דרכי שלום מא

שיעור". ועיין בכ"מ (פ"ט הלכה ח') מה שכתב בשם הר"י קורקוס מה שכתב בזה דבמנא צריכה שיעור כפי דרכו בשם. והמעיין ברמב"ם (פט"ו מהל' פרה הלכה א') יראה הדברים כפשטן דבמנא צריכה שיעור ודוק

ולהרמב"ם ז"ל אם כי אין להזייה שיעור ובכל שהוא סגי. זה רק שאין בו תערובות מים אחרים אבל אם יש בהם תערובות מים אחרים הרי גם הכל שהוא הרי הוא בתערובות ואנו צריכין כל שהוא נקי של מי חטאת כמבואר. אמנם אם נפל על הטמא טיפה ממי חטאת וגם טיפה אחרת ממים אחרים לא איכפת לן הטיפה האחרת מאחר שכבר נגעה בהטמא טיפה נקיה של מי חטאת ודי בכל שהוא. והנה בענין ארס הנחש בתרומות (פ"ח משנה ז') איתא המשמרת של יין אסורה משום גלוי. רבי נחמיה מתיר וכתב בפיה"מ להרמב"ם ז"ל וז"ל כי הארס במשמרת ישאר ולא ירד לכלי לפי שחלקיה מתדבקין ומסתבכין קצתם עם קצתם ולא יצאו אותם חלקים על נקבי המשמרת כי הארס היוצא מן הנחש זה דרכו עכ"ל

ולשון הרמב"ם ז"ל (פי"א מהל' רוצח ושמירת הנפש הלכה י"ד) מעשה היה ואמרו ששתה עשירי ומת מפני הארס שקע למטה ויש סם חמת זוחלי עפר שעולה וצופה למעלה ויש סם שהוא נתלית באמצע המשקה לפיכך הכל אסור ואפילו סננו במסננת עכ"ל. ועיין בגמרא עבודה זרה (דף ל' ע"ב) שלשה מיני ארס הן של בחור שוקע של בינוני מפעפע ושל זקן צף ועיין פירש"י

היוצא לנו מזה דאין בין ר"נ לחכמים פלוגתא רחוקה במציאות דגם חכמים סוברים דענין ארם אינו כשאר דבר לח המתערב. רק דחכמים חוששים שהארס יעבור בנקבי המשמרת ורבי נחמיה לא חייש. אבל עכ"פ הכל מודים דאין ענינו כשאר התערובות והראי' דלפעמים שקע למטה או נתלה באמצע אף שבע"כ מקודם עבר דרך משקה העליונה אעפי"כ לא נשאר ממנו דבר עד שעומד לפעמים באמצע לא למעלה ולא למטה וכמו שכתב הרמב"ם שחלקיה מתדבקין ומסתבכין ועושים לעצמם מקום מיוחד

נמצא לפי"ז אם שתה מהן הנחש והטיל ארס אפילו תימא שהוא הארס למעלה והגבעולין מהאזוב קלטו מהארס עכ"ז עומד לעצמו וכל שהוא ממי חטאת אין בו תערובות מזה הארס שטבעו לעמוד בפני עצמו ולטהר הטמא די בכל שהוא ולא איכפת לן בטפה האחרת שבאה עליו ג"כ. אמנם שם בסוכה שצריך לנסך מים כשיעור ואף אם יפול דבר יבש הרי נחסר מהשיעור של מים. והבן: סימן כד

שוכט"ס לב"א המופלג חריף ושנון כמר יעקב לייטער נ"י בהרב מו"ה מרדכי זלל"ה

[א] מכתבך הגיעני והנני לשמוע משלומך וטובך ות"ל כי שוקד אתה על דלתי התורה ואשר הקשית בהא דילפינן (בחולין י') חזקה מנגע והרי אמרו בגמרא מו"ק (דף ח' ע"א) לר"י דחידוש הוא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו והכא מטמאו עכ"ד. ביותר היה לך להקשות בהא דילפינן שם (דף י"א) דאזלינן בתר רובא מעדים זוממין והרי אמרו בגמרא סנהדרין (דף כ"ז ע"א) עד זומם חידוש הוא מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואיך יליף מעדים זוממין דאזלינן בתר רובא. אמנם דלא נאמר העדים זוממין חידוש אלא אחר שיש עליהם דינא דעדים זוממין והיינו אם אזלינן בתר רובא הרי זממו להרוג את האדם שלם ונעשו זוממין בחידושם אבל אי לא אזלינן בתר רובא ליכא בהם דין זוממין כלל והיינו טעמא בנגע דאי אזלינן בתר חזקה יש בו דין נגע וחידושו אבל אי לא אזלינן בתר חזקה מעיקרא דדינא פירכא וליכא ביה דין נגע וחידושו. והבן

[ב] עוד אפשר לומר דבאמת לא מספקא להש"ס אי אזלינן בתר רובא וחזקה או לא ואף בלי הילפותא ידעינן מהלכה למשה מסיני דאזלינן בתר רובא וחזקה עיין רש"י חולין (י"ב ד"ה פסח) ובתוס' (שם דף י"א ד"ה מנא) מה שכתבו דלר"א בר יעקב בעי דלא קיום ליה חזקה מקרא ועיין במהרש"א שם וז"ל אלא דקיום ליה חזקה מהלכה למשה מסיני עכ"ל. והש"ס רוצה לקיים רובא וחזקה מקרא ואחר דמצינו ענין רובא וחזקה מוכחים מקרא למאי נימא דהם רק בזה משים דחידוש הוא אחר שבאמת בא בקבלה דאזלינן בתר רובא וחזקה בכל מקום ודוק

[ג] שוב ראיתי דבפשיטות לק"מ קושיתך דהתוס' (שם ד"ה אלא) כתבו ואין לומר דשאני הכא דאזלינן לחומרא דאף לקולא מוקמינן הכא אחזקיה דאי היה נגע גדול ובסוף השבוע היה חסר ממה שהיה מטהרין וניחוש דילמא אדנפיק ואתי בציר ליה שיעורא וכו' ע"ש. ולפי"ז שפיר ילפינן חזקה מהא דאזלינן לקולא היות כי החידוש הוא חומרא ועיין נדרים (דף ד' ע"א) ועוד האי חידוש לחומרא הוא וע"ש בפירוש הרא"ש והבן: