דרכי שלום פג

ולא קנטרו בזה ואדרבה העיד עליו הכתוב שעשה הישר בעיני ד' רק בדבר אוריה החתי עכ"ל. הרי מבואר דחכמים ס"ל דדוד לא תקע עצמו לדבר הלכה בזה ולא ס"ל דפרדה מששת ימי בראשית היה דאי ס"ל דפרדה מששת ימי בראשית היתה איך מביאין ראי' מדוד דליתא להאי ק"ו דאיסי הבבלי והראי' מדוד וא"כ רבי ס"ל כחכמים דמותר לרכוב על גבי פרדה וליתא להאי קל וחומר, וביותר מפורש בר"ש שם מביאו התוס' יו"ט (בפ"ח דכלאים) דתשובת הירושלמי עלה קאי דאחר שהשיבוהו דלא תקט עצמו לדבר הלכה מהא דכתיב אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' השיב איסי הבבלי דפרדה מששת ימי בראשית היה ע"ש בר"ש הרי מבואר ומפורש ההיפוך מדברי כת"ה דזה שאמר דדוד תוקע עצמו לדבר הלכה היה הוא האומר דפרדה מששת ימי בראשית היה אבל החכמים ס"ל דלא תקט עצמו לדבר הלכה וגם לא בריה מששת ימי בראשית היה ולזה הביאו ראי' מדוד. ורבי כחכמים ס"ל דגם רבי שמהפך בזכותו דדוד הוא מענין בת שבע כאמרם בגמרא (שבת דף נ"ו) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. ופירש"י דדוד חטא בבת שבע קודם שקיבלה גט עכ"ל. ושם רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב בהן ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות ולא עשה. את אוריה הכית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין. ועיין פירש"י ושם אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה רק בדבר אוריה החתי. ועיין פירש"י (ד"ה רק) הרי מבואר מכל הנ"ל שרבי כחכמים ס"ל

[י] וכ"ז כתבתי לבאר האמת אמנם דברי כת"ה בלאו הכי אינם נכונים במח"כ. ומה ענין הא דרפב"י ורבי לפלוגתא זו אם פרדה מששת ימי בראשית היה או לא דזה שכתוב בתורה אשר מצא את הימים לשון ימים הוא לשון אימה ואיום ורשב"ג ס"ל דפרד בימי ענה היה שפסול היה והביא פסולים לעולם והוא מפרש הימים על פרדות אלו כדמפרש ריב"ל (בחולין שם) שאימתן מוטלת על הבריות משום הא דרבי חנינא ועליו כתב המהרש"א (שם) דס"ל כרשב"ג דפרד בימי ענה היה ות"ק ס"ל דפרד מששת ימי בראשית היה ומפרש מה שכתוב בתורה אשר מצא את הימים הוא גברא. ופירש הרמב"ן ז"ל כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים לפנים עם גדול ורם כענקים עכ"ל. וכ"א מפרש הימים לשון אימה כפי שיטתו. וכמו שלזה שמפרש הימים על פרדות אלו לא נעשו בשביל זה האומה הנקראת אימים חלשים והם כענקים, כמו כן למאן דמפרש הימים על האומה אימים לא נעשו משום זה פרדות אלו בני תרבות שלא יהי' אימתן מוטלת על הבריות ומה נ"מ היה לרפב"י ורבי בזה המחלוקת שנחלקו רשב"ג וחכמים מאחר שעכ"פ פרדות אלו מזיקין הם כעדותו של רבי חנינא וע"ז צעק רבי פנחס בן יאיר מלאך המות בביתו של זה והבן

[יא] וע"ד הקושיא למה החזיק רבי בהו לפענ"ד נראה דבגמרא (שם בחולין) אמר ריב"ל למה נקרא שמן ימים שאימתן מוטלת על הבריות דאמר רבי חנינא וכו' דחיוורן ריש כרעייהו קאמרינן והיינו אותן שהקפיד עליהם רפב"י וכמבואר בגמרא שם. ושם (דף ע"ט) ואמר רב פפא רברבן, אודניה בר חמרא. זוטרין, אודניה בר סוסיא. ואיתא בילקוט ע"פ הוא ענה אשר מצא את הימים כל שאזניו דקות אמו סוסיא ואביו תמור ושאזניו גדולות אמו חמורה ואביו סוס. רבי חנינא הוה מפקד לאילין דבי נשיאה הוו זבנין מן אילין דאודניהון דקוקין מפני שאמו סוסיא ואביו חמור מה עשה הביא חמורה וזווג לסוס ויצתה מהן פרדה עכ"ל. והנה מלשון "מה עשה" נראה שהיה הכרח לעשות מה ונראה שאילין כודניתא של בית רבי שרפב"י הקפיד עליהם היו מאותן שאמו סוסיא ואלו הן שרבי חנינא העיד עליהן ועשה רבי חנינא ותיקן שהביא חמורה וזווג לסוס ויצתה מהן פרדה ואלו לא היו מזיקין, וזה שפירש"י על התורה על את הימים בזה"ל "פרדים הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד והוא היה ממזר והביא פסולים לעולם ולמה נקרא שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות דאמר ר"ת וכו'" עכ"ל. ולמה דקדק רש"י ופירש הרביע חמור על סוס נקבה והוא אשר דיברנו דלפי מה שפירש כהאי תנא וכריב"ל משום הא דרבי חנינא מוכרח שהמה מזיקין וזה רק שאמו סוסיא ואביו חמור ודוק היטב. והנה טרם שנודע בבית רבי מזה החזיק רבי בהו על סמך שהיה פרדה בבית דוד כמפורש בכתוב אמנם אחר שנודע מהא דעשה רבי חנינא כמבואר בילקוט שהבאתי שוב לא הוי סמך וראי' מהא דדוד דיש לומר דשם הי' מאלו שאמו חמורה ואביו סוס ונסתלקו אלו מבית רבי: סימן נו. (המשך התשובה

הנ"ל

) [יב] עוד ראיתי בספרו (סי' ל"ד באות ב') הקשה לרבי דס"ל דבאו עליה עשרה בני אדם הראשון בסקילה וכולם בחנק ובגמרא סנהדרין אמרינן דלא משכחת נערה המאורסה בסקילה אלא או כשהתרו בה או כשזינתה וחזרה וזינתה. ולרבי בזינתה וחזרה וזינתה לא משכחת לה וע"כ רק בהתרו בה וא"כ מנ"ל לרבי להוכיח בעלמא דבעינן התראה מקרא דנערה המאורסה דילמא לעולם בעלמא לא בעינן התראה והכא שאני דאינה נהרגת בלי התראה משום דהו"ל עדות שא"א י"ל עכ"ל. והנה כת"ה סותר דברי עצמו דבסימן כ"ב הקשה לר"מ דלא משכחת ב"כ בשריפה כשזינתה וחזרה וזינתה רק כשהתרו בה וא"כ למ"ל קרא לרבות נשרפין להתראה הרי דעתו דמאחר דידעינן דב"כ שהיא מהנשרפין צריכה התראה ממילא ידעינן שכל הנשרפין צריכין התראה ואיך הקשה בכאן לרבי דלא משכחת לה רק כשהתרו בה מנלן דבעלמא הנסקלין צריכין התראה דילמא דוקא בנערה המאורסה דאי אפשר בלאו הכי. ואמנם דלק"מ דגם כאן משכתת לה נערה המאורסה