דרכי שלום עז

שזה לא מיקרי חששא דאיסורא ומסברא דבכה"ג אין לחוש משום לזות שפתים אחר שבלתי זה יהי' לזות שפתים יותר וידורו כן ויצאו לתרבות רעה בהרחקה זו. וגם הרי בהא דהנטען על הפנויה (בסי' קע"ז סעי' ה') אחר שכתב הרמ"א והסברא ראשונה עיקר כתב ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה מותר לכונסה ע"ש. ובנ"ד לא גרע מנטען על הפנויה ואם כי בדין נטען על הפנויה יש פלוגתא הרי גם בנ"ד לפירש"י וכן הוא בנמ"י ליכא חשש לעז כלל רק לפי טעמו של הרשב"א ז"ל ובפרט שבדיעבד שרי וכל שעת הדחק כדיעבד דמי ועיין באו"ח (סי' רמ"ד ס"ו) בהגה ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה דבמקום פסידא כה"ג לא חששו ועיין בט"ז (סק"ו) ובמ"א (ס"ק י"ח) וענין לעז הוא כענין שלא יאמרו והנלע"ד כתבתי: סימן נא

[יב] ומה ששאלת אדות מעוברת שמתה רח"ל בדבר שנוהגים שלא לקוברה עד שיצא הוולד. אכתוב לך מה שראיתי בספרי האחרונים בענין זה. בספר יוסף דעת להגאון בעל שו"מ (סי' שס"ג) כתב דאולי משום דבזכר צריך למולו אף שהוא נפל וגם אולי יחיה עוד חיי שעה עכ"פ. והביא ראי' ממקרא מפורש (ירמיה כ') "אשר לא מותתני מרחם ותהי אמי קברי ורחמה הרת עולם". גם הביא בשם בית מאיר שחלילה להלין המת וקוברין אותה תיכף. - ובשו"ת שערי דיעה (סי' ע') פסק כן. והביא ראי' מנזיר (דף נ"א) בעי רבי ירמיה עובר במעי אשה הוי גלגלין או לא. הרי שדרכם היה לקבור ביחד עכ"ד. ובשו"ת רמ"ץ (חיור"ד סי' פ"ה) האריך בזה והביא מערכין (דף ז') דאשה שישבה על המשבר מקרעין את כריסה ומוציאין את הולד ודחה זאת דשם ספק שמא חי הוא אבל בסתם מיתה ודאי דהולד מיית ברישא. וכן כתב ביוסף דעת שם. והביא מהר"ן דיומא ומשו"ת תשב"ץ ע"ש. אמנם בשו"ת רמ"ץ הביא משו"ת שמן רוקח (סי' י"ג) שכתב לעשות פעולות איומים ולהוחיל שלשה ימים בקבורתה ע"ש. וכן הוא בפ"ת (שס"ד סק"ה), גם בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קנ"ט) הביא מכל הנ"ל וכתב וז"ל וזה כמה שנים בא מעשה כזה לפני בהיותי בעיר באטשאטש ולא יכלו להוציא הולד וצויתי לקברה בתחילת הלילה וכן עשו וב"ה שלא פגע ולא נגע. ושם הביא בשם טטו"ד (מהד"ק סי' רפ"ה) שפסק ג"כ דאין לנוולה אלא יקברוה כך. ובשם הגאון מהר"י פיק ז"ל דיש להשהות כ"ד שעות ולא יותר. וראיתי בשד"ח מערכת אבילות (באספ"ד אות קמ"א) והביא גם הוא כ"ז והביא גם משו"ת השיב משה באו"ח (סי' י"ג) שכתב וז"ל לכן כה יעשו יעמידוה ב' נשים וילכו אצלה ג' אנשים כשרים בתורת בי"ד ויאמרו לה בדברים רכים את פב"פ כבר הוזהרת בגזרה חמורה שתמלטי הולד ולא שמעת ואולי הוא מפני שחששת שמא לא יקראו שם להולד ע"כ אנו בי"ד מבטיחים אותך שיקרא לו שם הן נקבה והן זכר ולמול אותו לכן אל תעשה באופן אחר רק תמלוט הולד וע"י קריאת שם יזכה לעמוד בתחה"מ עמך. כן יאמרו לה ג"פ בלשה"ק וג' פעמים בלעז. ואם ת"ו לא יועיל אחר עבור זמן מה יפטרוה מהגזירה ויבקשו ממנה מחילה ויאמרו לה שנעשה הכל עפ"י מנהגי ישראל ויקברוה כך ולא ידאגו כלל עכ"ל. ודעת השד"ח שיקברוה כמות שהיא ולא יעשו שום דבר ע"ש. ובכן הצעתי לפניך את מה שראיתי בזה ולפני בא מעשה כזה והוריתי לעשות כמנהג ולהמתין כ"ד שעות והשי"ת ישמור אותנו משאלות כאלה ויברך את עמו בשלום: סימן נב. לחכם אחד

מכתבו עם ח"ת הגיעני ולמען תת אות כי העברתי עיני על דבריו אכתוב לו איזו הערות בענינים שהציע לפני ואבוא בקצרה

[א] העיר על מ"ש המ"א באו"ח (סי' קפ"ד ס"ק ז') בשם הרש"ח דצריך לחזור ולברך כי היכי דלא אתי לזלזולי ביה עכ"ד מהא דמבואר בש"ע או"ח (סי' תס"ז) דאם נמצא וכו' ואותן החטין שורפין אותן. עיין בתשו' רמ"ץ חאו"ח (סי' י"א) מפלפל בזה הרבה. ועיין בש"ך יור"ד סי' צ"ת (ס"ק ח') ובש"ך סי' פ"ו (ס"ק י"א) ועיין ברמב"ם פי"ד מהל' אבות הטומאה (הלכה י"ח) ועיין פ"ת יור"ד סי' ק"י בדיני ס"ס (אות י"ט) מה שהביא בשם הגאון רע"א ז"ל. ועיין בספר יוסף דעת מבעל שו"מ ושם בסי' צ"ח העיר על הרש"ח ממה שכתב הש"ך דשא"מ אסור וכתב לחלק וע"ש בס"ב שהביא תשו' השיב משה חיור"ד (סי' ל"ב) בתרנגולת שנמצא מחט בחלל הגוף ותמה עליו ע"ש. ולפענ"ד נראה נכון מה שהעלה הגאון מהרש"ם ז"ל בספר גלוי דעת (סי' נ"ה ס"ק ס"ח) דבמידי דאכילה ליכא זלזול דרבנן דיש לומר שאינו רוצה לאכול כמ"ש הר"ן בנדרים (דף צ' ע"ב) אפשר דאכלה תולין דמימר אמרו תרומה הוא דלית לה. ובחולין פ"ו אמרו בישרא לא מביע"ל ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' ק"ו) בסוף התשובה ד"ה ומה שנסתפק ע"ש

[ב] ובדין מי שיש לו חטין שאין בהן כדי ביטול אם מותר לערבן בחטין אחרות עד שיהיה כדי ביטול כבר האריכו האחרונים בדברי הט"ז (סי' תרכ"ו ובסי' תמ"ז) ובדברי המג"א (סי' תמ"ז ס"ק מ"ה) ורבו האוסרים. ועיין בשד"ח בכללים (מערכת האל"ף) ובאספ"ד מערכת חו"מ (סי' י' אות ד') והביא את דברי ר"א בכלל קכ"ה (אות ה') שפסק דבשעת הדחק מותר