דרכי שלום נ

והא דלאחר זמנו מותר באינו מינו באיסור משהו משום דגם מינו ליכא איסור תורה ואסור רק משום קנסא ולא גזרינן גזירה זו בדרבנן. נמצא דלפ"ז בע"פ משש שעות ולמעלה אסור במשהו גם בשאינו מינו משום דאסור מה"ת ולא בדילי מיניה. ואפשר לומר דדוקא בעינן את שני הטעמים דהא דגזרינן בזמנו שלא במינו אטו מינו הוא משום דאיכא תרתי כרת ולא בדילי מיניה ואם שאין הכרח עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. ובהיות כן לא נדע איך הדין בערב פסח לרב דאם צריכין לתרי טעמי הרי בע"פ ליכא כרת ואם די בטעם דלא בדילי לחוד הרי אסור גם בע"פ במשהו במינו ובשא"מ ומאחר הפסח אין ללמוד כאמור. ושוב תקשה למה לא ביאר לנו רב הדין של ערב פסח אלא ע"כ דרב ס"ל כר"י דלאח"ז אסור מה"ת. ולפ"ז פירש"י מוכרח דצריכין לתרתי טעמי דאי משום דלא בדילי לחוד למה לא יאסור אחה"פ בא"מ. ומינה דגם בערב פסח דליכא כרת אינו אסור במשהו רק במינו כשאר איסורין ודינו כלאחה"פ דשניהם מה"ת אסורין ודין אחד להם ודוק: סימן לא. המשך הדרוש הנ"ל

[ח] ובשיטת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל דחמץ הוי דשיל"מ הקשה הרמב"ן במלחמותיו פסחים (דף כ"ט) הא רבי יוחנן ס"ל לאח"ז מותר כר"ש ובזמנו אינו אוסר במשהו וקשה הרי הוי דשיל"מ. ותירץ הרמב"ן דר"י לא ס"ל דשיל"מ והביא ראי' מע"ז (פרק השוכר) דר"י ור"ל דאמרו תרוייהו כל איסורין שבתורה בנו"ט חוץ מטבל ויין נסך ומפרש הש"ס דטעמא דטבל כהיתרו כך איסורו ולא קאמר משום דשיל"מ עכ"ל הרמב"ן. וענין זה הוא מחלוקת הראשונים דהתוס' (שם בע"ז) כתבו דבירושלמי קאמר דטעמא דטבל משום דשיל"מ ולמה לי תרתי טעמא ותירצו התוס' דלטעמא דדשיל"מ הוה אמינא דוקא היכא דהבעלים בעיר שיכולים להפריש הוי דשיל"מ אבל אי ליכא בעיר אין לו מתירין הלכך איצטריך לטעמא דכהיתרו כך איסורו כו' ע"ש. והא דמקשה הש"ס אלא טבל מאי טעמא הרי איכא טעמא דדשיל"מ כבר תירץ מהר"ם מלובלין ז"ל דסתמא קאמר חוץ מטבל ומשמע בין בעלים בעיר בין שאינם בעיר דלא שייך דשיל"מ עכ"ד. גם הרשב"א והרא"ה ז"ל נחלקו בזה דבתורת הבית (בית רביעי שער רביעי) הביא דברי הגמ' הנ"ל וכתב ע"ז מאי קא מקשינן טבל מאי טעמא אדרבה טעמא מפורש הוא משום דדשיל"מ ותירץ רבינו יעקב ז"ל בהאי דר"י בשאין לו טבל אחר להתירו עכ"ד. והרא"ה ז"ל בבדק הבית כתב ע"ז ולאו קושיא היא דהאי טעמא דדשיל"מ דבתרא הוא ולהכי פרישנא בדר' יוחנן כסברא דקמאי עכ"ד. והרשב"א ז"ל במשמרת הבית האריך לחלוק עליו דאמוראי קמאי ס"ל הך דינא דדשיל"מ ע"ש באריכות והעתקתי דבריהם בקיצור. והנה עמ"ש הרמב"ן ז"ל דרבי יוחנן לא ס"ל דשיל"מ הקשה החת"ס עה"ת דהרי בגמ' ביצה דאמר ר"א לעולם ספק יו"ט ספק חול והו"ל דשיל"מ והתם לתירוצי דר"י קאי ודוחק לומר דהכי קאמר הך כר"ש שאמר משום רבי יהושע דס"ל דשיל"מ לא בטל א"כ מאי חדית לן רב אשי הא רב פפא נמי הוי מוקמיה ליה כרבי יהושע וכתנא דליטרא קציעות ומאי טעמא נאיד רב אשי משנויי דרב פפא עכ"ד

והנה בהגהת משנת רב על משניות (במסכת ערלה) הקשה על הרמב"ן ז"ל דמבואר שם בירושלמי דרבי יוחנן סובר דשיל"מ לא בטל ע"ש. ולפ"ז קשה על שיטת הרמב"ם ז"ל דחמץ הוי דשיל"מ מהא דרבי יוחנן וכקושית הרמב"ן ז"ל. ולכאורה יש לומר הרי בטעם דשיל"מ כתב רש"י במסכת ביצה דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול יאכלנו בהיתר. והר"ן ז"ל (נדרים דף נ"ב) המציא טעם אחר דהיכא דעתיד להיות היתר אסור במשהו משום ליתא דמין במינו ע"ש. ולכאורה נראה דשתי הדיעות שהביא הרמ"א בהגה ביור"ד (סי' ק"ב) דשיל"מ וחוזר ונאסר כגון חמץ בפסח אי הוי דבר שיל"מ תליא בשני הטעמים הנ"ל דלטעם הר"ן כיון שחוזר ונאסר לא הוי דומה למין ההיתר דהרי חוזר ונאסר. ולטעם רש"י אין לנו נ"מ במאי דחוזר ונאסר רק שיאכלנו בזמן ההיתר. וכן כתבו האחרונים. ונראה דגם מה שהקשה הר"ן (בפסחים שם) על שיטה זו דלא נאמר דשיל"מ אלא כשהמין בעצמו עתיד להיות ניתר אבל כאן שהחמץ בעצמו אסור אעפ"י שהתערובות מותר לא הוי דשיל"מ עכ"ד. וזה טענה לטעם הר"ן דמאחר שאין המין בעצמו עתיד להיות היתר שוב אינו דומה לההיתר ולא הוי מינו אבל לטעם רש"י אין נ"מ בזה וזה פשוט

[ט] והר"ן ז"ל בא לידי טעמו מהא דנחלקו רבי יהודה ורבנן (מנחות כ"ב) בהא דמב"מ אי בטל או לא דאמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו של שעיר ע"ש. ומהר"ם ברבי ז"ל הקשה על שיטת רש"י ז"ל שסובר דס"ל לרבא מב"מ במשהו איך אפשר שסובר רבא מין במינו לא בטל והרי רבא ס"ל אין מערבין לקרנות בגמרא תמורה (דף ה') ורבי יהודה לא יליף מין במינו לא בטל רק מולקח דם הפר ודם השעיר וע"כ ס"ל מערבין לקרנות עכ"ד. אי נימא כדברי מהר"ם ברבי ז"ל הנ"ל דענין מב"מ לא בטל תליא בהא דאין מערבין לקרנות י"ל דר"י הוא האומר דמחלוקת רבי יהודה ורבנן תליא בהא דמערבין לקרנות. ולפ"ז ס"ל לרבי יוחנן כטעם הר"ן. ולכן לא הוי לרבי יוחנן חמץ בפסח דשיל"מ כשיטת הר"ן דהרי חוזר ונאסר. אמנם רבא דס"ל דאין מערבין לקרנות לא ס"ל הא דנחלקו ר"י ורבנן הוא מולקח מדם הפר ודם השעיר ולכן ס"ל דדשיל"מ בתערובות הוא מטעם רש"י. אמנם התוס' במנחות (דף כ"ב ד"ה ורבי יהודה) הקשו וא"ת למאן דאמר אין מערבין לקרנות מנא ליה