דרכי שלום פב

דלולא הקרא דהוא ולא בועלה הייתי אומר דהא דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו היינו דבאחותו לא שייך דין זוממים כלל אבל אחר שידענו מהוא ולא בועלה דבועלה אינו בשריפה איכא למידרש לאחיו ולא לאחותו דהזוממין אינם בשריפה אלא בחנק כמיתת הבועל אבל לולא הדרשא דהיא ולא בועלה לא הוה סליק אדעתיה כלל שענין לאחיו יש לו שייכות כלל עם בת כהן. ותמהתי איך הביא התירוץ של התוס' שאין לו שייכות כלל להקושיא הנ"ל שחשב והנני מוכרח לבאר באריכות קצת

הנה תמצית דברי התוס' הוא דאמרו בסנהדרין (דף צ') על הא דתנן במתני' שם דתניא רבי יוסי אומר וכו' בת כהן היא בשריפה ואין בועלה בשריפה זוממין איני יודע אם לו הוקשו אם לה הוקשו כשהוא אומר לעשות לאחיו, לאחיו ולא לאחותו ע"כ. מבואר, שרבי יוסי דרש מהיא שאין בועלה בשריפה ודרש מלאחיו שאין הזוממין בשריפה. ועוד איתא בברייתא דסנהדרין (דף נ"א) "דדרשינן היא ולא בועלה היא ולא זוממיה". וזה שדרש היא ולא זוממיה בע"כ ס"ל הדרשא דלאחיו ולא לאחותו דאם לא כן לאחיו למה לי אבל רבי יוסי דדרש מהיא רק היא ולא בועלה אינו מוכרח לדרוש היא ולא זוממיה כי אינו מיותר כלל דהיא לדרשא דהיא ולא בועלה. וזוממים הרי יליף מלאחיו ודוק היטב. וזה שכתבו התוס' במכות (דף ב' ד"ה זוממי) וז"ל בועלה דדרשינן היא ולא בועלה וזוממי ב"כ דדרשינן לאחיו ולא לאחותו והקשו התוס' למה לי דרשא דלאחיו ולא לאחותו תיפוק ליה מהיא דנפקא דדרשינן את אביה היא מחללת היא ולא בועלה היא ולא זוממיה והיינו דקושית התוס' הוא מהברייתא דסנהדרין (דף נ"א) דשם דרשינן היא ולא בועלה היא ולא זוממיה ובע"כ אית ליה הדרשא דלאחיו דאל"כ לאחיו למה לי ולמה לי דרשא דלאחיו לא יאמר לאחיו כלל ואנא ידענא מהיא ולא זוממיה. ולא הקשו מהא דרבי יוסי (סנהדרין דף צ'). דמי יימר דהוא ס"ל הדרשא דהיא ולא זוממיה דהרי אמר בפירוש רק היא ולא בועלה. וע"ז תירצו התוס' דאי לא כתיב לאחיו לא יבא לאוקמיה מיעוטא דהיא אלא בבועלה ולא ממעטינן זוממין אבל כיון דכתיב לאחיו דרשינן נמי מהיא למעוטי זוממיה וכ"ז יען-כי "היא" אינו מיותר, כי נחוץ לדרשא דהיא ולא בועלה והבן. ושוב הקשו התוס' כיון דכתיב לאחיו למה לי דרשא דהיא ולא זוממיה ותירצו דאי מלאחיו הוה אמינא דה"מ כשהבועל היה נידון וכו' נמצא לפ"ז לרבי יוסי בברייתא שם (דף צ') דלא דרש מהיא רק היא ולא בועלה לדידיה אינו מוכרח זה הדין מה שהעלו התוס' למעוטי זוממין בכל ענין ודוק היטב. נמצא דיפה פירש"י ז"ל בהא דרבי יוסי וז"ל "כל היכא דבעדותן מחייבין איש ואשה ודינן חלוק כי הכא לו הוקשו". כי התוס' העלו כן רק למאן דדרש היא ולא זוממיה וגם רש"י ז"ל מודה למאן דדריש היא ולא זוממיה לדין זה שהעלו התוס' והראי' לזה דהרי התוס' כתבו ראי' לדין זה מפרק נגמר הדין (דף מ"ו) דקאמר מיתה אחת מעין שתי מיתות כגון בת כהן ובועלה או בת כהן וזוממי זוממיה והשתא למה לי זוממי זוממיה הרי איכא שתי מיתות בלא זוממי זוממין משום הבעל שהוא בחנק וכו' אלמא דהוה זוממין בחנק אעפ"י דליכא מיתה בבועל עכ"ל. ועמ"ש שם בגמרא תרגמה רב חסדא בבת כהן ובועלה או בבת כהן וזוממי זוממיה פירש"י בד"ה ובועלה דהיא בשריפה וכו' דכתיב היא באש תשרף היא ולא בועלה היא ולא זוממיה עכ"ל. ולמה סיים רש"י ז"ל היא ולא זוממיה הרי לפרש ובועלה היה די להביא היא ולא בועלה ועל או בבת כהן וזוממי זוממיה הלא פרש"י דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו אלא היינו טעמא דרש"י בא לפרש וליישב קושית התוס' שם במסכת מכות דל"ל זוממי זוממין הרי איכא שתי מיתות משום הבועל שהוא בחנק אלא ע"כ דאיירי כגון דליכא דין מיתה בבועלה ומנא ידעינן דין זה ובע"כ מדרשא דהיא ולא זוממיה וכמו שהעלו בתוס' וא"כ רב חסדא שתרגמה בבת כהן ובועלה או בת כהן וזוממי זוממיה בע"כ ס"ל כהאי ברייתא דדרשינן היא ולא בועלה היא ולא זוממיה שדין זה נובע מהך דרשא ולזה סיים רש"י היא ולא זוממיה נמצא למאן דסובר דרשא זו דהיא ולא זוממיה מודה רש"י לדין זה ולק"מ ודוק היטב: סימן נה. (המשך התשובה הנ"ל)

[ט] עוד ראיתי בספרו (סי' כ"ז) שהעלה דברים תמוהים במעשה דרבי ורבי פנחס בן יאיר בפרק קמא דחולין שאמר רפב"י על הני כודניתא מה"מ בביתו של זה ואמאי החזיק רבי בהו וע"ז העלה דרפב"י ס"ל כתירוץ התוספתא דאין למדין מן התקוע ורבי דאתי מדוד מהפך ודרש בזכותיהו א"כ לא תקע עצמו לדבר הלכה ומוכרח לתרץ כתירוץ הירושלמי דפרדה מששת ימי בראשית היה וא"כ קאי ימים אגברי ולא אכודניתא ולא דרשינן להא דאימתן על הבריות ומש"ה החזיק רבי בהו עכ"ד. הנה איתא בתוספתא איסי הבבלי אומר אסור לרכוב על גבי פרדה מק"ו וכו' אמרו לי הרי הוא אומר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי אמר להם אין משיבין מתקוע אמרו לו הרי הוא אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' רק בדבר אוריה החתי ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל בתשו' (סי' תצ"א) וז"ל דאיסי הבבלי היה אוסר מק"ו ואמרו שאין דנין ק"ו בזה דחוקים הם אלו וכדאמרינן חוקים שחקקתי לכם כבר בהמתך לא תרביע כלאים ואין לך בהם אלא מה שפרט בכתוב ותדע לך מדוד דאמר להו והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי. והשיב להם בוודאי דנין ק"ו ואל תשיבוני מדוד דדוד שלא ברצון חכמים עביד שלא היו מעשיו עפ"י חכמים שתוקע עצמו לדבר הלכה היה ודן לעצמו וכמו שעשה מעשה לעצמו ולא שאל פי חכמים בדבר בת שבע כך תקע עצמו בדבר הלכה כאן ודן לעצמו שלא ברצון חכמים וכו' והשיבוהו שאי אפשר לומר כן שהרי קנטרו הכתוב בדבר אוריה