דרכי שלום סז

[ג] ובטורי אבן חגיגה (דף י"ג) באבני מלואים (שם) כתב וז"ל מ"מ יש לעיין בכה"ג אם אפשר לעשות העבירה בלא"ה אי מיתסר מדרבנן או לא והביא הסתירה מהא דפ"ק דשבת להא דע"ז. והוא הוכיח מהא דעבודה זרה (דף ו') דאיבעיא להו משום הרווחא או משום לפני עור למאי נ"מ דאית ליה בהמה לדידיה. ומשמע דאפילו איסורא דרבנן ליכא עכ"ד בקיצור. אמנם כי אין ראיה זו מוכרחת לפמ"ש המ"א באו"ח (סי' שמ"ז סק"ד) לחלק בין ישראל לעכו"ם וע"ש שהביא דברי הרי"ף ז"ל דמ"מ איסורא דרבנן איכא וכתב וז"ל וי"ל דבעכו"ם ליכא איסור לסייע במידי דאסור לו אם לא דוקא בענין שאינו יכול ליטלו עכ"ד ולפ"ז נסתרת הוכחת הטורי אבן, דלעולם אימא לך דאסור מדרבנן לסייע לישראל בכל אופן ושם הרי מיירי בעכו"ם אבל עכ"פ דעת הטורי אבן דמותר אף מדרבנן כאשר כתב וז"ל מכל מקום האי דפרק קמא דעבודה זרה נ"ל וכתב לחלק מהא דקטן, דיש חילוק בין אפשר להפרישו מאיסור ללא אפשר והיכא דיכול לעשות העבירה באין מוחה ומעכב אפילו איסור דרבנן ליכא ע"ש

[ד] ובנ"ד יש לדון דבאו"ח (סי' קס"ג סעי' ב' בהגה) ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפ"ע לא תתן מכשול וכתב המ"א (סק"ב) נראה לי דוקא כשנותן לי משלו אבל אם הפרוסה של האוכל רק שהוא מושיט לו שרי דהא אם לא היה מושיט לו היה נוטל ממילא אלא אי א"כ קאי בתרי עברי דנהרא עכ"ל. ועיין שם במחצית השקל ואין דבריו מוכרחים

[ה] ובסמ"ג (שם בא"א סק"ב) העלה דמסייע ידי עוברי עבירה דרבנן הוא ובעכו"ם לא גזרו לסייע ולפ"ז באיסור דרבנן אם בחרי עברי דנהרא כעין תורה תיקנו ועובר אלפ"ע לא תתן מכשול בדרבנן ואמנם מסייע ידי עוברי עבירה בדרבנן הוא גזירה לגזירה עכ"ד. ולמדנו מזה שלשה דינים דבעכו"ם אין בו משום מסייע ובאיסור דרבנן יש איסור דלפ"ע היכא דקאי בתרי עברי דנהרא ובאיסור דרבנן אין בו משום מסייע ידי עוברי עבירה דאיסור מסייע הוא דרבנן ובאיסור דרבנן לא גזרו דהוי גזירה לגזירה וע"ש שביאר בזה מה שהביא המ"א שם דברי הרמב"ם ז"ל (ספ"י דמעשר)

[ו] ובשד"ח בחלק הכללים (מערכת ו' כלל כ"ו) הביא שכן דעת בית יהודה (חיור"ד סי' טו"ב) דלא אסרו באיסורין דרבנן בדלא קאי בתרי עברי דנהרא וכתב הוא דדברי בית יהודה נכונים בטעמם דמיסתיין דאסרינן בדלא קאי בתרי עברי דנהרא באיסורי תורה ולא להוסיף גם באיסורי דרבנן והביא שם בשם ערוך השלחן ושכן דעת הרדב"ז והביא ממנחת ש"י שהביא מספר יהודה יעלה דבאיסורי דרבנן ליכא משום מסייע יע"ע ע"ש

ולפ"ז יש מקום לדון בנ"ד דאיסור מקח וממכר בשבת אינו אסור רק מדרבנן (כאשר כתבת) ובאיסור דרבנן ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה במקום שיוכל למצוא במקום אחר. אמנם מבואר בש"ע (או"ח סי' שפ"ה) ישראל מומר לעכו"ם או לחלל שבח בפרהסיא אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כע"א ועיין ביור"ד (סי' ב' סעי' ה' בבה"ט סקט"ו) מה שהביא בשם בה"י ובשם הפר"ח שחולק ועיין שם בפ"ת (ס"ק ח') בשם משנת חכמים ודוק

[ז] אך מבואר בשו"ת חת"ס חאה"ע (סי' קע"ג) וז"ל אבל יש להסביר עפמ"ש הרמב"ן בנמוקי חומש (פ' אמור) דכל אושי מילתא אפילו אינו מלאכה כלל אסור מה"ת משום שביתה ולמען ינוח והנושא משא על כתיפו בעיר המוקף חומה כל היום או פותח חנותו ואינו עושה מל"ט מלאכות מ"מ עובר מה"ח על למען ינוח ושבות כי אין זה שביתה ומנוחה ע"ש. וצריך לומר הא דמקח וממכר אסור משום שמא יכתוב מדרבנן היינו באקראי ובצינעא אבל לפחות חנות וליקח ולמכור אסור מן התורה עכ"ל החת"ס. ולפ"ז נסתר ההיתר שזכרנו דאם נימא דהוי איסור תורה שוב אסור להיות מסייע אף שיוכל למצוא במקום אחר לדעת כמה פוסקים

[ח] אמנם יש לדון לפי מה שהעלה הש"ך ביור"ד (סי' קנ"א סק"ו) דבעכו"ם וישראל מומר שאינו חייב להפרישו שרי. ובדגול מרבבה (שם) ביאר את דברי הש"ך הנ"ל דאף בישראל אין מצווין להפרישו כי אם כשעובר בשוגג ויש בידי אחר להפרישו אבל בישראל הרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה אפילו אינו מומר גמור אין ישראל אחר מצווה להפרישו ע"ש. ולפ"ז בנ"ד שהוא מומר לחלל שבת במזיד ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה לדעת הש"ך ואם כי האחרונים מפקפקים על דברי דגול מרבבה אלו מ"מ במחלל שבת שאני. וכן כתב בשו"ת מחזה אברהם מהגאון מבראדי (הנדמ"ח באו"ח סי' מ"ח) דבמומר ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה דאין אנו מצווין להפרישו ומומר לחלל שבת הוי כמומר לכל התורה. ואמת שהדגמ"ר כתב דאין לחלק בין ישראל למומר דאעפ"י שחטא ישראל הוא מ"מ לענין לסייע דאסור רק משום דמצווין להפרישו י"ל דבמומר לא שייך זה דאין ישראל ערב לו וכנ"ל עכ"ל

[ט] ובשו"ת אמרי יושר (ח"ב הנדמ"ח סי' קט"ו) בדבר השאלה אם מותר לעשות לו חנות מבגדים הנתפרים בשעטנז מטעם לפ"ע לא תתן מכשול אחר שהביא דברי הדגמ"ר הנ"ל ותמה עליו מהא דגטין ס"א בחשודה על שביעית דלא תטחון עמה משום