דרכי שלום פ

רוב לטהר ברה"י והעיר מתוס' חולין (דף ט' ד"ה ואסורה באכילה). והנה לפי דעתך היה לו לדייק ממה דקיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן הרי יש כמה דברים הפוסלים בשחיטה דהוי נבילה וסמכינן ארובא אף דשוחט בביתו דהוא רה"י. וכבר הקשה בשיטה מקובצת (כתובות דף ט"ו) בשם התוס' על האי רובא דהרי כשמביאין הבהמה או העוף לביתו של השוחט הרי הוא קבוע וע"ש שנדחק ליישב. ואמנם דליכא בזה דיני טומאה ברה"י, ועיין שו"ת בית יצחק יור"ד (ח"א סי' כ"ח) שהביא מהתוס' נדה (דף י"ז) לענין טומאה היוצאת מגופו ודברי התוס' סוטה (דף כ"ח ע"ב ד"ה ברשות) דדוקא ודאי שרץ וספק מגע ילפינן מסוטה משא"כ בספק שרץ לענין הנבילה הוי ספק שרץ ע"ש היטב ועיין בשו"ת נוב"ת חלק יור"ד (סי' ק"כ) ועיין שם בהגה ודוק: סימן נד

שוכ"ט לידידי הרב הגאון הגדול המפורסם על פני תבל מו"ה מאיר שפירא שליט"א אבד"ק פיטראקוב יע"א בהמ"ס אור המאיר

ספרו היקר אור המאיר הגיע לידי והנני בזה לכתוב לכת"ה איזו הערות מדי עברי בין בתרי אמרותיו

בסי' ט"ז חידש במה שאמרו במשנה דמכות (דף ה') אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ועדיין אחיו קיים דזה רק תשובה להצדוקין דס"ל דשריפת בת כהן שריפה ממש ולפמ"ש התוס' בשם ר"ת דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא ובגמרא אמרינן דזוממי ב"כ בחנק מיתורא דלאחיו וקשה לדעתם דאין עדי זוממין נהרגין עדי שיהרג הנידון למה לי קרא דלאחיו דממילא ידעינן דבמיתה דידיה אפשר למיבדק ואף בלא רובא חייבים חנק אבל במיתה דידה א"א למיבדק כיון שנשרפה ממש ומוכרח לדונם מכח הרוב וממל"מ לא אזלינן בת"ר אלא ע"כ דמיירי באחיו קיים וגם במיתה דידיה א"א למבדק ורק שדנין מטעם רובא ובכה"ג ל"ה ממל"מ עכ"ד

[א] במחכת"ה דבריו תמוהים דאין זה תשובה להצדוקין דלעולם אימא לך דעידי זוממין אין נהרגין עד שיהרג הנידון אפילו הכי איצטריך קרא דלאחיו היכא דאחר הבדיקה ומצא זה הנהרג טריפה והרי העדים עכ"פ חייבים מיתה משום שריפה דידה דשוב לא הוי ממיתה למיתה לסברתו ואיצטרך קרא דלאחיו שמיתתם בחנק

[ב] וכן דבריו נסתרים ממה שכתבו התוס' מכות (דף ב' ד"ה זוממי) היכא שהיה הבועל קטן בן תשע שנים ויום אחד או שלא הכירו הבועל אף על פי כן דינם בחנק ואיצטרך קרא בכה"ג דמפורש שדינם בחנק וא"כ תשובה להצדוקין

[ג] וגם דבריו נסתרים ממה שכתבו התוס' בחולין (דף י"א ד"ה וכי) על מאי דאמרינן בגמרא וכי תימא דבדקינן ליה והקשו התוס' הרי מ"מ הו"ל התראת ספק אי לא אזלינן בתר רובא וכתבו דאפשר קסבר דהתראת ספק שמה התראה. הרי מפורש דאי נימא דהתראת ספק לא שמה התראה אי אפשר לחייב את העדים גם אחר הבדיקה אי לא אזלינן בתר רובא א"כ בנ"ד אחר שנהרג ונבדק ונמצא שלם ובאין לדון את העדים שהוזמו הרי היה התראת ספק ולא היו מחייבין אותו מיתה כלל בעדותם וע"כ דאזלינן בתר רובא ושוב לא הוי התראת ספק ושפיר קטלינן להו וא"כ גם במיתה דידיה הוא רק ע"י רוב זה דאינם טריפה. ובזה יש לקיים דבריו עפ"י מה שכתבו התוס' (יבמות דף פ' ד"ה נעשה) ועיין משנה למלך (פט"ז מהל' סנהדרין) ואך עכ"פ ליכא תשובה להצדוקין. ועיין בנו"ב מהד"ת או"ח (סוף סי' נ"ג ונ"ז) ועיין בנו"ב מהד"ק חאה"ע (סי' פ' או"כ)

[ד] עוד העלה שם ליישב קושית התוס' (חולין דף י"א) שהקשו דאמאי לא יליף דאזלינן בתר רובא מרוצח גופיה דניחוש שמא טריפה הוא וטריפה שהרג פטור וע"ז כתב דבגמרא מסיק דילמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ובגמ' ב"ק (פ"ד) דאלת"ה טריפה שהרג את הנפש מאי עבדינן ליה אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ופטרינן ליה וא"כ כ"ז רק לפי המסקנא בחולין אבל להס"ד דלא מחלקינן בין אפשר ללא אפשר ע"כ גם טריפה שהרג חייב מטעם משפט אחד יהיה לכם וא"כ ליכא למילף מרוצת עכ"ד. זה ליתא, דהרי הגמרא הא דטריפה שהרג וסומא שסימא בחדא מחתא מחתינהו ושניהם לא אפשר דגמרינן אפשר משלא אפשר אבל לגמור שלא אפשר קרי להו וכל הני ילפותות בהא דחולין להס"ד דגמרינן אפשר משאי אפשר ועד כאן לא שמענו אלא מאפשר זה לא שמענו דהרי לא אפשר. ותדע דהרי כמה דס"ל דדנין אפשר משלא אפשר עיין יבמות (דף מ"ו ע"א ופ"א ע"ב) ועיין בנדרים (דף ל"ו ע"א) אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו (וע"ש בר"ן) ובגמרא מקשה בפשיטות דאלת"ה טריפה שהרג את השלם מאי עבדינן ליה ואין חולק בזה. ומה שכתב מטעם משפט אחד יהיה לכם במחכת"ה לא ראה פירש"י שם בבבא קמא וז"ל וכי תימא נשקול ממונא התורה אמרה משפט שוה עכ"ל ועיי"ש בפירש"י ד"ה ופטרינן ליה בולא כלום והוי משפט שוה או ליטול אבר ממש או לפטור לגמרי עכ"ל והבן

[ה] עוד איתרי בסי' כ"ב שהעלה דברים תמוהים.