דרכי שלום נו

מבטלין איסור אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו עכ"ל. וכן כתב הריב"ש (סי' שמ"ט) ראי' זו דלשיטת הראב"ד ז"ל דאין מבטלין מה"ת האיך התירה התורה כלי מדין בהגעלה. ועיין פר"ת (סי' תנ"ב וסי' תנ"ג) הרי מבואר ומפורש דאף להראב"ד דאין מבטלין מה"ת באין כונתו לכך שרי

[ב] ואמרתי לבאר הדברים ולהסביר החילוק בין אם כוונתו לבטל או לא אף דנימא דהא דאסור לבטל הוא מה"ת לפי מה שביארתי בתשו' דהענין ביטול לכתחילה שאסור מה"ת הוא משום דהקפידה התורה ע"ז שעושה תחבולה לאכול מה שאסרה התורה אף שיאכל בדרך היתר. והבאתי סמוכין לזה מהש"ס וקדושין ל"ג). ודוגמא לזה מצינו לענין נדרים שאמרו הנודר כאילו בונה במה. וכתב הר"ן (נדרים דף כ"ב) וז"ל דנהי דרחמנא אסר עליה דברים האסורים כי מוסיף איהו אמאי דאסר רחמנא פשע כענין שאמרו בירושלמי בפרק פותחים לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים המותרים עכ"ל. הרי מבואר דהתורה הקפידה על זה שאוסר על נפשו דברים המותרים עד שאמרו שם במשנה (דף ט') כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה וכתב הר"ן וז"ל ומפני שאין ראוי לעשות כן קרי להו נדרי רשעים שהרי רשעים הם לאותו דבר עכ"ל. ושם במשנה כנדרי כשרים לא אמר כלום. כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן. וביאר הר"ן דנדר פירושו דבר שאינו בא לגמרי בנדבת הלב, ונדבה פירושו מה שהאדם נודר יותר בנדבת נפשו וזה הענין בנזיר מי שהכונה שלו יותר רצויה קרי נזירתו נדבה ומי שאינה רצויה קרויה נדר. ורשעים אין כונתם רצויה והכשרים כוונתם שלימה ורצויה עכ"ד. הרי חזינן דבזה שהקפידה התורה על מי שאוסר עליו דברים המותרים והוא עבירה כבונה במה אזלינן בתר הכונה. ואם כוונתו רצויה לא נאמר עליו לא דייך במה שאסרה התורה ולא הוי כמתחכם על דברי תורה. וכן הענין בהיפוך בזה שרוצה להתחכם על דברי תורה להתיר לעצמו דברים האסורים בתחבולה אם אין כוונתו לכך שרי. וזה ההסבר דגם להראב"ד ז"ל דאיסור הביטול לכתחילה אסור מן התורה בדיעבד שרי. והיינו כמו גבי נדר דהעבירה הוא שעשה לעצמו איסור. ואף שעשה נגד רצון התורה נאסר דזה היא העבירה שעשה מהיתר איסור, כן הענין הביטול דהעבירה היא שעשה לעצמו היתר ואף שעשה נגד רצון התורה הותר דזה הוא העבירה שעשה מאיסור היתר ודוק היטב

[ג] ומה שכתב כ"ת עמ"ש דאם אין כוונתו לבטל שרי והביא הנו"ב (מהד"ק חיור"ד סי' כ"ו) שכתב דהא דמותר באם אין כוונתו לבטל היינו באם שכבר נתערב אלא שעדיין לא נתבטל והוא עושה דבר שעי"ז מתבטל בזה אזלינן בתר הכונה אבל לערב לכתחילה אסור אפילו באין כוונתו לבטל עכ"ד. כבר הקשו על הנו"ב חכמי דורו. ועיין בנו"ב (מהד"ת סי' מ"ו) שהקשו לו מהריב"ש שהבאתי. ועיין בהגהת ד שאול (יור"ד סי' פ"ד) שכתב על הנו"ב שלא זכר דברי הר"ן שמבואר שלא כדבריו. ועיין בנחלת צבי על היור"ד (סי' פ"ד) מ"ש שם ע"ז

[ד] וכ"ת הבאת במכתבך קושית הגאון הרי"ם ז"ל על שיטת הפוסקים דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא רק מדרבנן והקשה מגמרא (גטין דף פ"ד) הרי זה גיטך ע"מ שתאכל בשר חזיר מאי לפמ"ש הרשב"א ז"ל גבי הרי זה גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני דבדרבנן תשוב אפשר וא"כ בעל מנת שתאכל בשר חזיר נמי הוי אפשר דהרי בידה לבטל האיסור ברובא ומה"ת מותר לבטל עכ"ד. והנה מ"ש וז"ל דאמאי שינה בגמ' לתפוס בשר חזיר ולא תפיס שאר איסורין כמו נבילה וטריפה והוא משום דבשר חזיר ניכר בבשר אחר עכ"ד. לפענ"ד זה ליתא דאמרינן בגמרא (נזיר דף כ"ג) וכשהיה ר"ע מגיע אצל פסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר טלה כו' ועיין פירש"י שנתכוין לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה גרסינן עכ"ל. ועיין ש"ס חולין (דף ק"ו) מים הראשונים האכילו בשר חזיר. ועיין שם פירש"י ודוק

[ה] ובקושית הגאון הרי"ם ז"ל נראה לפי מה דאמרינן (נדרים דף ס"ג במשנה) ר"מ אומר קונם יין שאיני טועם עד שיהא פסת לא נתכוין זה אלא עד ליל פסת עד שעה שדרך בני אד לשתות יין. ועיין שם בר"ן שכתב אעפ"י שלפי לשון נדרו משמע דאסור דהא אמר עד שיהא עכ"ל. ועיין שם במשנה (דף ס') עד שיהא אסור עד שיצא. הרי דאמדינן דעתו אף שהוא היפוך מלשונו. ועיין שם עוד בגמרא (דף פ"ד) "שאני הכא דמוכחא מילתא דעל היתרא קאסרה נפשה". וכן כאן בנ"ד אמרינן דכוונתו היתה רק לאכילת איסור ולא בדרך היתר

עוד הבאת במכתבך קושית המל"מ (בפר"ד) שהקשה בסוגיא דיומא (דף פ"ג) מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל תחילה דאמאי מאכילין אותו טבל הרי יכול להפריש תרומה ויערבנה עם החולין דמה"ת מותר לבטל איסור לכתחילה עכ"ד

[ו] בגוף קושיתו של המל"מ וגם בקושית הגאון הרי"ם ז"ל נראה לפענ"ד לפמ"ש הר"ן נדרים (דף נ"ט) וז"ל שהאיסור הוא דרכו להתבטל ולא ההיתר ע"ש. ולכאורה טעמא מאי ואפשר לומר לפימ"ש הרמב"ן (עבודה זרה פרק השוכר) דטעמא דבהיתרא לגו איסור אלא אמרינן קמא קמא בטל משום דהביטול תלוי בדעתו ורצונו של אדם שמבטל בדעתו האיסור לגבי ההיתר. אבל בהיתר לתוך איסור אדם מצפה שיתוסף עוד היתר לכן איננו בטל עכ"ד. ועפי"ז יש