דרכי שלום נג

[ב] ומה שכתב ביד המלך שם לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן דברובא דליתא קמן הכל מודים דאין מבטלין מה"ת דברובא דאיתא קמן האיסור נהפך להיות היתר. וברובא דליתא קמן האיסור בכל מקום שהוא קאי וקיימי רק שאנו דנין על כל חלקי פרטי מהספק שהוא מהרוב עכ"ד

לפענ"ד אין דברי היד המלך מוכרחים. לפמ"ש בנמ"י (נדרים דף י"ט) וז"ל דכי אמרינן דאין איסור חל על איסור היינו בעלמא דתרווייהו איסור גברא אבל הכא דנדרים איסור חפצא ושאר איסורין איסור גברא חייל וחייל עכ"ד. ועיין בריטב"א (שם) שכתב וז"ל וה"ה שחל הנדר על האיסורין דאיסורין ושבועות חד תכסיסא נינהו עכ"ל. וכן מבואר שם בר"ן (נדרים י"ט). ועיין בשו"ת נו"ב (מהד"ת חאו"ח סי' קי"ז) שהוכיח מדברי הר"ן דס"ל דכל איסורין הם איסור גברא. ולפ"ז כשם שנסתלק האיסור גברא ברובא דאיתא קמן כן נסתלק האיסור גברא ברובא דליתא קמן. וגם יש לומר דאף להסוברים דכל האיסורין הם איסור חפצא לפמ"ש הר"ן וז"ל וליכא למימר דכי היכא דאיסור חפצא בנדרים חייל אאיסור גברא בשבועות הכי נמי איסור גברא דשבועות ליחול אאיסור חפצא דנדרים משום דנדרים כי היכי דאית בהו איסור חפצא איסור גברא נמי אית בהו שהרי מכיון שנאסרו עליו בקונם קאי עליה בבל יחל דברו והאי לאו איסור גברא הוא ככל לא תעשה שבתורה עכ"ל. לפ"ז בכל איסור חפצא יש ביה איסור גברא והיינו שנאסר לכל ישראל לאכול דברים האסורים ולפ"ז איסור שנתבטל ברוב היתר סילקה התורה מעליו את האיסור גברא ומאי איכפת לן באיסור חפצא מאחר שאין כאן איסור גברא. ומה שכתבו הפוסקים שהאיסור נהפך להיות היתר היינו שנסתלק מעליו האיסור והותר אליו. וכן הענין ברובא דליתא קמן מאחר דמה"ת אזלינן בתר רובא ומותר לאכלו ולסמוך על הרוב ואין כאן איסור גברא שוב לא איכפת לן באיסור חפצא. והרי גם ברובא דאיתא קמן אחר שנתבטל אם הוכר האיסור אח"כ הוא חוזר לאיסורו ואם נהפך להיות היתר מהיכן בא האיסור מחדש אלא דהאיסור כל זמן שלא ידעינן ליה אזלינן בתר רובא וליכא איסור גברא ואחר שניכר שב למקומו. וכן הענין ברובא דליתא קמן כל זמן שלא ידעינן ועומד בספק אזלינן בתר רובא וליכא איסור גברא ואזהרה וכמו שהתורה התירה דבר איסור לחולה וכמו שהתירה התורה לחלוצי צבא לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר דבאמת הוא אסור רק דסילקה התורה את האיסור גברא והרי רש"י ז"ל כתב במסכתא ביצה (דף ג') דשיל"מ אפילו באלף לא בטל וז"ל אע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטל דכתיב אחרי רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאח"ז לא יאכלנו באיסור ע"י ביטול עכ"ל. הרי דקרי ליה איסור אחר הביטול והרי לענין דשיל"מ דעת הרבה פוסקים דברובא דליתא קמן שההיתר הוא מכח כל דפריש מרובא פריש אזלינן בתר רובא אף בדשיל"מ. ועיין בר"ן (פרק אין צדין) שנסתפק בזה. ועיין מג"א (סי' תקי"ג במחצית השקל שם) מה שכתב בשם הריטב"א ז"ל. ועיין משנה למלך (פ"ז מהלכות מעילה). וכבר האריך בשו"ת חת"ס אה"ע (ח"א סי' קמ"ז) להחזיק בסברא זו דלפי המסקנא דאזלינן בתר רובא אף ברובא דליתא קמן שוב עדיף ליתא קמן מדאיתא קמן, דאיתא קמן עכ"פ איכא לפנינו מיעוט הסותר להרוב. ולפ"ז לענין אין מבטלין איסור לכתחילה איפכא מסתברא דלבטל איסור לכתחילה ברובא דאיתא קמן יאכל בודאי את האיסור ולבטל ברובא דליתא קמן כענין לשלוח אח הצפור החוצה שאפשר שלא תבוא בשום פעם לישראל. ודוק

[ג] ועפי"ז יש ליישב מה שהאריך ביד המלך (שם) לתמוה על הרדב"ז בתשו' (ח"ג סי' תקמ"ז) שכתב שאסור ליקח מן העכו"ם דבר שנתבטל דהוי כמבטל איסור לכתחילה וע"ז תמה ביד המלך דאיך מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד ואיך אנו סומכים לקנות מהעכו"ם ביצים או חלב שנחלבה בפנינו למה לא ניחוש דילמא טריפה היא עכ"ד, דיש לומר דהרדב"ז לא כתב דבריו רק כשנתבטל ברובא דאיתא קמן דאז בודאי יאכל אח האיסור ע"י ביטול אבל בהיתרא דרובא דליתא קמן מודה הרדב"ז דשרי ולזה אנו קונים מהעכו"ם ביצים וחלב ועיין בי"צ (יור"ד ח"ב בקו"א סי' ל"א)

[ד] וביותר אמרתי לבאר שיטת הרדב"ז שלא תקשה עליו מהא דלוקחין ביצים וחלב מהעכו"ם לפימ"ש הפוסקים דדינא דאחרי רבים להטות לא נאמר רק לישראל ולא לב"נ ועיין פמ"ג יור"ד (סי' ס"ב) ולפ"ז איסור שנתבטל ביד העכו"ם הרי הוא בחזקת איסור כ"ז שהתערובות ביד העכו"ם כי לב"נ לא נאמר תורת הרוב והתחלת ההיתר מתורת ביטול הוא כאשר בא ליד ישראל והרי בלקיחה זו עושה הביטול והוי כמבטל איסור לכתחלה. אמנם ברובא דליתא קמן כענין הביצים והחלב דההיתר הוא מכח כל דפריש מרובא פריש דהוא סברא וסברא היא דאורייתא ואיך אפשר לומר דמילתא דתליא בסברא שיש חילוק בין ישראל לעכו"ם דבשלמא בביטול חד בתרי דאין סברא לומר דמאחר שנתערב חתיכה דאיסורא בשתי חתיכות דהיתרא שהאיסור נעשה היתר רק דכן הוא גזרת התורה אפשר לומר דהתורה לא ניתנה רק לישראל ולא לעכו"ם אבל במילתא דתליא בסברא כענין כל דפריש מרובא פריש לא יתכן לומר דבישראל הוא פירש מהרוב ובעכו"ם לא. ודבר זה דסברא אין חילוק בין עכו"ם לישראל מבואר בתוס' (סנהדרין דף ע"ד ע"ב ד"ה בן נח) וכן העלה בספר מנחת חינוך מדברי התוס' הנ"ל. וא"כ לפ"ז הביצים והחלב גם בעת שהיו ביד העכו"ם כבר היו בחזקת היתר מכח רוב המציאות וכאשר לקח אותם הישראלי מהעכו"ם לא הוי מבטל איסור לכתחילה דהרי כבר חל עליהם שם היתר ביד העכו"ם. והנה