דרכי שלום עו

לבם והרי התוס' הקשו מההוא דאתא לקמיה דהלל והוכרחו לתרץ דבטוח היה הלל דסופו לעשות לשם שמים. הרי מבואר דעתו דלכתחילה אין לקבלם על אופן זה כשיתגיירו לשם תועלת ולשם נטיה פרטית עראית אם לא שידוע שסופו להיות לשם שמים והיינו דלא סמכינן אסברא זו שכתב הנמ"י רק בדיעבד אבל לכתחילה אין לקבלם על אופן זה. הרי מבואר דס"ל להתוס' כשיטת הרמב"ם והש"ע דלכתחילה אסור לקבלם כשיתגיירו לשם תועלת ואפי"ה הרי ביארנו דלדעת רש"י ותוס' לפי המסקנא היכא דליכא חששא דרב אסי מותר זה לכונסה לכתחילה אף שנתגיירה בשבילו והיינו שזה נכלל בכלל בדיעבד אף לענין זה שיהי' זה שנתגיירה בשבילו מותר לכנסה לכתחילה ודוק. נמצא לפ"ז בנ"ד דאין זה בכלל הנטען על הנכרית אף שחושק בה שהרי מבואר בש"ע אה"ע (סי' קע"ז סעי' ה') הנטען על הפנויה י"א שלא יכנוס משום לזות שפתים וי"א שמצוה לכנוס וכתב הרמ"א והסברא ראשונה עיקר וכי יעלה על הדעת שמי שחושק בבת ישראל פנויה שהוא בכלל הנטען על הפנויה. וה"ה בזה שחושק בנכרית אינו בכלל הנטען אף שנתן עינו בה וליכא משום הא דרב אסי ואם תתגייר יהי' מותר לכונסה לכתחילה לפי שיטה זו

[ט] אמנם לפמ"ש הרשב"א ז"ל (הובא בב"י אה"ע סי' י"א) וז"ל טעמא דלא יכנוס לכתחילה אינו אלא משום לזות שפתים שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה **(אמר המגיה בהגהמ"ת שליט"א: עיין בבא מציעא פ"ה. "איכא דאמרי לא נסבה כלל שלא יאמרו בשביל זו חזר זה". ועיין תוס' ב"מ פ"ד. ד"ה "או" ועיין ברי"ף על ע"י מה שכתב לחלק ודוק:)** וזה הפירוש הנכון אעפ"י שרש"י לא פירש כן עכ"ל. והנה לפי פירוש הרשב"א ז"ל צ"ע בהא דהנטען על השפחה שנשתחררה דשם לא שייך לזות שפתים דהרשב"א כיון דהאדון משחררה בע"כ ולא בעינן דעתה כלל וכבר העיר בזה בשו"ת בי"צ (שם אות א') והעלה דמיירי באופן שצריכה לקבלת המצות בשעת שיחרור ולכן שייך לזות שפתים אשר לא קיבלה עול המצות רק אדעתא דאישות עכ"ד וצריך לומר דסברת הרשב"א ז"ל אף דבדיעבד היא גיורת גמורה שהרי איש אחר שרי לכונסה לכתחילה. ונקטינן להלכה שמחמת האונס נתגיירה לגמרי. מ"מ אם ישאנה זה הנטען איכא חששא של לעז שיאמרו שלא נתגיירה לגמרי ולכך אסור זה לכונסה לכתחילה. ולפי שיטה זו של הרשב"א גם בנ"ד אסור זה שנתגיירה בשבילו לכונסה לכתחילה מחשש לזות שפתים שהרשב"א חשש. ואין להקשות דאי נימא דלהרשב"א אסור לכונסה לכתחילה גם בכה"ג למה אמרו במשנה הנטען לימא רבותא טפי דאפילו רק נתגיירה בשביל זה אסור לכונסה לכתחילה די"ל דמשים רבותא דסיפא דאם כנס אין מוציאין מידו נקט לה בנטען ובאמת גם בכהאי גוונא אסור לכונסה לכתחילה

[י] וכל זה מדינא במי שבא להורות לו עפ"י דין תורה אבל בנ"ד שיש חשש שהאיש הלזה יצא לתרבות רעה וידור עמה בגיותה הנה מבואר בהגהת רמ"א יור"ד (סי' של"ד סעי' א') ואעפ"י שיש לחוש שע"י כן יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך. והט"ז שם חולק על הרמ"א. והנקה"כ מחזיק בפסק הרמ"א וע"ש בפ"ת (ס"ק א') מה שהביא בשם כמה פוסקים כפסק הרמ"א. ובשו"ת חת"ס אה"ע (סי' ל"ו) לא רצה להתיר מינקת אפילו מחשש המרת דתם של הבעל והאשה. וכתב שם ואפילו להט"ז ביור"ד רס"י של"ד היינו שאם כבר עברו לא יענשו העוברים בלי לידח אבן אחר הנופל אבל אם בליעל אחד יבקש ממנו להתיר לו למיעבד איסורא ואם לא יצא מן הדת חלילה לנו להתיר לו אפילו איסור קל דרבנן עכ"ל. **(אמר המגיה בהגהמ"ת שליט"א: עיין ב"תשובות הרמב"ם" (דפוס ליפסיא) תשובה ק"ל שנשאל על אדם אחד ש"קנה שפחה יפ"ת והוא בחור וזאת יושבת בביתו וכו' והוא מתיחד עמה והישר בעיניו יעשה וכו'" והשיב הרמב"ם ז"ל: "ודאי מדין תורה צריך לגרשה משם (מביתו) ואפילו בגיותה כי לא דברה תורה אלא כנגד היצר כאשר אמרו באסורין ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי ולא זו הדרך. ולכן מחוייבין בי"ד אחר שמועה זו אשר לא טובה שישתדלו בכל עז ותעצומות לגרש האמה הזאת או שישחררנה וישאנה ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחילה. אכן כאשר פסקנו בדברים כאלו שיגרש וישא פסקנו כך מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך ויכול לישאנה":)** וכבר ביארתי מהתוס' דזה שאמרו הלכה גרים הם היינו כשמתגיירים לגמרי. ולפ"ז הא דאין מקבלים גרים כאלה לכתחילה הוא מחשש שמא לא יתגיירו לגמרי ודוק. ובעקידה (שער עשרים) כתב וז"ל ואני דנתי ע"ז פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל ושלא לדעת הרבים וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת ניתנה בבי"ד שלא למחות בו הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כולו ולא ניתן למחילה וכו' ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורה אלקית עכ"ל. לכן קשה הדבר להקל נגד דעת הרמב"ם והש"ע להזדקק להם לגיירה לשם כך ולסדר להם קדושין

[יא] אמנם אם תתגייר מ"מ בפני שלשה דבדיעבד הוי גיורת לענין להתיר לו הנשואין לכתחילה אם כי מצד אחד יש להחמיר כי אחר שנתגיירה נסתלק החשש שידור אתה בגיותה כי כבר יצאה מכלל העכו"ם אף בכה"ג שנתגיירה בשבילו מ"מ כיון דאין בזה ליתא דאיסורא רק מחשש לעז לדעת הרשב"א, ועיין בב"ש (סי' י"א ס"ק י"ח) במה שכתב בשם הב"ח וז"ל וב"ח פסק בדבר שליכא תשש איסור אלא משום לזות שפתים וכו' ע"ש מבואר