר עמוד לעשות אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת לשמרו הגם שרפואות אלו יועילו לשעות או לימים לא יחללו עליו שבת עכ"ל. והוא תמוה דמבואר בגמרא ורמב"ם וש"ע דעל חיי שעה מפקחין. וכתב המנ"ח אפשר למ"ד דילפינן דפק"נ דוחה שבת מושמרו א"כ מפסוק זה נשמע דוקא כדי שישמור שבתות הרבה אבל למסקנא דקיי"ל כהא דשמואל דהוא יליף מוחי בהם ולא שימות בהם וע"ש בתוס' יומא דע"כ סובר שמואל דלא אזלינן בער רובא דבעינן שלא יהי' שום צד מיתה א"כ אפילו לחיי שעה מפקחין דעכ"פ איכא צד מיתה. וראי' לדבר דשמואל סובר דבפ"נ לא אזלינן בתר רובא ובאסופי ברוב עכו"ם מפקחין ומחללין את השבת ומשמע אפילו במלאכה דאורייתא א"כ אף דברוב עכו"ם מסקינן דהוי עכו"ם גמור לענין להאכילו נבילות א"כ א"צ לשמור את השבת ג"כ ומ"מ מחללין שבת עליו א"כ לחיי שעה ג"כ עכ"ל. **(אמר המגיה בן הגהמ"ח שליט"א: עיין עבודה זרה (כ"ז:) "והאיכא חיי שעה לחיי שעה לא חיישינן" ועיין תוס' שם ד"ה "לחיי שעה":)** הרי שהוכיח דמחללין שבת במלאכה דאורייתא אף לחיי שעה מהא דוחי בהם אף דלא שייך הטעם שיקיים שבתות הרבה
[ד] והנה לכאורה נראה דבזה שאמרו בגמרא (יומא שם) מנין לפק"נ שדוחה את השבת נענה רבי ישמעאל ואמר אם במחתרת ימצא הגנב וכו' רבי שמעון בן מנסיא אומר ושמרו בני ישראל את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה אמר ר"י אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו וחי בהם ולא שימות בהם אמר רבא לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל דלית ליה פירכא וכו' אשכחן ודאי, ספק מנלן וע"ש פירש"י והקשו האחרונים דהרי ר"י יליף דפק"נ דוחה כל העבירות מקרא דוחי בהם כמבואר בגמרא ע"ז (דף כ"ז) דתניא היה ר"י אומר מנין שאם אומרים לו לאדם עבוד ע"ז ואל תהרג שיעבוד ע"ז ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם הרי דפק"נ דוחה כל העבירות מהאי קרא דוחי בהם ולמה לא יליף רבי ישמעאל מהאי קרא דדוחה שבת. וראיתי במנ"ח (מצוה רצ"ה) כתב ליישב דיש לחלק בין אנסו אנס לעבור עבירה זו ואם לאו יהרגנו וא"כ אונס ההריגה בא לו ע"י מצות התורה נוכל לומר דכתיב וחי בהם אמרה תורה דע"י המצוה יחיה האדם ולא שימות ע"י סיבתה אבל אם לא אנסו האנס על העבירה רק שחלה ונטה למות וע"י העבירה יוכל להציל עצמו מרדת שחת אבל החולי אינו בא לו מחמת המצוה בזה נוכל לומר דלא שייך וחי בהם ולא שימות בהם כי לא מחמת המצוה חלה רק דהיא מניעת הצלה ור"י סובר דמוחי בהם לא ילפינן רק אם האנס אנסו לעבור על ד"ז אז אינו צריך למסור נפשו אבל אם חלה וע"י העבירה יתרפא אינו רשאי להציל א"ע בזה ולכן הוצרך ר"י ילפותא אחרת ושמואל ס"ל דמקרא זה דוחי בהם נמי שמעינן שלא יהי' שום צד מיתה עכ"ד. וראה סתירה לזה מהא דגמרא (עבודה זרה דף כ"ז) במעשה דבן דמא ב"א של רבי ישמעאל דהיה רוצה לומר מקרא זה דוחי בהם ע"ש ונדחק הגאון הנ"ל ז"ל ליישב אפשר דבן דמא לא ס"ל אלא כשמואל ור"י היה דוחה אותו דבע"ז בפרהסיא לא שייך זה אף אם דרשינן וחי בהם ע"ש היטב ותבין
[ה] דבריו אינם מספיקים דבגמרא (סנהדרין דף ע"ד) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל העבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג ופירש"י ז"ל וחי בהם ולא שימות בהם. ומקשה שם הש"ס וע"א לא והא תניא אמר רבי ישמעאל מנין שאם אמר לו לאדם עבוד ע"ז ואל תהרג שיעבוד ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם ומתרץ הש"ס