דרכי שלום סג

לייטער שליט"א בהמ"ס "זוטו של ים"

מכתבך היקר עם חד"ת השגתי וראיתי מה שכתבת בענין המאבד את עצמו לדעת, והנה מה שהקשית מהא "דאילפא אזל תלא נפשיה באסקריא דספינתא אמר אי איכא דשאיל לי במתניתא דרבי חייא ורבי אושעיא ולא פשטינא ליה ממתניתין נפילנא מאסקריא דספינתא וטבענא" (תענית כ"א ע"א) והבאת דברי רש"י פסחים (דף ד' ע"א) שכתב "וקשה בעיני לומר שיוציא רב דבר שקר מפיו" עכ"ד בקצרה

אין דמיון מעבר לעתיד ואין זה בכלל שקר כי אילפא היה בטוח בבקיאותו שידע לפשוט הדבר ממתניתין ולא יבוא לידי כך. וגדולה מזו אמר לענין שבועה בנדרים (דף כ"ה ע"ב) כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב והדין אמר שבועתא דהכי אמר רב. ועיין בגמרא יבמות (דף קכ"א ע"ב) אמר רב נחמן האלקים אכלו כוורי לתסא, ובהגהת מרדכי הקשה איך אישתבע רב נחמן ותירץ דרובם מתים ע"ש. וזה לענין שבועה מכל שכן בענין דיבור הקל שהיה אומר בדרך גוזמא שהיה כל-כך בקי במשניות והיה מהנמנע שלא יהיה באפשרותו לפשוט ממתניתין וממילא לא יבוא לידי כך

ואשר הבאת מהריטב"א (ע"ז פ"א) מה שכתב בשם גליוני התוס' והוא מפורש בתוס' שלפנינו (ע"ז דף י"ת ד"ה ואל ובגטין נ"ז ע"ב ד"ה קפצו) והקשית מגמרא בבא קמא (דף ס"א ע"א) דאמר דוד כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו עכ"ד. התוס' כתבו דבריהן על שעת הגזירה בהעברת הדת ואין זה ענין להמוסר עצמו למות על דברי תורה כענין דהתם שמסרו נפשם לדעת דין תורה וזה פשוט

והנה ראיתי בספר יוסף דעת (סי' שמ"ה) כתב דמה ששגור בפי כל דהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב לא נמצא כן מפורש והביא דברי הפ"י (ב"מ דף נ"ט) שכתב כן ותמה עליו ע"ש ובספר יד המלך (פ"א מהל' אבל הלכה י"א) כתב והנה רבים אומרים ורגיל בפי כל דהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב ודבר זה לא נמצא בשום מקום וכתב רמז לזה מהא דמייתי באגדת חורבן בארבע מאות ילדים וארבע מאות ילדות שנשבו לקלון כיון שידעו למה הן באין ומתבקשין אמרו אם אנו טובעים א"ע בים אנו באין לחיי העוה"ב. דכוונת שאלתם היתה כי היו יראים לבל יכשלו בעון מאבד עצמם לדעת אשר עונשם חמור כ"כ דאינם באים לחיי עוה"ב ע"כ

ואני תמה על עצמי כי לפענ"ד ענין זה מפורש ברמב"ם ז"ל שכתב (בפ"ג מהל' תשובה הלכה ו') אלו הן שאין להן חלק לעוה"ב וכו' ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו ע"כ הרי מבואר דשופך דמים אין לו חלק לעולם הבא ובפ"ב מהלכות רוצח (הלכה ב') כתב וז"ל וכן ההורג את עצמו כל אחד מאלו שופך דמים הוא ועון הריגה בידו עכ"ל, הרי מפורש ברמב"ם דההורג את עצמו שופך דמים הוא ובשופכי דמים כתב דאין לו חלק לעוה"ב. ואין חולק עליו. ונראה דמה ששגור בפי כל דהמאבד א"ע לדעת אין לו חלק לעוה"ב יותר משאר שופכי דמים דהרי מבואר ברמב"ם (בפ"ג מהל' תשובה הלכה י"ד) וז"ל במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלי תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני עוה"ב עכ"ל. והרי גם שופכי דמים בכלל. ועיין בעיקרים (פכ"ז מרביעי) במה שכתב וכי ההורג את הנפש וכו' וחזר בתשובה התשוב הנפש הנרצח אליו ומבאר הענין שם ודוק. וע"ש (בפרק כ"ח) במה שכתב וכבר ביאר יחזקאל שעל מיתת הנפש ידבר אמר כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו ולשון במות המת יורה שעל מי שכבר מת ידבר ורוצה לומר במיתת נפש מי שמת כבר אבל כשישוב מדרכו ותחיה נפש המת שיראה שע"י התשובה לא ימות האיש המת אבל תחיה נפשו ותזכה לחיי עוה"ב עכ"ל. ולפיכך בשאר שופכי דמים לא פסיקא מלתא לומר דאין לו חלק לעוה"ב דאפשר שעשה תשובה וכלפי שמיא גליא. אבל בזה שמאבד את עצמו לדעת שהפיל א"ע מן הגג או שתלה א"ע או ששתה סם המות ומת בעוונו ורובא דרובא אין לו אפשרות ומבוא לעשות תשובה דינו חרוץ שהוא בכלל שופכי דמים שאין להם חלק לעוה"ב. ויצא לנו מזה שאם היה באופן שלא נגמרה מחשבתו הרעה ונשאר בחיים לפי שעה ושב על מה שעשה כענין המבואר בספר העיקרים (פכ"ו מרביעי) וז"ל דרכי התשובה שבהם יטהר האדם מעונותיו ויזכה מחטאתו לפני אדוניו הנה הם שיתקן המחשבה והדיבור והמעשה. המחשבה שיתחרט אדם מעונותיו. הדבור שיתודה על פשעיו. המעשה שיקבל עליו שלא ישוב עוד לכסלה. אבל יעשה מעשים שיורו שהמעשים הראשונים היו בטעות ובלי דעת עכ"ל. וכן בזה אם מתודה ומתחרט ומסכים לעשות ולקבל רפואות המועילות אף שלא עלה בידו להתרפאות ומת הוא בכלל שאר בעלי תשובה ויש לו חלק לעוה"ב

ודע דבספר שד"ח (מ' אבילות אות קכ"ג) כתב וז"ל ראה זה חדש מ"ש הרב צפיחת בדבש (סי' ס"ט ד' קס"ח ע"א) בשם תשו' הרב מוהר"ל והובא בד"מ סי' שמ"ה דלא הוי מעצל אלא כשהתרו בו וקבל ההתראה שאמר על דעת כן אני עושה אבל אם לא התרו בו אין לו מאבד עצמו לדעת ומסיק כן להלכה ולמעשה דכל שלא היה התראה לא הוי מאבד עצמו לדעת וגם הרב בנו בסוף התשובה מחזיק בסברא זו