דרכי שלום סט

עקיבא איגר ז"ל שהחמיר מאד וע"ש שכתב לחלק לענין בית שאור בין נבלע בצונן לנבלע בחמין ע"י רותחים דאם נבלע ע"י רותחים יש לומר דגם הט"ז מודה ע"ש שהאריך ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם (ת"א סי' נ"ט ד"ה ומה ששאל)

[ג] ועוד יש צד חומרא בנ"ד לפמ"ש הפמ"ג (סי' תנ"א במש"ז ס"ק כ"ז) דיי"ש לטעמיה עביד ולא בטל ונסתייע מתשו' ח"ץ (סי' כ') דהוי כתבלין דבאלף לא בטל ע"ש. ונסתפק שם בפמ"ג בדבר דלטעמיה עביד דלא בטל אם נתערב במינו אם יש לגזור אטו אינו מינו ותלי ליה האי דינא בהא דלטעמיה עביד אם הוא מדאורייתא או מדרבנן דאם הוא מה"ת יש לגזור אטו אינו מינו ואם דרבנן אפשר דלא גזרינן ע"ש. ובסי' תמ"ה (במש"ז סק"ד) כתב דיי"ש חמץ עם יי"ש פסח הוי מבשא"מ. ועיין בשו"ת בית יצחק יור"ד (ח"ב בקו"א סי' ט"ו) הביא דברי הפמ"ג הנ"ל להלכה דהוי מין בשאינו מינו. והנה לדעתו אם נימא דהוי מבשא"מ לכולי עלמא יש לומר דלא בטל לשיטת הפמ"ג. ואף אם נימא דהוי מין במינו עכ"פ להסוברים דלטעמיה עביד מה"ת א"כ בנ"ד לא בטל ועיין בתשו' נוב"ת (חאו"ת סי' ס"ו) מה שכתב על דברי השואל והפרי תואר. אמנם הדין זה אינו מוסכם ובספר יד יהודה להל' שחיטה (בהשמטות לסי' צ"ח) כתב שם דיין שנתערב בו יי"ש חמץ מותר להוציא מהיין יי"ש לפסח לפי מה שהעלה בספרו לתערובות בנתערב תבלין דאיסור עם תבלין דהיתר שבטלין בששים כיון דאין נותנין טעם בהם עכ"ד. הובא בשד"ח מערכת (חו"מ סי' ג' אוכ"ד) ובכן מבואר דלא כהפמ"ג וגם בשו"ת בית שלמה או"ת (סי' פ"ז) כתב לחלק בין יי"ש עצמו לטעם שבכלי. אולם הרי איכא הפמ"ג שמחמיר

[ד] וגם יש צד חומרא מדין חוזר וניעור אם כי הרמ"א כתב (בסי' תמ"ז סעי' ד') דנוהגין כסברא הראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח עיין במ"א (סי' תמ"ז ס"ק ל"ת ס"ה) וז"ל ועוד דהא בלא"ה יש אומרים חוזר וניעור עכ"ד. וכתב הפמ"ג שם בא"א (ס"ק הנ"ל) וז"ל ותראה דמחלוקת חוזר וניעור מדי ספיקא לא נפקא ואם יש עוד חומרא מצטרפין אף בדרבנן. וממ"ש (באות ז' וי"ג) דטעם לכולי עלמא אינו חוזר וניעור היינו לכ"ע שתי דיעות שהביא הש"ע שם הא י"א אף בטעם חוזר וניעור עכ"ל ודוק היטב בדברים אלו ועיין שערי תשובה (אות ט"ז) מה שכתב בשם תשו' מקים שמואל

[ה] ועיין עוד בשד"ח באספ"ד (מ' חו"מ סי' ז' אות ט') מה שהביא משו"ת חת"ס (סי' ק"כ) ומשו"ת שו"מ ת"ג (סי' קנ"ג) ומ"ש הוא באות הנ"ל, ועיין עוד בשד"ח (סי' ד' אות י"ב) מה שהביא משו"ת בית שלמה (או"ח סי' פ"ז) בדבר שנעשה יי"ש ביורה שבשלו בה יי"ש חמץ ולבנו היורה והכובע כדין רק השופפרת ההולכת בעיגול לא נתלבן ואחר שמצדד בכחא דהיתרא לא מלאו לבו להתיר עד שיסכים אחד מהמפורסמים. ובנ"ד גרע טובא דשם עכ"פ נתלבן היורה. ולפענ"ד נראה שאסור למכור היי"ש לפסח ובפרט כי עשה מדעת עצמו בלי שאלה כלל והרי זה כמבטל איסור לכתחילה. ועיין בט"ז יור"ד (סי' קל"ז) ועיין בשו"ת בי"צ או"ת (סי' ס"ז) שהביא דברי המחצה"ש בסי' תנ"א וכתב שקשה להקל בזה. ומ"ש שם בדבר שאלתו שבדיעבד בהפ"מ המיקל יש לו על מה לסמוך שם היתה השאלה בכבוש ע"י צונן ובזה מצא צדדים להקל דלא הוי כבוש בדבר יבש וכהנה צדדי קולא כמבואר שם באות ב' ואות ג' והנראה לפע"ד כתבתי: סימן מו

לגיסי היקר הרב המופלג בתורה כו' מו"ה יצחק נ"י (זללה"ה) מו"ץ בק"ק יאס יע"א

[א] מכתבך השגתי וע"ד שאלתך בכלים שנאסרו בפסח ע"י חמץ משהו אם מותר להשתמש מש בהם בפסח לשנה הבאה למאי דקיי"ל דבלח בלח אינו חוזר וניעור עיין בשד"ח באספ"ד (מערכת תו"מ סי' ז' או"ב) הביא דברי המק"ת (סי' תמ"ז סק"ה) ושו"ת רע"א (סי' כ"ו) דבטעמא לא אמרינן חוזר וניעור. וכן מסכים בשו"ת בית שלמה (סי' צ"ג) וכן דעת הגאון מקאוונא בשו"ת עין יצחק (סי' כ') שנשאל בכלי שנאסר מחמת משהו בפסח וכן במאכל אם מותרים לפסח הבא ומסכים שם דמותר התבשיל והקדירות בפסח דשנה הבאה אם לא נאסר רק מצד תערובות משהו. אמנם בשו"ת השיב משה תאו"ת (סי' י"ז) דעתו כיון דבשעה שנתערב דהיינו בפסח לא נתבטל אסור בפסח הבא. וכן דעת הגאון מהרש"ק ז"ל כדעת בעל השיב משה הנ"ל. והנה מבואר דעתו דדין התבשיל ודין הקדירות דין אחד להם לענין זה שנאסרו במשהו בפסח. אמנם מצאתי בספר יוסף דעת מבעל שו"מ (סי' צ"ב ד"ה שם בהגה) שכתב וז"ל עוד שאל במה שאירע שהיה בפסח איזה חמץ ונאסרו הכלים וע"ז שאל למה יגרע הכלי מאילו היה המאכל נתחמץ ויש ששים דהיה מותר לאכול בפסח הבא אם לא היה מתקלקל ולמה יאסר הכלי ע"ש מה שכתב לחלק בין תבשיל להכלי ודעתו שהכלי אסור להשתמש בו בפסח ועיין בשו"ת מהרש"ם ת"א (סי' נ"ט) מה שכתב בזה

[ב] ואשר שאל בדין שעמד חלב בפסח בכלים של כל השנה עיין בשו"ת יד מאיר (סי' כ"ז) מה שהשיב לענין לכתחילה שמחלק בין כלים שאין