דרכי שלום פא

כת"ה הביא קושית הגאון רבי צבי מהלברשטט ז"ל דאיך משכחת לה בת כהן בשריפה דילמא לאו אביה הוא וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא והתשובה בקיבל בה אביה קדושין דאי לא ניזל בתר רובא היא פטורה לגמרי ולא הוי ממיתה למיתה. וקשה לפ"ז עמ"ש דדנוה לתמר בשריפה מדין ב"כ דבתו של שם היתה ובסוטה (דף י') אמרו דאמרה יתומה אני והדק"ל. והנה כן יש להקשות מהא דתמר על תשובה אחרת על קושית הגאון הנ"ל דמשכחת לה באחד שקידש ב"כ בעדים קרובים אחי אביה ולא הוי קדושין והלך איש אחר וקידשה בעדים כשרים כדת ואח"כ זינתה עם המקדש הראשון ושפיר אזלינן בתר רובא וחייבת שריפה דאי נימא דלאו אביה הוא הרי היא באמת אשתו ופטורה מכלום. ויוקשה ע"ז מהא דתמר. והנה לכאורה יש לסתור תשובות אלו דיש לומר דזה באמת אביה הוא ורק דאביה זה אביו לאו אביו הזא ואי משום רובא הרי ממל"מ לא אזלינן בת"ר. אמנם באמת ז"א דסוף סוף יש לטעון דלמא אביה זה לאו אביה הוא ופטורה מכלום ושוב לא הוי ממיתה למיתה ודוק

והד"ג העלה ליישב והקשה למאי דס"ל לרבי מאיר במשנה דתרומות (פ"ג) דב"כ שכבר נתחללה שוב לא הוי מיתתה רק בחנק ובגמרא סנהדרין (דף מ"א) על מה שמקשה שם נערה המאורסה דמקטלה היכי משכחת לה הרי יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו משני כשזינתה וחזרה וזינתה וקשה לר"מ איך משכחת ב"כ בשריפה דיכולין לומר לאוסרה באנו ואין לתרץ שזינתה וחזרה וזינתה דא"כ אינה בשריפה וע"כ בהתרו בה א"כ למה לי קרא לרבות נשרפין להתראה דממילא ידעינן דאל"כ לא משכחת ב"כ בשריפה ומזה הכריח דלר"מ לא בעינן גבי ב"כ עדות שיכול להזימן עכ"ד. וזה ליתא דלולא הקרא הייתי אומר דמשכחת לה בת כהן בשריפה באינה חברה דבאינו חבר לא נחלקו כלל וקרא דמייתי הש"ס להתראה הוא רק על חבר דבזה נחלקו. ועיין בתוס' סנהדרין (דף מ' ע"ב ד"ה מנין) ולולא הקרא הייתי אומר דבאשה חברה באמת לאו בשריפה היא משום הא דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו. והא דפריך הש"ס נערה המאורסה היכי משכחת לה כבר ביאר בתומים (סי' ל"ח) וז"ל דודאי צ"ל הא דפריך הש"ס אלא באשה חבירה לריב"י היכי מיקטלא ולא אמרינן באמת לא מיקטלא ומי הכריח לגמרא לומר אוקימתא טובי וצריך לומר דקושית הגמרא היא לרב פפא דמוקי לעיל (דף ח' ע"ב) דמשנה מוציא שם רע רבי מאיר אומר בג' וחכמים אומרים בכ"ג באשה חבירה ובה פליגי דרבנן סברי כריב"י ומיקטלא ולכך בכ"ג ולזה פריך איך משכחת לה הא העדים יאמרו לאוסרה באנו ולית כאן חיוב מיתה דהוי עדות שאין אתה יכול להזימן עכ"ד התומים ומבואר כמו שכתבתי ולפ"ז שפיר איצטרך קרא דחבר צריך התראה וגם אשה חבירה חייבת שריפה כמשפטה

[ו] וגם איצטרך קרא בראו בית דין דצריכים הב"ד להתרות בה ועיין בגמרא בבא קמא (דף צ') ובגמרא ראש השנה (דף כ"ו) דהיא פלוגתא דתנאים וס"ל לר"מ כרבי טרפון. ועיין בנתיבות (סי' ל"ו) שכתב דאין בבי"ד דין הזמה וע"ש בתשובה. והנה בהא דרבא בסנהדרין (דף ע"ח) דטריפה שהרג בפני ב"ד חייב יש לפלפל אי חולק על רבי עקיבא או לא אבל בנ"ד אין נ"מ כלל בזה דעכ"פ הוא פלוגתא דתנאים ולזה כיוונו התוס' בחולין (דף י"א ד"ה וכי) שהקשו דנילף מרוצח גופיה ותירצו דטעמא דטריפה שהרג פטור דהיינו משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן ואי קטלינן עדים כשהוזמו לא שפיר קטלינן וא"כ אין להוכיח אלא במאי דקטלינן לעדים עכ"ל. וכוונתן דבאמת טריפה שהרג מצד עצמו הוא חייב ולפ"ז שפיר משכחת לה בראו בית דין וא"כ אין להוכיח אלא מהעדים ודוק היטב ושם בגמרא בסנהדרין כל השקלא וטריא הוא על מימרא דרב חנן דמיירי בעדים כמבואר ויש לפלפל אך לא באתי רק במה שנוגע לכת"ה

[ז] ואף לפי דבריו לא הועיל כת"ה בזה ליישב מהא דתמר אשר כל פלפולו יסובב ע"ז כי מה שכתב באות ב' דלגבי בת כהן לא בעינן עדות שיכול להזימן וא"כ לא איכפת לן אם טריפה היא משא"כ אם נימא דלאו אביה הוא יהיה מוכרח ליזול בחר רובא דאין טריפה וא"כ בכל אחד א"צ רק לרוב אחד ושוב לא הוי ממיתה למיתה עכ"ד. מה זה ענין להא דתמר הרי כתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות עדות הל"ז) עדים שהעידו על איש טריפה שהרג והוזמו נהרגין שאפילו הרגוהו בידיהן אין נהרגין לפי שהוא טריפה עכ"ל. מבואר שאם הרגוהו נהרגין גם כשהוזמו נהרגין וזה פשוט והרי מבואר ברמב"ם (בפ"ט מהל' מלכים הל"ט) שבן נח אם הרג טריפה נהרג ולפ"ז גבי תמר אם היא היתה מיוחסת בתו של שם ועכ"פ העדים אינם מיוחסים ונהרגו על הטריפה כדין ב"נ. ואם היתה בודאי טריפה היו נהרגין אם היו הורגין אותה וא"כ אין נ"מ לנו אם היתה טריפה או לא והדק"ל אמאי דנוה בשריפה דילמא לאו אביה הוא וממל"מ לא אזלינן בת"ר

[ח] וביותר תמהתי עליו עמ"ש בתשובה הנ"ל (באו"ג) וז"ל אמרתי ליישב קושית התוס' במכות שם שהקשו בהא דאמרינן בסנהדרין דבועלה אינו בשריפה מדכתיב היא ולא בועלה דלמה לי קרא לזה תיפוק ליה דממילא ידעינן דהבועל אינו בשריפה מהא דכתיב לאחיו למעט אחותו עכ"ל והוסיף עוד שם וז"ל והנה התוס' שם תירצו דאיצטרך קרא לרבות שאפילו היכי שאין הבועל נידון כלל ואין לחייב את העדים במיתה דידיה אפ"ה אין העדים נידונים במיתתה ואכן עדיין תקשה לשיטת רש"י ז"ל בסנהדרין ע"א וכו' וא"כ שוב הדק"ל דקרא דהיא למעט בועלה למה לי עכ"ל

במחכת"ה כתב בשם התוס' דברים שלא היו, התוס' לא הקשו כן לא קשה כלל