דרכי שלום עד

עכ"ל. ושם (בהלכה י"ז) כתב אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם עכ"ל, וכן הוא בש"ע יורה דעה (סי' רס"ח)

[ב] וראיתי בשו"ת בית יצחק חיור"ד (סי' ק') שחקר אם הוא איסור לגייר לכתחילה בכה"ג או דאין זה איסור אלא אזהרה מן המובחר ורצה להוכיח דלא הוי איסור דהרי התוס' בקדושין (דף ס"ב) הקשו אמאי לא בעינן מומחין כמו גזילות וחבלות ותירצו דשליחותיהן דקמאי עבדינן ואס"ד דבשביל תועלת אסור לכתחילה נימא דבטל השליחות כמו כל שליח לד"ע ולדעת קצת פוסקים אפילו בד"ע דרבנן בטל השליחות ועוד נימא דהוי שינוי בשליחות ואדעתא דהכי לא נשלחו וע"כ דאין זה איסור אלא אזהרה מן המובחר. וכתב ע"ז מיהו יש לדחות דבשליחות דקמאי ל"ש אשלד"ע שיבטל השליחות כדמוכח מטבילת גר בשבת דאין מטבילין ומ"מ בטבל הוי גר אף דאנן שליחותיהו דקמאי עבדינן ולא עשו שליח שיטבול בשבח ומ"מ הוי גר עכ"ד

[ג] מה שדחה חוזר ונראה דבתומים (סי' ג' ס"ק א') העלה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שכתב (בפ"ב מהל' סנהדרין הלכה י') שמה"ת מותר לאחד לדון שנאמר בצדק תשפוט עמיתך ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה ושנים שדנו אין דיניהם דין עכ"ל. והוא כנגד שיטת הגמרא (סנהדרין דף ג') לרבא לית ליה דשמואל לרב אחא בריה דרב איקא אית ליה דשמואל ע"ש. וע"ש בכסף משנה ובש"ך (סק"ג). וכתב בתומים דס"ל להרמב"ם ז"ל שתי סברות וכו' ואי אמרינן עירוב פרשיות כתיב וא"כ עכ"פ חד סמוך צריך וא"כ אנן הדיוטות דדנין הוא משום דשליחות דקמאי הסמוכים דעשו להדיוטות שלוחים ודאי דלא הרשהו כ"א לעשות כפי דעת חז"ל ומבלי לעבור על תקנתם וא"כ אם הם עוברים אף השליחות והרשאה מבי"ד הסמוכים בטל וא"כ שנים שדנו אף דמפאת המנין דהוא בציר משלשה אין הדין פסול בדיעבד דלא אלים כ"כ התקנה מכל מקום מפאת דהם הדיוטות יש לפוסלו דד"ת בעי מומחה ושליחות דקמאי ל"ש דע"ז לא עשהו לשליח לדון בפחות משלשה עכ"ד וע"ש באריכות. הרי מבואר שלא כדברי הבית יצחק שכתב אשר בשליחות דקמאי לא שייך שיבטל השליחות. ובתומים כתב דכ"ש הוא משאר שליחות. ומה שכתב בשו"ת בית יצחק הנ"ל כדמוכח מטבילת גר בשבת הרי גם לענין דין קיימא לן דאסור לדון בשבת אף על פי-כן דינו דין

[ד] וביאור הדברים דנודע מה שהעלה הנודע ביהודה (מהד"ק סי' ע"ה) מדברי התוספות בבא מציעא (דף ו' ד"ה כהן) בתירוץ השני דבדבר עבירה השליחות בטלה וחכמי דורו נחלקו עליו ע"ש בנו"ב עד סי' פ"ב. ושם (בסי' ע"ו) בתשובת הגאון מהר"י ז"ל אבד"ק אה"ו הביא הוראה זו מהמל"מ. והנו"ב (בסי' ע"ז) כתב שלא מצא זאת במל"מ. וכבר הראה הפ"ת (סי' קי"ט סק"ו) שכן מבואר במל"מ (פ"ג מהל' גניבה) והוא על מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בהלכה י') עשה שליח לשחוט לו ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב מתחייב בתשלומי ארבעה וחמשה. וכתב המשנה למלך וז"ל ונראה לי דדוקא בשעשאו שליח סתם שישחוט לו והלך השליח ושחט ו בשבת אז הוא דחייב הגנב בתשלומי ארבעה וחמשה אבל אם עשאו שליח שישחוט לו בשבת והלך השליח ושחט בשבת פטור מתשלומי ארבעה וחמשה וטעמא משום דמה שנתחייב הגנב בשחיטת השליח חידוש הוא שחידשה התורה וכיון דחידוש הוא אין לנו אלא היכא שלא נצטרף איסור אחר בשליחות זה דלא עשאו שליח כי אם על הטביחה אבל היכא דעשה שליח לשחוט בשבת דמלבד איסור הטביחה איכא איסור שבת ולגבי איסור שבת דאין שליח לדבר עבירה הכי נמי לענין הטביחה לא נעשה שליח עכ"ד. ועיין קצה"ח (סי' קפ"ב) מה שכתב בזה ועיין שם בהגהת חדושי חת"ס וכן הוא בשו"ת חת"ס אה"ע (ח"ב סי' א'). ולפ"ז ה"ה בנ"ד בזה שטבל בשבת דהוי כמו זה דטבח ע"י שליחו דמאי דגלי קרא דנתחייב הגנב בטביחה ע"י אחר הוי כעין שליחות דהיתרא ואם דטבלו בשבת מאחר שלא עשאו שליח לטבול בשבת השליחות קיימת כמו בזה הגנב דטבח ע"י שליחו דיכול להיות בהיתר וכן לענין דאין דנין בשבת דאם עבר ודן דינו דין דעי"ז שדן בשבת לא נתבטלה השליחות דקמאי וכדברי המל"מ ודוק

[ה] ולדעת הרמב"ם ז"ל שכתב דין זה אין הכרע אף לפי מה שהעלה התומים לדעתו דבכה"ג בטל השליחות דהתוס' בקדושין (דף ס"ב) הנ"ל אחר שכתבו ליישב דשליחותיהו קעבדינן כתבו עוד אומר הר"ר נתנאל דבגר כתיב לדורותיכם דמשמע בכל ענין אע"ג שאין מומחין דע"כ השתא ליכא מומחין שהרי אין סמוכים ולדורותיכם כתוב ומשמע לדורות עולם עכ"ד. והנה בתוס' בבא מציעא (דף י' ע"ב ד"ה דאמר) כתבו שני תירוצים על מה שהקשו מאי נ"מ בין למ"ד אי בעי עביד ובין למ"ד שליח בר חיובא לא לקי על הקדושין לרבא דאמר קידש אינו לוקה בעל לוקה וע"ז תירצו שני תירוצים ותירוץ השני הוא דין זה שהמציא הנו"ב ולפ"ז יש לומר דשני התירוצים שבשני המקומות תלוים זה בזה שלפי התירוץ של התוס' ב"מ שהשליחות בטלה נוכל ליישב קושית התוס' בקדושין כתירוצו של הר"ר נתנאל דבגר היינו טעמא דכתיב לדורותיכם ולתירוצא קמא שבתוס' ב"מ אפשר לומר דבגר היינו טעמא דשליחותיהו דקמאי הסמוכים עבדינן ודוק

[ו] ולכאורה לפי מה שכתב הנמ"י בפרק החולץ וז"ל והקשו ז"ל כיון דמדאורייתא בעי בי"ד היכי סגי בלא מומחים וכו' תירץ ר"י ז"ל דנפקא לן ממאי דאמרינן בכריתות דגר בעי הרצאת דמים כי כן היה באבותינו כשמלו בימי משה כשיצאו ממצרים אבל בזמן הזה אינו מעכבת דהא לדורותיכם כתיב ויודע היה הקב"ה שאין לנו לדורות הרצאת דמים וכיון שכן ה"ה לענין מומחין דילפינן לה מדורותיכם עכ"ל. הרי