דרכי שלום מב

סימן כה

שוי"ר לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם חכם ושלם מו"ה אליעזר סג"ל מישעל שליט"א אבד"ק טורקא יע"א בהמ"ס משנת אליעזר

נועם מכתבו וספרו היקר משנת אליעזר לנכון הגיעני ותש"ח לו והנני בזה לכתוב להד"ג איזו הערות על ספרו הנ"ל

[א] בדרוש השני (דף ט"ז) הביא תשו' מהרי"א דהקשה דביטול איסורין ילפינן מסנהדרין והרי שם מבטלין המיעוט לכתחילה. עיין בש"ך יור"ד (סי' פ"ד ס"ק מ') דבספק איסור מותר לבטל לכתחילה ולפ"ז בסנהדרין זולת תורת רובא יש ספק אם האמת כהמיעוט ודוק. ועוד י"ל דגבי ביטול איסורין עכ"פ נשאר בתערובות מיעוט האיסור אבל בסנהדרין אחר דאזלינן בחר רובא לא נשאר שום מיעוט דאי אפשר להיות כשניהם וכבר השתמשו האחרונים בזה להסביר סברת התוס' בב"ק (ריש פרק המניח) במה שכתבו דהתם גבי דיינים שאני דחשוב מיעוט דידהו כמי שאינו ועיין בספר ג"פ בסופו

[ב] בדף (כ"ו ע"ב) הביא את דברי הקרני ראם ודברי הצל"ח בסוגיא דר"ח סגה"כ דלא אמרינן אפילו בדרבנן ספיקו אסור בדבר שיש לו מתירין אלא בדבר שלא היה לו חזקת היתר אבל בדבר שהיה לו חזקת היתר ונולד בו ספק איסור דרבנן אפילו הוא דשיל"מ ספיקו מותר ע"כ. כבר כתבתי שיש לדון בזה במה שכתב הר"ן (נדרים (דף מ"ו ע"ב) ולענין הלכה ע"ש ועיין פמ"ג בפתיחה להלכות יו"ט (ח"ב אות כ"ז) שם כתב דדשיל"מ בבעיא דלא אפשיטא ובפלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא ודוק. ועיין בשד"ח מערכת חו"מ (סי' י') באפס"ד בשם השג"א ופר"ח ורע"א שהעלו כן וע' בתשו' מהרש"ם (ח"ב סי' רל"ח) ודו"ק

[ג] דף כ"ח הביא דברי הפר"ח שכתב אם המחיר מאכיל לחבירו האוסר ליכא בזה משום לפ"ע לפענ"ד יש להעיר מכתובות (דף כ"ב ע"ב) כגון שנישאת לאחד מעדיה ולכאורה האיך מותר לו לדור עמה דאכתי לא ידע הש"ס דמיירי באומרת ברי לו והרי הוא עובר אלפ"ע אלא ע"כ כיון שהוא יודע שמותר ליכא בזה איסורא דלפ"ע ודוק

[ד] בדף ק"ן הביא קושית השו"מ (בחולין י"א) דיליף רובא ממכה אביו ואמו דלמה נקטו בש"ס אמו דהוא ודאית. והנה מה שהביא מהרדב"ז ותמה שהאחרונים לא הביאו. מבואר הוא בב"ש (סי' מ"ב ס"ק כ"ב). שוב ראיתי ביור"ד (סי' ר"מ) בנחלת צבי הביא אח דברי הרדב"ז וב"ש הנ"ל. ומה שכתב דאי נימא לאו אביו הוא הרי אמו זינתה ושוב אינו חייב על הכאתה כמבואר בגמרא (יבמות כ"ב) בעושה מעשה עמך עכ"ד. אם כנים הדברים יש להעיר בהא דנחלקו הפוסקים אם מחויב לכבד אח אביו רשע כמבואר בשו"ע יור"ד (סי' ר"מ סעי' י"ח) במחבר ורמ"א ע"ש. ובמסכת קדושין (סוף ל"א ע"א) נתגרשה מאי וכו' ופירש"י שכבוד שניהם שוה. ואם נימא כדעת הרמב"ם דגם ברשע מחויב לכבדו קשה אמאי כבוד שניהם שוה הרי אמו ודאית ואביו רק ספק דדילמא לאו אביו הוא אבל אי נימא כדיעה זו דברשע אינו מחייב לכבדו ניחא דאי נימא דלאו אביו הוא הרי האם רשעה ואינו חייב בכבודה וע"כ צ"ל לדעת הרמב"ם כמ"ש התוס' כחובות (דף י"ג ע"ב ד"ה מסייע) דרוב ככל. ומאז הערני לזה הגאון מוה"ר מאיר אריק ז"ל בהמ"ס אמרי יושר לסיוע מהגמרא קדושין הנ"ל לדברי התוס' כתובות הנ"ל דרוב ככל ולפי הנ"ל אין ראי' מזה ודוק

[ח] ומה שכתב שם ליישב עפ"י דברי הרמב"ם (פ"ה מהל' ממרים) דאם אינו חייב על אביו אינו חייב על אמו ויצא לחלק בין מכה למקלל. לפענ"ד ליתא דלא נאמרו הדברים רק באם אינו מחייב על אביו בעצם כאשר ביאר בספר מנ"ח (מצוה מ"ח אות ב') שהוא דוקא בגוונא דאינו מתיחס אחר האב אבל אם יש לו אב אך פטור על הכאתו כגון שהיה רשע בוודאי חיוב על הכאת האם כיון שהאב ראוי לחייב עליו. ומאי דמספקא ליה לבעל המנ"ח (במצוה ר"ם) במקלל והניח בצ"ע פשיטא ליה הכא. ואף אי נימא בהיפוך בחר דפשיטא ליה הדר מספקא ליה עכ"פ אין לחלק בין מכה למקלל דזיל בחר טעמא ולפי הטעם אין לחלק, והרי הרמב"ם ז"ל אחר שסיים בהלכה הקודמת בזה"ל "אינו חייב על מכח אביו וקללתו" פתח ואמר "כשם שאינו חייב על אביו כך אינו חייב על אמו". הרי שכתב סתם אינו חייב על מה שהזכיר מקודם מכח אביו וקללתו. והמעיין בלשון הטור (סי' רמ"א) יראה דמה שכתב הרמב"ם ז"ל (בהלכה י') "כשם שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו" לאו כללא כייל. דהטור כתב וז"ל וכן גר שהיתה הורתו שלא בקדושה אעפ"י שלידתו בקדושה כתב הרמב"ם שאינו חייב על מכח אביו וקללתו וכיון שאינו חייב על אביו גם אינו חייב על אמו עכ"ל. הרי מבואר דהרמב"ם (בהלכה י') קאי על מה שכתב מקודם בגוונא דאינו מתייחס אחר האב ואז אין חילוק בין הכאה לקללה ומנלן לעשות חילוק בין הכאה לקללה אפילו אי נימא דכלל זה ג"כ באחד מהם רשע והאמת