דרכי שלום נה

[ט] ועוד כתב וז"ל ויש לי להביא ראי' דביטול ברובא דליתא קמן הוא מדאורייתא מהא דבגד שאבד בו כלאים דלא ימכרנו לנכרי וכמו כן בדרוסה ואמאי יהי' אסור למכרו הרי יהי' מעורב ברובא דהיתרא. ואם נימא דגם בזה אין האיסור רק מדרבנן אבל מה"ת מותר לבטל בכל ענין אף אם נדע בבירור דיבוא בבלי דעת לישראל וא"כ הוא גופא גזירה ואיך ניקום ונגזור גזירה לגזירה אלא ודאי בביטול ברובא דל"ק אסור מדאורייתא עכ"ל. הרי מבואר בש"ע (יור"ד סי' פ"ו) דאין מוכרין ביצת נבילה לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל והרי ביצת נבילה היא רק איסור דרבנן ואעפי"כ אסרו חכז"ל למכרה לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל. וכבר הביא בנקודת הכסף (סי' י' צ') דברי התוס' שכתבו ויש מקומות דגזרינן גזירה לגזירה ואין לדמות גזירות חכמים זו לזו אלא במקומות שהש"ס מדמה עכ"ל, והנה מבואר ברשב"א (חולין צ"ג) דקרוב לודאי שימכור לישראל. ועיין תשו' נו"ב (מהד"ת חיור"ד סי' קפ"ו ובתאו"ח סי' ע' ודוק) ועכ"פ הדין מבואר

[י] ומה שכתב באמצע דיבור שהבאתי בזה"ל אבל מדאורייתא מותר לבטל בכל ענין אף אם נדע בבירור שיבוא ליד ישראל עכ"ל. מבואר שדעתו דלהסוברים דמותר לבטל מה"ת מותר אף בכה"ג שיבוא בטח לישראל. לולא דבריו לפענ"ד נראה דבכה"ג הכל סוברים דאסור מה"ת משום ליתא דלפ"ע דהרי ענין ההיתר ברובא דליתא קמן הוא לסמוך על הרוב ולדידיה לענין איסור זה דלפ"ע ליכא רובא דמאי נ"מ לן ברובא דעלמא דהיתרא אחר שבטח יבוא האיסור ליד ישראל והרי זה דומה למערב איסור בהיתר יבש ביבש בעבור איש אחד והוא מכיר את החתיכה האסורה שבודאי עובר אלפ"ע. וכן מבואר במקנה (קדושין דף ל"ט) דלהסוברים דאין מבטלין רק מדרבנן היינו באם הוא בענין שאחר שנתבטל לא יכיר המבטל עצמו את האיסור אבל אם המבטל יוכל להכיר את האיסור פשיטא דאסור מה"ת לגרום איסור לחבירו שאינו מכירו כיון שהוא מכירו עובר אלפ"ע עכ"ד. וה"ה לענין ביטול ברובא דליתא קמן אחר שידוע שיבוא ליד ישראל ליכא לגביה ההיתר ואין לו על מה לסמוך והרי זה דומה למושיט שלולא מעשיו לא היה המכשול ודמי לקאי בתרי עברא דנהרא ופשטא דקרא דלפ"ע לא תתן מכשול הכי משמע ועיין בשאג"א (סי' י"ח) ודוק. ויש לדון בזה ממה שכתב בתשובת פנים מאירות (שהובא בפ"ת) באחד שאכל עוף ומצא בו אחד מח"י טריפות שאינו צריך כפרה דהוי אונס. אמנם בנתיבות (סי' רל"ד בביאורים ס"ק ג') כתב דבאיסור תורה האוכל בשוגג צריך כפרה. ועיין נו"ב (מהד"ת חלק או"ח סי' א') ודוק

[יא] ומה שכתב עוד שם ביד המלך דאם גוף האיסור ביטול הוא מה"ת גם בדיעבד היה אסור דמה"ת אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד עכ"ד. לפענ"ד היה נראה דענין זה שייך בדבר שצריך לעשות מה"ת אם מעכב אף בדיעבד. ובענין שאסור לעשות שייך ענין אי עביד לא מהני. והנה התוס' (תמורה דף ד' ד"ה רבא) הקשו ז"ל וקשה צרם אוזן בבכור ליתסר ופשיטא לן דאינו אסור אלא משום קנס וי"ל דלא גרע מאלו נפל מאליו עכ"ל. ובשו"ת בית אפרים (חאו"ח סי' נ"ו) ביאר דבריהן והוא דכל מה שאסרה התורה יש לנו שני דרכים או שנאמר שהדבר בעצמו מתועב למקום או שהדבר בעצמו אינו מתועב רק העושה כן הוא מתועב ושנוא למקום ומצווה ועומד שלא יעשה כן ומן הסתם אמרינן שהדבר בעצמו מתועב. אבל אי חזינן דגלי קרא שמותר לאכול הדבר הנעשה כן אף שלא מצינו ההיתר רק בנעשה מעצמו שלא ע"י אדם מכל מקום מוכחא מילתא שאין הדבר מתועב רק שהאדם מצווה שלא לעשותו וזה שכתבו התוס' כיון דאם נפל ממילא שרי הרי חזינן דאין הדבר מתועב ומשו"ה מעשיו מועילים אף שעבר אמימרא דרחמנא עכ"ל ולפ"ז כן הענין הא דאין מבטלין מה"ת איסור לכתחילה לשיטת הראב"ד ז"ל דבדיעבד שרי כיון דאם נפל ממילא שרי ה"ה בנעשה ע"י אדם רק דהאדם מצווה שלא לעשותו והבן. ועיין בתב"ש (סי' י' ס"ק א') וז"ל ואע"ג דס"ל להרא"ש דהנאת שחיטה לא דמי לנטל כרכר היינו בדיעבד אבל לכתחילה פשיטא דאפילו משהו אסור מדאורייתא עכ"ל. ועיין בשד"ח בכללים (מערכת ד' אות ט"ז). סימן לד

שוי"ר לאחי אהובי הרה"ג המפורסים חכם השלם כקש"ת מו"ה דוד דוב לייטער שליט"א (זללה"ה) אבד"ק זאוואלוב יע"א

מכתבך היקר עם ח"ת לנכון הגיעני. ואשר כ"ת באת להשיג באיזו פרטים שכתבתי בתשובתי לבנך הרב נ"י אבוא על סדר דבריך. כ"ת כתבת וז"ל: ואת אשר תירצת דשם אין כוונתו לבטל העלית לפני פרי חדש וברכתי ברכת הנהנין דאין כוונתו לבטל מותר רק באם נימא דהוי דרבנן אבל אי נימא דהוי מה"ת אין לחלק והתם קאי אדאורייתא דלא אמרה תורה עכ"ל

[א] מבואר בר"ן (פרק אין מעמידין ד"ה איבעיא) וז"ל לא נאסר לבטל איסור לכתחילה אלא למי שנתכוין לבטל כדי ליהנות ממנו הא לאו הכי לא, שאם לא תאמר כן למי שסובר דאין מבטלין מדאורייתא הוא א"כ איך הכשירה התורה כלי מדין בהגעלה דודאי בב"י אמרינן כן דבאינו ב"י אינן צריכין הכשר מה"ת דנו"ט לפגם מותר אלא ודאי לא אמרו אין