דרכי שלום מ

וזה חיבורו של ר"י החסיד ש"מ דליכא קפידא במידי אחרינא עכ"ל

ולכאורה נראה דממה שכתב בהצוואה שלא ישא אשה ששמה כשם אמו או שמו כשם חמיו ובסי' תע"ז כתב כשהם משולשים ואם נימא דבסי' תע"ז מיירי כשאין אמו של הבן שמה כשם אשתו אלא שאביו נשא אשה אחרת למה לא ביאר שבכלה וחמותה לא ישא אפילו כשאינם משולשים כאשר כתב בהצוואה ומזה נראה כדעת הנו"ב דצוואתו לא היה אלא לזרעו. לכן לא ביאר הך חלוקא כי באמת אין חילוק וכתב דוקא במשולשים כי הצוואה לא היתה רק לזרעו אחריו והבן

ואמנם בפ"ת אה"ע (סי' ב' ס"ק ז') הביא בשם כרם שלמה שהגידו לו שהגאון חת"ס ז"ל עשה הלכה למעשה לשנות שם החתן מפני שהיה שמו כשם חותנו

[ג] ומאז העירותי מגמרא סוטה (דף ו') אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי. אח"כ מצאתי בספר עיון יעקב מהגאון בעל שבות יעקב שכתב וז"ל יש קצת ראי' שלא היו מקפידין בדורות הראשונים להיות חתן וחמיו בשם אחד עכ"ל. וכן מצאתי בסדר הדורות אות שי"ן שהעיר בזה. ועיין ש"ס מנחות (דף כ"ח ע"ב) אמר שמואל משמיה דסבא פירש"י משום זקן אחד. נראה דסבא אינו שם כי יש שכתבו כן. **(אמר המגיה בהגהמ"ח שליט"א: ראה ירושלמי כלאים (פ"ט הל"א) "רבי ניחא בר סבא בעא קומי רבי יונה" ועיין יבמות ט"ז רבי יוחנן וסביא וע' תוס' חולין דף ו. ד"ה "אשכחיה". ומצאתי ראיה לדברי התוס' מדברי רב האי גאון שכתב בתשובותיו (סי' כ"ג) (הוצאת הרכבי) כך ראינו שאינו אדם ידוע אלא זקן סתם שהיה נמצא באותה שעה וכו' ולא תעלה על דעתך שמא אליהו הוא:)** ועיין בגמרא מנחות (דף כ"ט) רמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקולי ואינני זוכר אם בסדר הדורות העיר בזה כי אינו לפני כעת ועכ"פ נראה מהגאונים הנ"ל דההקפדה אף באינם משולשים

[ד] ואחר שכתבתי זאת השגתי ספר שד"ח ושם באספ"ד (מערכת חתן וכלה לחופה) הביא מכל הנ"ל והביא משם רבינו האר"י ז"ל שאין טוב לאדם לישא אשה ששמה כשם אמו. ושם הביא אזהרה ממרן חיד"א בספר יוסף אומץ והביא מספר צמח צדק מהגאון מליבאוויטש דאין ראי' מהאמוראים דנפישי זכותיהו. וגם הביא מהגאון השיב משה (אה"ע סי' ס"ט) שכתב דבתלמוד ודאי דלא נזכר רק שם הקודש וא"כ יכול להיות דאחד מהם היה שם שלו הנקרא בפי ההמון שם אחר ולכך התחתנו עכ"ד. וגם מה שהבאתי משו"ת מהרש"ם בשם הגה"ק מבעלז הביא שם בשם ספר יפה ללב שכתב כן ט"ש. ומכל מה שראיתי בענין זה נראה לפענ"ד שאם הדבר נחוץ נכון לשנות שם החתן וכהוראת החת"ס שהבאתי. שוב מצאתי בשו"ח מהרש"ם חלק ה' הנמ"ח ושם (בסי' כ"ח) כתב מזה והביא בשם הגאון הקדוש מזידיטשוב ז"ל באם שיש לאחד שני שמות ליכא קפידא. וכן פסק בשו"ת בית יצחק אה"ע הלכות גטין (סי' ע"ב): סימן כג

כוח"ט לב"א היקר הרב הגאון וכו' מו"ה נתן נטע לייטער שליט"א חד מבי דינא רבא דק"ק לבוב יצ"ו

אחדשה"ט שכתבו הגיעני. ומה שהקשה במשנה דפרה או נחש לדברי ר"ג למה לא יפסול לדברי הכל מטעם שמטיל ארס לטעם הרמב"ם משום תערובות דבר אחר והראה דברי רש"י (בסוכה מ"ח) שכתב שהם פסולין לגבי מזבח דשמא שחה מהן נחש והארס מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן ע"כ. וא"ל דלארס תהני מסננת חדא דבמים של מי חטאת א"א דמים חיים אל כלי בעינן והורק מכלי לכלי הוא פסול עכ"ל

[א] מפורש ברמב"ם (פ"י מהל' פרה הלכה א') וז"ל וכן ממלא אדם בכלי ומערה מכלי לכלי ומקדש בכלי אחר ומערה המים המוקדשין מכלי לכלי ומזה מכלי אחר עכ"ל. אמנם דרש"י ז"ל כתב בפסחים (דף ל"ד) שתהא חיותן בכלי באותו כלי עצמו שהוא מקדש בו מי חטאת באפרן צריך למלאותם מן המעיין ולא ימלאום בכלי אחר ויערם לתוך זה עכ"ל. ועיין ר"ש פ"ט מפרה (משנה ג') מה שכתב על פירש"י ועכ"פ ברמב"ם מפורש כאמור. וגם לפירש"י מה זה ענין לכאן. רש"י פירש שבאותו כלי שהוא מקדש בו מי חטאת באפרן צריך למלאותן מן המעיין היינו שצריך למלאות בכלי מים מן המעיין ובתוך כלי זה יתן האפר על המים. ואנו דנין על המים המוקדשין שכבר נתן עליהם את אפר הפרה במשנה אמרו צלוחית (פ"ט מ"א) ועיין פיה"מ להרמב"ם בפירוש צלוחות ודוק. וברמב"ם (פ"ט מהלכות פרה הלכה י"ב) כתב מים המוקדשין ששתה מהן וכו' והיינו שכבר נתקדשו באפר הפרה ואנה מצא דהורק מכלי אל כלי פסול בכהאי גוונא

[ב] ובגוף ההערה נלפע"ד במיעוט העיון דהנה הרמב"ם (פ"י מהל' פרה הלכה ח') כתב וז"ל ומזה הזייה אחת על כמה בני אדם אפילו מאה כל שנוגע בו מן המים כל שהוא טהור עכ"ל הרי מפורש דאין להזייה שיעור ובנגיעה כל שהיא טהור. ועיין בגמרא יומא (דף י"ד) שאפילו למ"ד הזאה אין צריכה שיעור ה"מ אגבא דגברא אבל במנא צריכה