דרכי שלום ס

מאחרי רבים להטות אעפי"כ כיון דהמיעוט נהפך להיות כמו הרוב הרי הוא כמו גבי דיינים דחשוב המיעוט כמי שאינו ולא שייך בזה להחמיר ממיעוט חשיבות האיסור אבל גבי מב"מ דהמיעוט אינו נהפך להיות למין אחר והוי כמו שאר רובא ומיעוטא, דהמיעוט נשאר במציאותו ולא דמי להדיינים והבן

ועפי"ז נכונים דברי הרי"ף שכתב גבי פת שאפאה עם הצלי דהוי כדבר שיש לו מתירין דעיקר הטעם דלא נאמר דין דשיל"מ באינו מינו הוא משום דהמיעוט נהפך להיות מין אחר כמו רוב ההיתר ונתמעט חשיבות האיסור המיעוט כמו גבי הדיינים זה נכון גבי תערובות משהו אבל לענין ריחא אם אמנם דאינו רק משהו הרי הוא משהו שאינו נהפך למין ההיתר והוא נרגש ועומד בחשיבותו כפי מה שהוא ולזה לענין ריחא אם שהוא משהו אין לחלק בין מב"מ למבשא"מ ודוק: סימן לח

[ז] ובהיותי בזה אמרתי לבאר הא דמבואר ביור"ד (סי' צ"ח) דאם נתערב במינו ובשאינו מינו ונשפך רואין את שאינו מינו כאלו אינו. והוא מהרשב"א דיליף מהא דאמרו בגמרא לר"י. ומהרש"ל חולק על הרשב"א דבאינו מינו נרגש טעם האיסור. והט"ז חולק על מהרש"ל דטעם הנרגש הוא טעמא דהיתרא מאחר שנתבטל ברובא ע"ש. וראיתי בספר יד המלך (פט"ו מהלמ"א הלכה כ"ב) האריך לבאר דדעת מהרש"ל נכונה וז"ל ונוראות נפלאתי על הט"ז דעלה במחשבה לפניו לדמות ביטול דאורייתא של מין במינו ברובא לדידן למין בשאינו מינו לר"י בטעמא הלא נראה בעליל דאין תכונת עניניהם שוות בשום צד דמבשא"מ היכי דאין מרגישין טעם האיסור אין ההיתר מטעם ביטול כלל רק דע"י ריבוי טעם ההיתר כ"כ נגד האיסור נאבד מן האיסור תבניתו ומראיתו וטעמו הראשון שהיה לו וממילא פקע איסורא מיניה וכו' משא"כ במב"מ לדידן דאף דבטל ברובא בכ"ז אין בידינו לומר דמחמת רוב ההיתר הוי כאילו האיסור נאבד מן העולם עכ"ד בקיצור

וכל הרעש הזה לפי מה דנראה ס"ל לבעל יד המלך דביטול בששים אין אנו צריכין לבוא לתורת ביטול כלל כמפורש בדבריו אלו. אמנם לדעת האחרונים שהבאתי דגם ביטול בששים צריכין אנו לבוא לדין ביטול ברוב מתורת אחרי רבים להטות ולולא תורת הביטול לא היה מועיל מה שאין מרגישין טעם האיסור כמו בבלע איסור. לפ"ז יש לומר דדעת הט"ז בדעת הרשב"א דכל ביטול בששים אנו צריכין בהכרח לבוא לתורת ביטול ברוב לבטל הממש וא"כ שפיר יליף הרשב"א ז"ל מהא דר"י דהרי גם שם אנו משתמשין בתורת ביטול וחזינן דתערובות מינו אינו מעכב לדון תורת ביטול ברוב לבטל הממש של אינו מינו וא"כ ה"ה לדידן תערובות אינו מינו אינו מעכב לדון דין ביטול ברובא במינו ומאחר שאינו מעכב ואנו דנים דין ביטול ברובא במינו והותר, ממילא לא איכפת לן בטעם הנרגש באינו מינו אחר שהוא טעמא דהיתרא שהרי נתבטל ברוב מינו ודברי הט"ז נכונים: סימן לט

לבני היקר הרב החריף מר נתן נטע נ"ל (ז"ל) (נפטר בשם טוב בימי עלומיו ביום ד' אלול תרע"ט בעיר ווינא לדאבון נפשי והיה ירא וחרד צניע ומעלי)

[א] על דבר קושיתך בהא דאמרו בקדושין (דף י"ז) דנכרי יורש אביו דבר תורה. וכתב הריטב"א (שם) דנ"מ דאסור לגזלו וקשה לשיטת הסוברים דבעכו"ם לא אזלינן בתר רובא. אם כן דילמא לאו אביו הוא ושרי לגוזלו עכ"ד. ראה שו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קפ"ח) הביא קושיא זו. ולפי עניות דעתי נראה ליישב על פי מה שחידש בתשו' ח"צ (סי' כ"ו) על מה שהקשה מהרש"ל ביש"ש לענין גזל עכו"ם דהתורה רק לישראל נאמרה. וכתב הח"צ דלא בשביל הנכרי נאמר רק להרחיק אותנו ממדות רעות שלא נגזול ולא נעשוק עכ"ל ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ג סי' ק"ב). וא"כ עיקר האיסור הוא מצד ישראל ולגבי ישראל אזלינן בחר רובא וכענין שכתב הר"ן (בנדרים דף ל') על מה שאמרו בגמרא ואשה כפדאוה אחרים דמיא. והקשה הר"ן הא אדרבה אשה לפדאן הוא דמיא וכתב כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמר כי תלקח אשה לאיש וכו' הילכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל ולגבי בעל כפדאוה אחרים דמיא עכ"ל. וכן בזה אנו דנין מצד ישראל ולא מצד העכו"ם כיון דהאיסור בא מצד ישראל ודוק. ועיין בשד"ח בכללים (מערכת הגימ"ל מאות ל"ח והלאה ועיין שם באות נ"ה) ועיין פאת השדה מ' ה"ג (סי' ו' אות ד')

[ב] ואודות הצבור שלא קרא פרשת שקלים אם יש לו תשלומין בשבח השני של ההפסקה. עיין או"ח (סי' תרפ"ה) בהגהות הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל שהביא בשם תשו' גנת וורדים (חלק או"ח סי' נ"ו) שכל שעבר זמן הראוי עפ"י תקנת חז"ל שוב אין קורין. ועיין סוף מגילה פלוגתא דרב ושמואל:

[ג] ומה ששאלת אם מותר לחזור לדירה שעקר דירתו משם. ראיתי בספר דברי יחזקאל מהגה"צ משינאווא ז"ל שנשאל בזה והשיב וז"ל אם עדיין לא מלאה שנה תמימה אין חשש כלל כי כן מקובל שבתוך שנה מותר לחזור לדירה שעקר דירתו ממנה ואם צורך גדול בשעת הדחק יוכל להתיר לסמוך על מה שאומרים שמניחין יתדות בכותל כי אין זה איסור השוה לכל ואינו דבר המוזכר בש"ע לכל ישראל עכ"ל: