דרכי שלום סב

ר"ן (נדרים דף ס"ז ד"ה נערה וכו') עד וכדסליק אדעתא מעיקרא אלא דהש"ס מפרש מילתא קימעא קימעא עכ"ל והבן

[ה] ובשיטת הרשב"א ז"ל קשה לי לעמוד על דעתו כי אין אתי חידושי הרשב"א רק תשו' הרשב"א. ולפענ"ד נראה דדעתו ז"ל לפמ"ש בתשו' (סי' תש"ז) וז"ל ואע"ג דללישנא בתרא לרבי אבא אמרי ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה וכן בכמה דוכתי לא בכל דוכתי מקשינן הכי דא"כ ר' אבא בקמייתא במאי מספקא ליה וכן בפלוגתא דר"י ור"ל וצווח ריש לקיש ככרוכיא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה וליכא מאן דמשגח ביה עכ"ל. מבואר בדבריו דס"ל, דרבי יוחנן לא מקיש הויה ליציאה בהאי דינא דשיורא. ובקדושין הקדושין נתפסין אף בשיורא. והנה דעת הרשב"א ז"ל דבגטין במעכשיו ולאחר שלושים יום נמי הוי שיורא כפירש"י ז"ל ולא כסברת התוס' (קדושין דף ס' ד"ה כל) וכאשר העיד כ"ח שכתב הרשב"א כן בפ' המגרש

ובפרק יש נוחלין (דף קל"ו) על הא דתנן הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה. ושם בגמרא וכי כתב מהיום ולאחר מיתה מאי הוי הא תנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ומשני התם מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל הכא הכי קאמר ליה גופא קני מהיום פירא לאחר מיתה ע"ש ברשב"ם. והיינו היכא דאפשר לקיים את שתי הלשונות הן לשון מהיום והן לשון לאחר מיחה אז ליכא שום ספיקא כלל דמשמעות הדברים הוא שיתקיימו שתי הלשונות לא בתנאה ולא בחזרה. ויצא לנו מזה מפורש דגם רב דס"ל דספיקא הוי אי תנאה אי חזרה מודה הוא במקום שיש לקיים שתי הלשונות ליכא ספיקא כלל ורק דבקנין נכסים ס"ל לרב דסגי בקנין כל דהוא ובקדושין ס"ל דליתא בשיורא משום דמקשינן ויצאה והיתה. אמנם רבי יוחנן דהוא ס"ל דקדושין איתא בשיורא ולא מקשינן הויה ליציאה ס"ל בקדושין מה דס"ל לרב בקנין. ולפ"ז אין קושיא כלל על רבי יוחנן מהא דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט כמו שאין סתירה מזה להא דתנן ביש נוחלין הכותב נכסיו וכו' דהסוגיא שם כללא כיילא דהיכא דיש לפרש בשיורא אין ספק כלל דהיא לשיורא שנתקיימו שתי הלשונות. והיכא דליתא בשיורא ספיקא הוי אי לתנאה אי לחזרה. וכן מפרש בתשו' הרשב"א ז"ל (סי' תקס"ג) בדין מקדיש שדהו מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו ולאחר שלושים יום לא אמר כלום לפי שכל הנותן לחבירו מעכשיו ולאחר מיתה קיי"ל גופא קני מהיום ופרי לאחר מיתה ולהקדש אי אפשר לומר כן שהאילן של הדיוט יונק משדה הקדש וכיון שאתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מאריה. ואע"ג דבגט מגורשת ואינה מגורשת משום דמספקא לן אי תנאה אי חזרה הלכך אזלינן לחומרא עכ"ל. הרי מפורשת שיטתו דבכל מקום דאיתא בשיורא ליכא ספיקא ובמקום דליתא בשיורא הוי ספיקא אם לתנאה או לחזרה ובממונא לקולא ובאיסורא לחומרא. וכלל זה יצא לו להרשב"א ז"ל מההוא דפרק יש נוחלין

[ו] ובכ"מ (פ"ז מהל"א הלכה י"א) העלה בדעת הרמב"ם ז"ל שם דפסק כרבי יוחנן ולא מטעם הנאמר שם בקדושין וכתב וז"ל: ועוד הא סוגיין דעלמא מכרען הכי דבפרק יש נוחלין גבי הכותב נכסיו וכו' ע"ש שמפרש דהרמב"ם ז"ל הכריע מהסוגיא דפרק יש נוחלין שלא כסוגית הש"ס כאן בקדושין. וכן דעת הרשב"א ז"ל לפי שיטתו דלא ניחא ליה להרשב"א לפרש כאשר מפרש הכ"מ לדעת הרמב"ם, דפסק כרבי יוחנן ולא מטעמא דרווחא שביק דלפ"ז מוכרח לומר דאין לדייק מלשון תופסין כפירש"י ז"ל על הא דאסברא רב משרשיא ע"ש ותבין. והרשב"א ז"ל לא ניחא ליה בכך דס"ל כפירש"י ולכן פסק כרבי יוחנן ומטעם דרווחא שביק ודוק. אמנם גם הוא ז"ל הכריע מהסוגיא דפרק יש נוחלין מהא דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט לא משום גזירה משום מהיום אם מתי אלא משום דספיקא הוי. והא דלא תירצו כן בקדושין הא דמתיב ר' חנינא, משום דהסוגיא שם בקדושין היא למאי דמקשינן ויצאה והיתה ודוק היטב בכ"ז והרי נתבאר שיטת הרשב"א ז"ל

[ז] ולמאי דפירשו טעמא דרבי יוחנן דשיורא הוי ופסק כן הרשב"א ז"ל קשה טובא מהא דקיי"ל בקדושין (דף ז') חצייך מקודשת לי אינה מקודשת וזוהי הערה גדולה. ולפענ"ד אפשר לומר לפי מה דאמרינן בגמרא נדרים (דף ס"ח ע"א) איבעיא להו בעל מיגז גייז או מיקלש קליש היכא קא מיבעיא לן כגון דנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והפר לה ואכלתנון אי אמרינן מיגז גייז לקייא אי אמרינן מקלשן קליש איסורא בעלמא. וע"ש בר"ן. ולפ"ז אי אמרינן מיגז גייז חלק הנשאר נשאר חלק אלים וחזק עד שלוקה עליו. ואי אמרינן מקלש קליש הרי חלק הנשאר הוא חלק קלוש ולית ביה מלקות. ולפ"ז אפשר לומר דהענין חצייך מקודשת לי הוא כענין מיגז גייז דכל חציה הוא חלק חזק וענין רווחא שבק כהאי דרבי יוחנן הוא ענין מקלש קליש דזה שאמר מעכשיו ולאחר שלושים יום קדושי דיליה מתפשטין בכולה רק שהן קדושין קלושין והניח מקום להשני במה ששייר וזה לא הוי שיור בקדושין דעכ"פ קדושין חלושין מתפשטין בכולה והבן היטב: סימן מא

שוכט"ס לבני היקר הרב הגדול החכם השלם כש"ת מו"ה משה