דרכי שלום עב

דרבנן. והגאון מהרש"ם ז"ל חולק עליו וכתב דמאחר שנודעה לנו השאלה תוך מעל"ע אין להורות להשהות מעל"ע ולעשותו דרבנן ויש להורות עכשיו שהכלי אסור עכ"ד. ובכבוש כה"ג עיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' שנ"ח) בביצה שנמצאה בה טפת דם ושהה בכלי מעל"ע העלה להתיר ע"י שישהה הכלי מעל"ע וע"ש הטעם

[ו] ומה שחוכך במה שהביא הפ"ת יור"ד (סי' צ"ד ס"ק ו') בשם תשו' חת"ס (סי' צ"ח) שהעלה דלמכור לעו"כ קדירה הבלועה מבשר בחלב אין בו מיחוש כלל אפילו ביומיה. עיין בהגהת מהרש"ק (לסי' פ"ז) שהביא דברי החת"ס והשיג עליו דבכ"ח גוף הכלי נעשה נבילה והו"ל כבשר בחלב עצמו. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ד סי' קפ"ט) שנו"נ בדין זה שוב ראיתי בשד"ח באס"ד (מערכת בשר בחלב אות ו') הביא כל הנ"ל גם הביא מספר פורת יוסף שכתב בפשיטות דאסור למכרו לנכרי ותמה על החת"ס שנעלם ממנו דברי המג"א וסי' ת"נ ס"ק י"ב) ע"ש

[ז] ובדבר שאלתו שנפל חלב על ריאה בתוך שיעור מליחה. הנה בסוף ספר "גלוי דעת" כתב שנשאל שנפל נר חלב על מעיים המונחים במליחתן וכתב דהוי טהור מליח וטמא תפל ובנוגעים זה בזה פסק רמ"א לאסור בלא הפס"מ ובמעיים לא שייך הפס"מ כמ"ש הפמ"ג בש"ד (סי' ע"ב ס"כ כ' ובמש"ז סי' ע"ה ס"ק ו') עכ"ד ע"ש. אמנם בנ"ד יש לדון לפמ"ש בספר "יוסף דעת" (סי' כ"ו) במה שכתב בשו"ת ח"ץ (סי' פ"ו) דחצי שיעור אסור משום דאחשביה והביא שם דעת האחרונים דדבר דלאו בר אכילה לכל העולם לא שייך אחשביה ובטלה דעתו אצל כל אדם. ועפי"ז יצא לחלק דגבי ב"מ דאוכליהון לאו בר אינש לא שייך חצי שיעור דלא שייך אחשביה אבל ריאה דאמרו (חולין מ"ט) דלכך נקרא ריאה שמאירה את העינים א"כ הוי מאכל חשוב ושוב שייך אחשביה עכ"ל ולפ"ז גם בנ"ד יש לחלק בין מעיים לריאה. ובעיקר דברי הח"צ דחצי שיעור אסור מטעם דאחשביה ראיתי בשו"ת שערי דיעה (סי' ו') שהקשה עליו מגמ' יבמות (דף קי"ד) לענין קטן אוכל נבילות אי בי"ד מצווין להפרישו ומייתי הש"ס מהא דיונק תינוק מנכרית ובהמה טמאה ולפי"מ דמוכח בש"ם כריתות וברמב"ם הלכות אבות הטומאה דתינוק היונק מן הטמאה סתמא דמילתא אין בו שיעור כדי אכילת פרס עיין במשנה למלך (פ"ג מהל' ברכות) וא"כ הוי כשאר חצי שיעור ואם הטעם בחצי שיעור הוא משום דאחשביה מאי פריך מיונק תינוק הא קיי"ל בפ"ק דחולין קטן אין לו מחשבה ויש לומר דמש"ה קולא משאר איסורין עכ"ד

ולפענ"ד ענין זה אי בי"ד מצווין להפרישו הוא מחששא דילמא אתי למסרך כמו שאמרו בגמרא עירובין (דף מ' ע"ב) ליתיבה לינוקא לית הלכתא כרב אחא דילמא אתי למסרך דבאמת הקטן בפני עצמו אינו בר חיובא כלל והחשש הוא שירגיל בזה כשיהיה גדול ואז יהי' לו מחשבה וגם יהי' בו כדי אכילת פרס ודוק. ועיין בשד"ח בכללים (מערכת ח' כלל ח') מה שהביא משו"ת דברי מרדכי (סי' י"ח) שהשיג על הח"צ ועיין בשו"ת בי"צ חאו"ח (סי' י' אות י' וי"א)

והנה בזה שהביא המשנה למלך שם ראי' מדברי הרמב"ם ז"ל (ספ"ח מהלכות אבות הטומאה) לענין שתיית הקאווי (הקפה) שאין מברכין אחריה אף שדרך שתייתו בכך ואפילו הכי אינו מצטרף ע"ש וכבר האריכו בזה בבה"ט או"ח (סי' ר"ד ס"ק י"ב) ובשערי תשובה שם (ס"ק ה'). ובספר מנחת חינוך (מצוה שי"ג) הביא דברי המשנה למלך הנ"ל וכתב דהדין עם הגדולים שהביא המל"מ ואין ראי' מהנקת התינוק דמשערין באדם בינוני. אם כן אדם בינוני בודאי בכדי הנקת התינוק כזית או רביעית יכול גדול לשתות יותר מפרס אם כן גבי קטן אינו מצרף כי אנחנו משערין באדם בינוני אבל גבי קאווי דאדם בינוני שוהה הרבה בהפרס מחמת חומו ואם כן ממילא שוהה הרביעית בתוך אכילת פרס לבינוני באותו המין עצמו והרביעית נשתה בתוך אכילת פרס שלה עכ"ד. ועיין בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' פ"ה) שהאריך בזה ועיין בשו"ת חתן סופר (סי' ד') מה שכ'

[ח] בדין שכתב הפמ"ג (יור"ד סי' ס"ט ס"ק כ"א) עובדא בא לידי באחד שחתך בסכין חולב מלח קשה שקורין טאלפין ומלח במלח זה בשר ולא היה ששים נגד הלהב של הסכין והעלה להתיר בהפ"מ די"א דבר חריף לא הוי כ"א קורט של חלתות ויש דיעות דיש ששים בחתיכה נגד כל המלח שעליו עכ"ד. הנה בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל שם כתב דמה דס"ל דלא הוי דבר חריף רק קורט של חלתות היינו רק בפירות אבל מלח דאינו פרי אינו בכלל זה והוי דבר חריף לכולי עלמא וזה ברור עכ"ל. ובמה שכתב הפמ"ג דיש דיעות דיש ששים בחתיכה נגד כל המלח שעליו בשו"ת בית שלמה חיור"ד (סי' קכ"ד) כתב חלילה לסמוך ע"ז דדבר זה מן הנמנע שיהי' בבשר ששים נגד המלח, ומה שיש דיעות שיש ששים נגד דם ומלח זה לענין חתיכה שנתבשלה בלא הדחה האחרונה הוא נגד הלחלוחית הנשארת על הבשר לאחר שנטף ממנה הדם והמלח בכל שיעור המליחה אבל נגד כל המלח שמלחו בו לא יהי' אפילו ל' פעמים בחתיכה ע"כ אין זה ספק כלל עכ"ד

[ט] מה שהביא כ"ת דברי הב"י ביור"ד (סי' צ"ב) בשם האגור וז"ל ונ"ד בין למר ובין למר שרי לדעת או"ז משום דדבר לח הוא ולהרא"ש משום שאין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב עכ"ל. עיין בדרכי משה (סי' נ"ד) וז"ל דקיי"ל כהרמב"ם דחסר אינו כניטל ואף לדברי הב"י דמחמיר כרשב"א שחסר כניטל דמי מכל מקום לרשב"א מותר מטעם אחר ואם כן לכולי עלמא שרי בכל ענין עכ"ל. ועיין בש"ך יור"ד (סוף סימן רמ"ב) שהביא דברי הב"י בשם האגור וכתב אלמא אי הוי דאורייתא לא הוי שרי כיון שאין מסכימים מטעם אחד עכ"ל ועיין בט"ז