דרכי שלום מט

בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש דהא בגמ' מוכח דר"ש נמי מודה דמש"ש ולמעלה מיתסר באכילה כיון דאמר רחמנא תשביתו וכיון דמיתסר אי אפשר שלא יאסור בנו"ט הלכך ע"פ מש"ש ולמעלה עד לאחה"פ בזמנו מיקרי עכ"ל. וביאר בכ"מ דדעת הר"ן דמסתמא בא רבא לפרש ענין איסור חמץ בכל הזמנים וע"כ דערב פסח או דהוא בכלל בזמנו או בכלל שלא בזמנו ולהכניסו בכלל שלא בזמנו אי אפשר וע"כ נכלל בזמנו עכ"ד

[ה] ועפי"ז נתבאר דעת הטור דגם הטור ס"ל דמסתמא באו לפרש ענין איסור חמץ בכל הזמנים. והנה לרב דס"ל מין במינו במשהו בכל האיסורים ובפסח בזמנו גזרינן בשא"מ אטו מינו ולאחה"פ אסור מה"ת כרבי יהודה ממילא אם נתערב לאחה"פ הרי מב"מ במשהו כשיטתו ושלא במינו בנו"ט כרבי יהודה וכן הדין בערב פסת דבמינו במשהו ושלא במינו בנו"ט ככל איסורין דבערב פסח לא שייך להחמיר כדכתיבנא והרי דינו של ערב פסח כלאחר הפסח ולכן נכלל ערב פסח בכלל שלא בזמנו דערב פסח ואחה"פ דין אחד להם. ושמואל דס"ל בכל איסורין מין במינו במשהו וס"ל דלא גזרינן אינו מינו אטו מינו גם בתוך הפסח וס"ל לאחה"פ מותר כר"ש א"כ לשמואל לאחה"פ מותר לגמרי בתערובות ובתוך הפסח במינו במשהו ושלא במינו בנו"ט. וכן הדין בער"פ דמב"מ במשהו ושלא במינו בנו"ט ככל איסורין ואם כן נכלל לדידיה ערב פסח בכלל בזמנו דתוך הפסח וקודם הפסח דין אחד להם. ורבי יוחנן דסבירא ליה בכל איסורין בנו"ט וס"ל לאחה"פ כרבי שמעון דמותר לגמרי וא"כ לדידיה בתוך הפסח בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם. וכן הדין בערב פסח דהוא בנו"ט ככל איסורין. ואם כן לדידיה נכלל ערב פסח בכלל בזמנו דתוך הפסח וקודם הפסח דין אחד להם. ולפ"ז יתפרשו כל המימרות בכל הזמנים. אמנם רבא דס"ל כרב דבתוך זמנו אסור במשהו בין במינו שין שלא במינו ולאחה"פ ס"ל כר"ש אי נימא דרבא סבירא ליה דבתערובות לאחה"פ מותר אפילו היכא דליכא ששים א"כ אי אפשר להכניס ע"פ בכלל שלא בזמנו דבערב פסח הרי החמץ אסור מה"ת ובע"כ הוא בנו"ט ככל איסורין שבתורה ולהכניסו בכלל בזמנו אי אפשר דאין טעם להחמיר בו במשהו. וא"כ אין מבוא לפרש את דברי רבא בכל הזמנים כדרך שנתפרשו דברי האמוראים הקודמים ולכן מפרש הטור את דברי רבא דלאחר זמנו הוא בששים. ולפ"ז שפיר נכלל ערב פסח בכלל שלא בזמנו דדין אחד להם ותרוייהו בנו"ט ודוק היטב

[ו] והרמב"ם דהוא ס"ל הטעם דהחמירו בפסח במשהו בהלכתא דרבא הוא מטעם דשיל"מ והא דאסור באינו מינו הוא משום דכתיב כל מחמצת נמצא דלדעת הרמב"ם ז"ל בערב פסח דין אחר לו ויש חילוק בין מין במינו למין בשא"מ, דבמינו במשהו משום דשיל"מ ובאינו מינו בששים דליכא החומרא דכל מחמצת. ולפי זה אפילו אם היה הרמב"ם ז"ל מפרש הא דרבא דלאח"ז מותר כר"ש שהוא בס' כדעת הטור אכתי לא יועיל להכניס ערב פסח בכלל שלא בזמנו דבערב פסח במינו במשהו הוא. ושוב תקשה למה לא ביאר הדין של ערב פסח ולזה מפרש הרמב"ם ז"ל מימרא דרבא כפשטא דבתערובות מותר לאחא"פ אף בלי ששים ואז אמרינן דרבא לא בא לפרש רק הדין שיש בחמץ בפסח מה שאינו כן בשאר איסורין והיינו דבתוך הפסח אסור במשהו במינו ובשאינו מינו משא"כ בשאר איסורין דבשאינו מינו מותר בששים אף בדשיל"מ ולאחה"פ מותר בתערובות במינו ובשאינו מינו אף דליכא ששים משא"כ בשאר איסורין. אמנם ערב פסח דדינו כמו בשאר איסורין בדשיל"מ דמב"מ במשהו ובשאינו מינו בנו"ט לא נכלל בדבריו. דרבא לא בא לפרש רק חידושי דינים בחמץ בפסח שאינם בשאר איסורין וכמ"ש בכ"מ שם. ואם היה מפרש דלאחר הפסח בתערובות בעינן ששים שוב תקשה למה לא ביאר רבא הדין בערב פסח ואי משום דערב פסח דיני כבשאר איסורין הרי ביאר הדין של אחר הפסח שדינו כמו שאר איסורין ולזה מפרש דאחה"פ מותר בתערובות אף בלי ששים וכן כתב כהלכתא דרבא וז"ל חמץ שנתערב תוך הפסח בין במינו בין שלא במינו אוסר בכל שהוא. חמץ שנתערב שעבר עליו הפסח ונתערב בין במינו בין שלא במינו מותר ולא כתב הדין של ערב פסח שדינו כמו בשאר איסורין והכל נכון בס"ד

[ז] ועפ"י דרך זה יש ליישב מה שהקשה האור חדש דמנלן לעשות פלוגתא בין רב לשמואל ורבי יוחנן בזה דשמואל ור"י ס"ל כר"ש דלאח"ז מותר ורב ס"ל כרבי יהודה הא מצינן למימר דרב ג"כ סובר כר"ש דרק מדרבנן אסור חמץ לאחה"פ משום קנס ורק דרב ס"ל דאפילו בתערובות קניס ר"ש ורב לשיטתיה דס"ל בכל איסורין מב"מ במשהו שלא במינו בנו"ט ולכך קאמר בלאחר זמנו במינו אסור במשהו שלא במינו בנותן טעם. ובזה אתי שפיר טפי מה דלא גזר בלאחר זמנו אטו מינו כיון דבמינו גופא הוא דרבנן עכ"ד. ועיין במהרש"א (שם) מה שהקשה על פירש"י. ובאמת יש להקשות כן על הש"ס אף לפי המסקנא ועפי"ז נכון דהרי הפ"י ביאר דברי פירש"י דהא דגזרינן שלא במינו אטו מינו משום דחמץ בכרת ועוד דלא בדילי מיניה וכתב הפ"י שם דפירש"י מוכרח דאי משום כרת לחוד א"כ חלב ודם נמי. ובטעמא דלא בדילי מיניה לחוד נמי לא סגי דא"כ אפילו לאחר זמנו נמי ניגזור דהרי רב כר"י ס"ל דחמץ לאח"ז אסור מדאורייתא אע"כ דתרתי בעינן כרת ולא בדילי. ולפ"ז משש שעות ולמעלה דליכא כרת לרב לא מיחסר אלא בנו"ט עכ"ד הפ"י. ולפ"ז ביארנו דערב פסח נכלל בכלל דלאחר זמנו דדינם שוה. ועתה אי נימא דרב ס"ל כרבי שמעון דחמץ לאחר זמנו מותר מה"ת רק דקניס רבי שמעון גם ע"י תערובות שוב לא ידעינן איך הדין בחמץ בערב פסח דאין לנו הכרח לפירש"י לומר דבעינן תרי טעמא משום דחמץ בכרת ולא בדילי מיניה, דיש לומר דהטעם דלא בדילי מיניה לחודא סגי