דרכי שלום נב

[ד] וממה שכתב הר"ן (נדרים ב' ע"א) וז"ל והיינו טעמא דקרי להו כנויין כלומר שהם מלשון נדר אלא שהוא מכונה עכ"ל. וכן בפירוש הרא"ש בנדרים (דף ו') וז"ל ובאלה הלשונות ראו חכמים שהיו לעגי שפה שלא היו בקיאין לדבר עברית מדברים בהם ותיקנו אותם לכנויים עכ"ל. הרי מבואר דהכנוי יש לו שייכות לשם העצם שיש מי שקורא לקרבן קונם

[ה] אמנם ממה שמבואר בשו"ת גאוני בתראי (סי' ג') בדבר הגט שכתבו דמתקרי לובא והיו עוררין דהו"ל לכתוב המכונה לובא כיון דלובא הוא שם לע"ז. והיה אחד מהטעמים שהכשיר הב"ת דל"ש לכתוב המכונה היכא דאין לו שייכות לשם העצם. והגאונים חלקו על הב"ח ע"ש. ובאה"ש (כלל ז' ס"ק מ"ז) הביא הדברים וכתב וז"ל והנה לדעת הב"ש דהמכונה קאי על השם לכאורה בכנוים כאלו שאינם שייכים להשם לא שייך המכונה ויש לכתוב דמתקרי כדעת הב"ח. אמנם נראה כי מהאי טעמא גופא שאינם שייכים להשם אלא על האדם הרי יודה הב"ש דהמכונה קאי על האדם עכ"ל. ועכ"פ כן דעת הגאונים אם מטעם דאה"ש או מטעמים אחרים. וכן נראה בספר גט פשוט (סי' קכ"ט סוף ס"ק פ"ד) ע"ש היטב ועיין ט"ג בשמות אנשים (אות מ' ס"ק ל"ה). ועיין בט"ז (ס"ק כ"ה). ועיין בספר קב נקי (כלל ל"ח אות י"ד) שהאריך בזה. ועיין בשד"ח אספ"ד מערכת גט (סי' ו' אות ב') ועיין עוד בשד"ח מערכת גט (אות א' סי' מ"א) וכתב שם בשם הגאון שם אריה וז"ל וכן אנו נוהגים בשם באבא, זיידא, אלטער אלטא לכתוב שם העיקר ועל הכנוי המכונה או דמתקרי עכ"ל

[ו] ובשום זידא באה"ש במקום שמביא שו"ת דברי חיים הנ"ל כתב הוא וז"ל לפענ"ד אם נוהגים לכתוב זיידא בשני יודי"ן גם בגט יש לכתוב כן עכ"ל. ועיין ט"ג שמות נשים (אות ו' ס"ק ג') ודוק. ולפי דברי הט"ג שם נראה דיש לכתוב זידא בחד יו"ד. ובעל אה"ש הולך לשיטתו (בכלל י' אות כ"א ד"ה ונתקשיתי) ודוק

ועיין בשו"ת בית יצחק ח' אה"ע הלכות גטין (סי' ע"ו) שהביא בשם הגאון מהרש"ק ז"ל בשם אלטר לכתוב דמתקרי. וכתב שם דשם אלטר יכתוב בלא ע' דלא כמו"ש בספר אהלי שם וזה טעות עכ"ל. ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' רס"ז) בדין זה ודוק היטב

[ז] ואודות שם פיצא כן הוא באהלי שם (ש"א אות פ') וציין לט"ג (ש"נ אות ל' ס"ק ו') וכן כתב שם יצחק המכונה פיצא. אמנם בשו"ת מהרש"ם חלק ה' (סי' א' ד"ה ומה) הביא שם מט"ג (ש"נ אות פ' סק"ז) והעלה לכתוב פיציא. ע"ש

[ח] ועל אודות שם אנשיל כבר ראית מה שכתב באהלי שם דלפעמים קורין בטי"ת וכותבין כן. ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' שי"ט) שהביא דברי הד"ח דבזה"ז יכתבו בטי"ת ושי"ן וכתב במהרש"ם דכן המנהג

[ט] וחנה הנקראת חנטשה דכתב באהלי שם חנטשא אבל בשו"ת בית יצחק הלכות גטין (סי' כ"ג) כתב לכתוב בה' שהוא יוצא משם הקודש ובאהלי שם (כלל י' אות ל"א) האריך בענין זה ע"ש: סימן לג

שוכט"ס לאהובי ב"א יקירי הרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה אליעזר לייטער שליט"א אבד"ק טרמבאוולא יע"א

מכתבך הגיעני. ומה שהבאת קושית היד המלך בהלמ"א שהקשה על שיטת הפוסקים דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא רק מדרבנן והקשה מגמרא קדושין (דף נ"ו) דציפורי מצורע מותרים דלא אמרה תורה שלח לתקלה שאם היו אסורין איך ציותה התורה לשלוח הרי יכול להכשיל את האדם אשר יצודם בבלי דעת ויאכלם ואי נימא דמה"ת מותר לבטל לכתחילה הרי זה האדם מרובא דעלמא הוא אוכל ואם דהמשלח מבטל הרי מה"ת מותר לבטל ע"כ. וכבר האריכו האחרונים בקושיא זו

[א] ולפימ"ש הפוסקים דאם אין כוונתו לבטל שרי הרי כאן אין כונתו לבטל וליהנות מהאיסור רק לקיים מצות התורה. וליכא למימר דכוונת הש"ס בהא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דהוא מטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה. ונראה לומר לפמ"ש הר"ן ז"ל בסוגיא דזרוע בשילה דטעם הראב"ד דסובר דאין מבטלין מה"ת משום דקרי ליה הש"ס לזרוע בשילה חידוש. נשמע מזה דבעלמא אסור לבטל מה"ח וכתב הר"ן בשם התוס' דאין ראי' מזה דלעולם אימא לך דבעלמא מותר לבטל מה"ת והא דקרי ליה הש"ס לזרוע בשילה חידוש היינו חידושא שיהי' מצוה לבטל ובעלמא אמנם דאיסורא ליכא מכל מקום מצוה ליכא עכ"ד. (ע"ש בר"ן כי לא נמצא בתוס' שלפנינו). א"כ לפי"ז גם מכאן אין ראי' דאסור לבטל מה"ת דאפילו נימא דמותר לבטל מה"ת שפיר גמרינן דציפורי מצורע מותרים דלא אמרה תורה שלח לתקלה שיהי' מצוה בדבר. דוגמא לזה שאמרו צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן וכתבו התוס' (חולין דף ה') שגנאי הוא לצדיק שיאכל דבר איסור ולמאי דגרסינן בכתובות (דף כ"ח) גבי העלה עבד לכהונה על פיו כו' משום דאתי לידי אכילת איסור ע"ש וכן בהא לא יתכן שיזדמן לישראל אכילת איסור ע"י מצותיו ית':