דרכי שלום סח

מסייע ידי עוברי עבירה סיים וכתב וז"ל אך עכ"ז להלכה המקיל בזה יש לו על מי לסמוך שהריטב"א בע"ז (דף ו') כתב דבלא קאי בחרי עברי דנהרא מותר לכתחילה אף בישראל כגון בנזיר והאיסור דמסייע ידי עוברי עבירה היינו בשעת מעשה. ועפי"ז פסק דביש נכרי אחד בעיר המוכר מותר למכור לכל אף לחשוד שלא יבדוק ולא יתקן ע"ש

[י] ובתשו' משיב דבר מהגאון הנצי"ב ז"ל (סי' ל"א ול"ב) כתב וז"ל וכבר כתב הגאון המחבר שו"ת בנין ציון ליישב רומיא דפסקי התוס' והרא"ש במס' שבת ומס' ע"ז דאם הוא מסייע בשעה שעושה העבירה ודאי אסור בכל ענין ומחויב להפרישו אם יכול משא"כ שלא בשעת העבירה אלא שאח"כ חשוד לעשות העבירה בזה אינו אסור אלא בתרי עברי דנהרא וזה החילוק אמת וברור לדעת התוס' והרא"ש ז"ל עכ"ל

[יא] ואין להתעקש ולומר דבנ"ד הוי מסייע בשעת מעשה דז"א דבתשו' הגאון הנ"ל הביא ראיה להחילוק מהא דגטין ס"א וכתב וז"ל והרי מבואר דלפני מעשה העבירה שרי ולא תקשה א"כ אמאי היה ראוי לאסור להשאיל נפה וכברה אם לא מפני דרכי שלום הרי הוא לפני מעשה העבירה. הא ל"ק. חדא, דאפשר דמיירי אפילו באין לה להשיג נפה וכברה וא"כ הוי כתרי עברי דנהרא דאסור בכל ענין. שנית דהשאלת כלים דומה לשעת מעשה דהרי יכולה בכל שעה לחזור וליקח ממנה א"כ דומה בכל שעה כאילו היא משאלת. ואע"ג דהשואל כלי מחבירו א"א לחזור בו עד שיעשה מלאכתו וא"כ שוב אינה יכולה לחזור וליקח ממנה הא ליתא דבשלמא אי הוי אמרה ששואלת הנפה לקמח לאפות ודאי אינה יכולה ליקח ממנה עד שתאפה וכו' וע"ש שמפורש דאם אינו יכול לחזור וליקח לא הוי מסייע בשעת מעשה וא"כ בנ"ד מותר דלא הוי מסייע בשעת מעשה של העבירה. ובכן ביארתי לך כמה צדדים להתיר ובפרט דלא דמי לכל הני דשם נעשה העבירה בזה שמושיט לו אבל כאן בנ"ד העבירה נעשית בתוך החנות לא בגוף החנות כמו מי שבא לביתו של אחד ואוכל שם דבר איסור של עצמו ולא אסרו בזה משום מסייע ידי ע"ע ודוק

[יב] ואחר שכתבתי תשובה זו ראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קפ"ד) שנשאל אם מותר להשכיר ביתו ליהודי ספר שמגלח ביום שבת קודש בפרהסיא אם עובר משום מסייע לדבר עבירה והשיב וז"ל עד שהוא שואל להשכיר לספר הרי בכל השכרת בית ליהודים מחללי ש"ק בבישול ואפייה ורחיצת הרצפה וכדומה יהי' אסור בזה ופוק חזי מה עמא דבר והביא שם מתשו' כתב סופר ומשו"ת בנין ציון שהבאתי דליכא איסור אלא א"כ בשעת סייעו עושה האיסור מיד. ולא קשה מה שהקשה בתשו' מהרי"א מע"ז (דף כ"ב) ותיפוק ליה משום לפ"ע דגבי לפ"ע ממש בכל גווני אסור אבל משום מסייע ידי ע"ע בכה"ג ליכא משום מסייע. וכתב עוד דבכל גוונא דאיכא משום מסייע היינו דוקא אם בגוף הדבר שנותן לחבירו יעשה בו האיסור אבל הכא הרי לא יעשה האיסור אלא באויר שבתוך הבית עכ"ד ות"ל כוונתי בזה לדעתו הגדולה וכתב עוד טעמים להתיר ע"ש: סימן מה

שוכ"ט לנ"א הרב הגאון מו"ה זאב לייטער שליט"א אבד"ק פיטסבורג בה"ס "בית דוד"

מכתבך היקר הגיעני וע"ד שאלתך באחד שעשה יי"ש לפסח בהכלי שנעשה בו יי"ש חמץ אחר שהגעיל את הכלי ונשאלת אם היי"ש כשר לפסח ואם מותר לעשות היי"ש של פסת להבא בהכלי הנ"ל

[א] לפי הצעת השאלה הרי מבואר בסי' תנ"א ודעת המ"א (ס"ק מ"ב) שאינו מועיל הגעלה לכלי של יי"ש וכן דעת האחרונים. אמנם הט"ז (ס"ק כ"ז) כתב שאם בישל אותו מקודם במים ואפר עד שנסתלק הריח לגמרי אין אחר כך איסור להגעילו ע"ש. ועכ"פ בהגעלה לחודא לא מהני. ולענין דיעבד בזה שכבר נעשה יש מקום להתיר לפמ"ש הפמ"ג (סי' תנ"א במש"ז סק"ז) וז"ל ואפשר בדיעבד אפילו הגעילו בלא מים ואפר תחילה אין לאסור בדיעבד עכ"ל. אם שכתב בלשון "ואפשר" נראה דכן דעתו כ"ז כתבתי לפי הצעת השאלה. ועיין שד"ח באספ"ד מערכת חמץ ומצה (סי' ז' אות ו') ואף שכתב בלשון ואפשר הוא דרך ענוה ע"ש

[ב] אבל באמת עיקר חסר דלא נעשה הגעלה כלל כי בהכלי שעושין יי"ש יש קני חלולים והיא הלכה פסוקה שאינו מועילה הגעלה כלל לקנה חלול כמבואר במ"א (סי' תנ"ב ס"ק י"א ובסי' תנ"א). ולכאורה יש מקום לצדד להתיר מכח ביטול ואין צריך לשער נגד כל הכלי אם כי המ"א ובסי' תנ"א ס"ק מ') לא ס"ל סברא זו ועיין בח"י (סקנ"ח) שהשיג על זה ואין חילוק בין היתרא בלע לאיסורא בלע ע"ש. עכ"ז לפי מה שביאר שם במחצית השקל יש לומר דאינו נבלע בהכלי רק לפי ערך החמץ באופן אשר כנגד חלק החמץ יש ששים. ואך היתר זה אינו מוסכם וקשה להקל בדבר שיש כמה חששות וצדדי חומרא. ובעיקר היתרו של הט"ז הביא בשד"ח מ' חו"מ (סי' ז' או"ט) מספר צ"צ החדש שהביא בשם הגאון רבי