דרכי שלום עה

דמאי דילפינן מלדורותיכם הוא רק על זמן הזה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שם (פי"ג מהלא"ב הלכה א') שכתב בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן עכ"ל. ושם (הלכה ה') ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה המקדש יביא קרבן עכ"ל. שוב ראיתי ברמב"ם (פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ב') כתב גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו אעפ"י שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו אינו ממחוסרי כפרה שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל עכ"ל, ועיין בגמ' ובלח"מ ותבין אשר קרבנו עכבו בגוף הגיירות ודוק היטב הרי דמאי דילפינן מלדורותיכם הוא רק להכשירו בזמן הזה דליכא קרבן אבל בזמן דאיכא קרבן קרבנו עכבו בגוף הגיירות. ולפ"ז ה"ה לענין סמוכים דילפינן מלדורותיכם הוא רק על זמן הזה דליכא סמוכים אבל בזמן שהיו סמוכים אם נתגייר בלי סמוכים הוי עיכוב בגוף הגיירות. וא"כ למה כתב הרמב"ם ז"ל (שם בהלכה ט"ו) לפיכך לא קבלו גרים ב"ד כל ימי דוד ושלמה ואעפי"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות והי' הבי"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבל מ"מ ולא מקריבין אותן עד שנראה אחריתם עכ"ל. ועיין בב"י ובכ"מ שם שפירש דזה שכתב הרמב"ם בפני הדיוטות לא בפני בי"ד וע"ש למה לא היה הבי"ד הגדול דוחה אותם והרי בימי דוד ושלמה היו סמוכים. וברמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין הלכה ו') כתב ודוד המלך סמך שלושים אלף ביום אחד עכ"ל. וצריך לומר דממאי דכתיב לדורותיכם אמרינן דאינו מעכב בדיעבד אף בזמן שיש סמוכים והרי גם לטעמא דשליחותיהו קעבדינן תקשה דהרי בימי דוד ושלמה היו סמוכים ומי עשה את אלה הדיוטות לשלוחים ולמה לא הי' הבי"ד הגדול דוחה אותם הגרים שנתגיירו אז בפני הדיוטות אלא ע"כ דבדיעבד הוי גרים כי סברא זו דשליחותיהו קעבדינן מועילה גם בזמן דאיכא סמוכים. וכן נראה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהלכות סנהדרין הלכה ח') וז"ל אבל שאר דיני ממונות כגון הודאות והלואות אין צריכין מומחה אלא אפילו שלשה הדיוטות לפיכך דנין בהודאות והלואות וכיוצא בהן בחוצה לארץ אעפ"י שאין בית דין של חוצה לארץ אלקים שליחות בית דין של ארץ ישראל עושין עכ"ל. מדכתב לפיכך משמע דעד השתא מיירי בארץ ישראל בזמן דאיכא סמוכין ואפילו הכי דנין שלשה הדיוטות ממילא ה"ה לענין גרים שכתב הר"ן ז"ל דלהכניס אדם תחת כנפי השכינה עדיף ממונא דשכיח אף בזמן שיש סמוכים מועיל לפני הדיוטות דשליחותיהו קעבדינן וכן הענין להאי טעמא משום דכתיב לדורותיכם

[ז] ולדינא אם תתגייר מ"מ בפני שלשה בדיעבד הוי גיורת אם מותר זה שנתגיירה בשבילו לכונסה לכתחילה הנה במשנה יבמות (דף כ"ד ע"ב) הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו. ובגמרא הא גיורת מיהא הוי ורמינהו וכו' הלכה כדברי האומר כולם גרים הם אי הכי לכתחילה נמי, משום דרב אסי, ופירש"י שלא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון ועל הא דמקשה הש"ס הא גיורת מיהא הוי פירש"י וז"ל ואע"ג דלא נתגיירה לשם יהדות אלא בשביל שישאנה זה עכ"ל. וצריך לומר דדייק הש"ס מדקתני לא יכנוס משמע דמתניתין מיירי במקום שיש חשש שלא נתגיירה אלא בשבילו והיינו שסברה בדעתה שיהי' מותר זה לישאנה ודוק וע"ז מקשה ורמינהו ומתרץ שהלכה דגרים הם אף בכהאי גוונא ומשום הכי מקשה אי הכי לכתחילה נמי דמאחר אף שנתגיירה בשבילו היא גיורת גמורה אמאי לא ישאנה לכתחילה ומשני משום דרב אסי דאתו לאחזוקי לקלא קמא. ומשמע דהיכא דלא שייך חששא דרב אסי מותר לכנסה אף בכה"ג שנתגיירה בשבילו כמו אחר דשרי לכונסה לכתחילה. וכן נראה דעת התוס' ממה שכתבו ד"ה אי הכי לכתחילה נמי וז"ל אי אמרת בשלמא דאינה גיורת גמורה ניחא דלכתחילה לא יכנוס משום ספק גיורת היא דשמא נתגיירה לשם איש ובדיעבד אין להוציאה דאין להחמיר משום חששא זו עכ"ל. והיינו דספק גיורת היא אם תינשא לזה הנטען ולכך לא יכנוס לכתחילה אבל אם לא תינשא לו גיורת גמורה היא ואחר שרי לכונסה לכתחילה. ועיין במהרש"א שם ותבין

נמצא לפ"ז דלפי המסקנא דהלכה דגרים הם ליתא לחשש זה אף לגביה דזה הנטען והא דאסור לכתחילה הוא רק משום הא דרב אסי והיינו טעמא כמו שכתב הנמ"י דכיון שנתגיירו וקבלו עליהן חזקה היא דאגב אונסייהו גמרו וקבלו דגמרא גמיר לה דאחד האיש שנתגייר לשם אשה ואחד האשה שנתגיירה לשם איש גרים גמורים הם עכ"ל. ולפענ"ד נראה להמתיק הדברים במה שכתב הר"ן (נדרים דף פ"ז) בהא דאמרו שם והלכתא תוך כדי דיבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז וכו' וכתב הר"ן ז"ל וז"ל אבל הני כיון דחמורי כולי האי כשאדם עושה אותם אינו עושה אותם אלא בהסכמה גמורה עכ"ל. וכן הענין להיפוך להמיר דתו ואמונתו ולבוא לכלל ישראל לא נעשה רק בהסכמה גמורה

[ח] והנה לכאורה נראה דעת התוס' כדברי הנמ"י הנ"ל ממה שכתבו בחולין (דף ג' ע"ב ד"ה קסבר) וז"ל אף על גב דאמר בסוף פ"ב דיבמות אחד גירי אריות ואחד גירי חלומות כולם גרים גמורים היינו כשמתגיירים לגמרי מפחד אריות עכ"ל. מבואר מזה דמה שאמרו הלכה גרים הם כשמתגיירים לגמרי והאישות היא הסיבה. ולפ"ז הא דאין מקבלין גרים לימות המשיח ולא קבלו גרים בימי דוד ושלמה הוא משום דחיישינן לכתחילה שמא לא יתגיירו לגמרי בתום